מאירי על בבא מציעא ט

לפי דרכנו למדנו שתביעת קרקע אינה בדין שבועה כלל וכן בכל שיש בו שעבוד קרקע לא לעד אחד ולא להודאת מקצת ולא לשומר מעתה טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות או הודה בקרקעות וכפר בכלים או הודה מקצת קרקעות וכפר במקצתן פטור הא אם הודה במקצת כלים וכפר במקצתן נשבע ומגלגל עליו כל השאר שזוקקין נכסים שיש להם אחריות עם נכסים שאין להם אחריות להשבע עליהם וכן בכל שאר הדברים כמו שבארנו ומכאן ראיה אצל רוב פוסקים לפסוק כדברי האומר שאם טען חטים ושעורים והודה באחד מהם חייב כמו שיתבאר במקומו שהרי כלים וקרקעות אלמלא שאין שבועה לקרקע היה נשבע בהודאת אחת מהם על חברתה:

שמא תאמר אחר שדין הילך מפקיע שבועה ממודה מקצת מה הוצרכה תורה למעט קרקע מן השבועה בפרשת מודה מקצת הרי כל קרקע הילך הוא הרי מ"מ הוצרכה לחפר בה בורות שיחין ומערות שאין הילך במה שנתקלקל בידו או לענין כפר בקרקעות והודה בכלים:

גדולי המפרשים שאלו בזו שחפר בה בורות וכו' מפני מה אינו נשבע שהרי דמים הוא חייב והרי זה כמו שטוען כלים ודמי היזק שהזיקו בקרקע והודה באחד מהם ופירשוה בשלא טען דמי ההיזק אלא שיחזור וימלא חפירותיו למדנו מדבריהם שכל שהוא טוענו כלים ודמי היזק שהזיק בקרקעו והודה באחד מהם או שתבעו דמי היזק שהזיק בקרקעו בכדי מנה והודה במקצתו שנשבע ואין זה טענת קרקע:

ארבעה שומרין אין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת כלל אלא אף בשאין שם אלא בהמה אחת והוא פוטר עצמו בטענת נאנסה נשבע אע"פ שאין שם כפירה והודאה ולהוציא ממי שאמר שהם צריכים כפירה והודאה ואין בהם שבועה אלא בטענת שלש בהמות ושזה יכפור באחת ויודה חיובו באחרת ויטעון טענת שומר בשלישית וכבר ביארנוה בפרק הגוזל:

אין דין מודה מקצת נאמר אלא כשמודה ממין הטענה הא טענו באחת והודה באחרת פטור והוא שאמרו טענו חטים והודה בשעורים פטור ומ"מ אם כמערים ר"ל שאמר חברו כך וכך חטים יש לי בידך ומתוך שהוא מתירא שיטעננו שעורים עם החטים וישביעהו בהודאת השעורים הוא מערים וקופץ ומודה בשעורים קודם טענת חבירו אם נראה לדיינין שזו היא הערמה חייב שבועה כמו שיתבאר במקומו:

נמצא שחמשה דברים הוזכרו כאן שמפקיעין הודאה מקצת משבועה א' הילך ב' אם טען שמחלם או נתנם לו ג' הודאה במה שאין בידו לכפור ד' הודאה שלא ממין הטענה ה' טענה והודאה שבקרקע והוא הדין לעבדים ושטרות והקדש אלא שזו אף משאר שבועות הופקעה ומ"מ במקומה נזכרו שאר דברים שאף הם מפקיעין אותה והם א' שתהא הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ב' שתהא הטענה וההודאה דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ג' שתהא הטענה וההודאה בהלואה או פקדון הא באבדה פטור שמשיב אבדה הוא ד' שתהא הטענה וההודאה מצד עצמם הא אם בא התובע בטענת צואת אביו ר"ל שאמר לו אביו כך ומודה במקצתו הרי זה משיב אבדה ופטור ובסוף פרק השואל כתבנו שהפוטר עצמו בדבר והלה חולק עליו שלא ליפטר בכלו אלא במקצתו אינו בדין הודאת מקצת לחיוב שבועה:

רועה שמסרו לו בהמות וכפר בכלן ובאו עדים שאכל מקצתן הרי הוא מחוייב שבועה מדברי ר' חייא ומ"מ גזלן הוא ומהפכין שבועתו לשכנגדו ואפי' לדעת הפוסקים שאין אומרין מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דוקא בחשוד הא גזלן ודאי אין בו ספק שאין שבועתו כלום כמו שבארנו בכפירת פקדון ומ"מ אם היה רועה בהמות שלו מעצמו הוא פסול מפני שסתמו הוא מרעה בשדות אחרים הא רועה של בהמות אחרים סתמו כשר שאין אדם חוטא ולא לו:

אע"פ שהכופר בכל פטור מן השבועה מ"מ משביעין אותו שבועת היסת מתקנת חכמים ואין זו בנקיטת חפץ כמו שיתבאר במקומו: