מאירי על בבא מציעא צ

זה שביארנו במשנה שהמעות אינן קונות לא סוף דבר שנתנן בתורת דמים אלא אפילו נתן לו המעות בתורת חליפין כדרך שקונין בסודר אינן קונות שהמטבע אינו נעשה חליפין שאין קונין אלא בכלי ואע"פ שהמטבע היה ראוי לכללו בדין כלי לדעתנו כמו שיתבאר מ"מ טעם אחר מעכבו והוא שאין דעתו סומכת בהם אלא על הצורה וצורה עשויה ליבטל אם מחמת עצמה או מחמת פסול מלכות או מדינה והקנין צריך שיעשה בדבר הקיים כשם שראוי להיות בלבם להיות המכר או המתנה קיימים והקנאת החליפין ענינה שהקונה נותן למקנה איזה דבר שיהא עליו שם כלי כגון סודר או כיוצא בו חליפין לאותו דבר שהוא קונה ממנו וענינו שכשם שהוא מקנה לו דבר זה בלב שלם ובלא שום סיג כך יהא הוא מוכר לו אותו דבר בלא שום סיג והערמה ומכיון שקנה המוכר אותו כלי או סודר בהגבהה או במשיכה לפי מה שהוא נקנה אותו דבר הנמכר לבעל הסודר אע"פ שלא משכו ושלא נתן דמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכן מכיון שזכה זה אע"פ שהאחר לא קבל חליפיו אם אבדו אבדו לו וכמו שאמרו למטה כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומ"מ צריך שיהא אותו הדבר הנמכר בעין אבל בתורת דמים מיד שמשך הלוקח את המקח נקנין הדמים למוכר אפילו אינם בעין ברשות לוקח וזה שאמרו הזהב קונה את הכסף שמשמעו שצריך שיהא הכסף בעין שלשון קונה משמע שהוא קונהו בכל מקום שהוא פירושו הזהב מחייב את הכסף ר"ל שמשעה שמשך את הזהב נתחייב בכסף אפילו אינו בידו:

זה שביארנו בקנין חליפין שצריך שיהא הדבר הנקנה בעין אינו אלא כשעיקר קנין זה הם חליפין גמורין ר"ל שאדם מחליף עם חברו מטבע במטבע למה שהיה דעת התלמוד תחלה שהמטבע נקנה בחליפין ולענין פסק כגון שמחליף חפץ בחפץ כגון שור בפרה או זהב בכסף וכן כל כיוצא בדברים אלו אבל לענין חליפין שאין באין אלא לתורת הקנאה אבל עיקר המכר הוא נעשה בדברים אחרים נקנין הדברים בחליפין אלא אפילו אינו בעין שהרי אמרו בהשוכר מתנה שומר חנם להיות כשואל ופירשה בשקנו מידו ואע"פ שאפשר שלא תהא פרה זו גנובה וכן אדם משעבד נכסיו בקנין בכמה דברים שאינן בעין:

אף הפירות אין נעשין חליפין ואין קונין אלא בכלי ומ"מ קונין בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה כמו שיתבאר:

המטבע כשם שאינו נעשה חליפין כך אינו נקנה בחליפין בדבר שאין שם קניה אחרת כגון מתנה או מכר או תנאי שישעבד עליו נכסיו שיהו החליפין באין לתורת הקנאה אלא שמקנה לו מטבע שבביתו בחליפין של סודר על הדרך שביארנו למעלה אבל פירות אע"פ שאינן קונין בחליפין הרי הן נקנין בחליפין כשאר מטלטלין נמצא שהמטבע מ"מ אין דרך לקנייתו אחר שאינם ברשותו אלא אגב קרקע שימכור לו המזכה או ישכור לו מקום המעות בכסף בשטר ובחזקה או אף בחליפין שאף הקרקע נקנה בחליפין כמו שיתבאר במקומו ואחר שיקנהו הקרקע יקנהו מעות אלו על גבו באיזה מקום שהם ובלבד שיהו אותן המעות קיימים באיזה מקום שיהיו או שתהא מלוה בשטר שהשטר בעין ומ"מ מלוה על פה אינה נקנית אגב קרקע שכל שאינו בעין אינו נקנה אגב קרקע וחכמי התוספות חולקין בזו:

מי שמכר לחברו והתנה לו מעות חדשות אין צריך לומר שאינו רשאי לפרעו בישנות אלא אף אם התנה לו בישנות אינו רשאי לפרעו בחדשות שאף הישנות יש בהן צדדין שהם מעלות יותר מן החדשות והוא להצניעם ולהניחם זמן מרבה שאין משחירין כל כך כמו האחרים ויש גורסין בהפך ומפרשים בהפך: