מאירי על בבא מציעא עה

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ואמר על זה המפקיד פירות אצל חברו אפילו הם אובדין לא יגע בהם רשב"ג אומר הרי זה מוכרן בבית דין מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים אמר הר"ם פי' מחלקתם הוא שכשאבד מהם כשעור חסרונו הידוע או פחות אבל כשהתחילה בהפסד ואבד מהם יותר מחסרונו הידוע לדברי הכל מוכרן בבית דין ועוד יתבאר לפנים שיעור החסרון למיני הזרעים ואין הלכה כרשב"ג:

אמר המאירי המפקיד פירות אצל חברו אפילו הם אובדין לא יגע בהם פירשו בגמרא כשפסידה זו בכדי חסרונן הרגיל להם על הדרך שיתבאר במשנה שלאחריה וכל שאין אובדין ביתר משיעור זה לא ימכרם שאדם רוצה בתבואה שלו ובחסרון הרגיל יותר משאר תבואות הנלקחות בשוק ובלא חסרון ורשב"ג אומר שכל שרואה בהן התחלת הפסד אע"פ שלא הגיעו לרוב חסרונן מוכרן בבית דין מפני שמשיב אבדה לבעלים ותבא עליו ברכה כשהוא טורח להציל ממון חברו אף בהפסד מועט והלכה כתנא קמא ואע"פ שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה והם שמועות ידועות במקומן ערב בבבא בתרא וצידן בגיטין וראיה אחרונה בסנהדרין מ"מ אין למדין מן הכללות ויש פוסקין כרשב"ג ומ"מ אף לתנא קמא אם הגיעו לידי חסרונן ומתירא להוסיף בחסרונן יתבאר בגמרא שאף תנא קמא מודה בה שראוי לו למכרן בבית דין ר"ל ברשות בית דין ומצוה בכך אלא שאם לא עשה לא נתחייב שכל שפירות הפקדון מיוחדות במקום אומר לו הרי שלך לפניך אלא שמצוה בכך:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פירות אלו כשהוא מוכרן אם הם מדברים הראוים לתרומה ומעשרות אינו מוכרן לישראל אלא מוכרן לכהנים בדמי תרומה שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות אבל לא מחשש מעשר שהרי מותר הוא לזרים ואע"פ שגירסת הגמרא תרומה ומעשר אפשר שלדעת ר' מאיר נשנית שהיה אומר מעשר אסור לזרים אבל לענין פסק אין לחוש בו שמא תאמר ואף לתרומה או לתרומת מעשר היאך חוששין שמא עשאן תרומה או תרומת מעשר והלא אמרו שאין תורמין אלא מן המוקף ואע"פ שמ"מ בדיעבד תרומתו תרומה מ"מ הואיל ולכתחלה אסור היה לנו לחוש בכך וגדולה מזו שאמרו כאן לפיכך בעל הבית עושה אותן לכתחלה תרומה וכו' על מקום אחר ומתוך כך מחדשין גירסא בכאן ואין גורסין אלא שמא עשאן תרומה ואומרין שמאחר שניטלת באומד ומחשבה ושחטה אחת פוטרת את הכרי שנתרמת שלא מן המוקף ואין זה כלום שהרי במשניות של זרעים אמרו בתרומה שאינה נתרמת אלא מן המוקף והלכה כן ומתוך כך חוזרין ומוחקין תרומה וגורסין תרומת מעשר ודעתם שתרומת מעשר נתרמת שלא מן המוקף ולמדוה ממסכת בכורים וכן כתבוה גדולי המחברים ואע"פ שבמסכת גיטין ל' ב' בענין ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי וכו' נראה שאף תרומת מעשר אינה נתרמת שלא מן המוקף הם מפרשים שכל שלא בא לידו כאותה שבמס' גיטין אף תרומת מעשר אינה נתרמת שלא מן המוקף אבל כל שבאה לידו כגון זו שכבר באו לידו והפקידן נתרמת שלא מן המוקף ומה שאמר בפרק הזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר שיש לך בידי רשאי הלוי לעשותו תרומה על מקום אחר אפשר כשהיה עדין הלוי בביתו של ישראל אבל אם הלך לביתו לא הואיל ולא הגיעו לידו וגדולי המחברים יראה שהעמידוה בתלמיד חכם והם כתבו שהתלמיד חכם אינו תורם אף תרומת מעשר שלא מן המוקף ויש מתרצין שלא אמרו בכלן אין תורמין שלא מן המוקף אלא כשיש לחוש שלא יהא שם שיעור הפירות אבל כל שנודע שיעור הפירות תורם ואיני רואה דבריהם שהרי אותה שבמסכת גיטין ידע הלוי שיעור הפירות ואעפ"כ גלגלו עליה ענין זה אלא שעיקר הדברים כמה שיראה מדברי גדולי המחברים כמו שכתבנו:

מאחר שביארנו שאינו מוכרן אלא לכהנים יראה לי שאף הוא צריך לשער בחסרון זה פסידת מכירתו בזול ולא ימכור עד שיראה שפסידת חסרונן עודפת:

גדולי המפרשים כתבו שבזמן הזה הואיל ואין שם תרומה ומעשר מצוי במקומות אלו מוכרן לכל מי שירצה בלא שום חשש והדברים ברורים:

המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ר"ל שנתקלקל עד שהוסר טעם דבש ממנו הרי זה עושה תקנה לבעלים ומוכרן ולא סוף דבר בתחלת הקלקול שהוא צריך למכור עד שלא יתקלקלו מכל וכל אלא אף לאחר שנתקלקלו לגמרי עושה תקנה ומוכרן למה שהם ראויין בו כגון שמן והבאיש לתקון העורות דבש והדביש לרטיית מכה שבבהמה ובכל מה שיהא יכול למכרן ואע"פ שכבר הגיעו לתכלית הפסדן חושש מ"מ לקלקול הכדים והקנקנים והסלים שמתקלקלין בכך וכל שהוא מוכר של אחרים לא ימכור לעצמו שלא יביא עצמו לידי חשד אלא מוכר לאחרים ויהיו הדמים בידו ורשאי להשתמש בהם כמו שיתבאר ומתוך כך נעשה עליהם שומר שכר אף בלא נשתמש בהם ויש אומרים שכל שמוכר בבית דין אף לעצמו רשאי למכור ולא נאמר כאן שלא למכור לעצמו אלא כשמוכר שלא בבית דין:

כיוצא בדבר זה גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק ויש בידם הרבה פרוטות ומתיראין שמא יעלו חלודה ורוצין להחליפן במטבע כסף פורטין לאחרים בשכר חליפיו ולא לעצמו וכן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ולא לעצמן מפני החשד:

דברים אלו שכתבנו בסוגיא זו יש חולקין בקצתן אלא שפשוטה של סוגיא מוכחת כדברינו ופירות והרקיבו האמור בבריתא למסקנת הסוגיא אף אנו מפרשים אותה בהרקיבו לגמרי כחברותיה ומשום קלקול כלים והוא שהזכירו גדולי המחברים בזו קלקול הקנקנים והסלים:

דברים אלו יש אומרים אף בהם שכל שיש בהם חשש תרומה צריך שלא ימכרם אלא לכהנים ואני תמה אם חוששין בהם לכך היאך נתיר את השמן לעורות שהדבש לרטייה אין לנו שאין הדבש בר תרומה הא שמן מיהא היאך יותר לעורות אלא שיראה שכל שהניחן כל כך לא עשאן תרומה שאין אדם מבזה כל כך באוכלין של קדש להניחן עד שיפסדו לגמרי:

במסכת פסחים התבאר שהמפקיד חמץ אצל חברו והגיע הפסח לא יגע בו עד שעה חמישית מיום ארבעה עשר ובשעה חמישית מוכרה בשוק שלא יפסידו לבעלים לגמרי וכתבו גדולי המחברים עליה שכן הדין בכל דבר המתקיים שלא יגע בו אע"פ שיודע שהוא בא לידי זול במקום פלוני או בזמן פלוני או שיאנסוה מבית המלך שמא יבאו הבעלים קודם זמן זה ויטלו ממונם: