מאירי על בבא מציעא ז

עד אחד שהוכחש או הוזם עדותו בטלה לגמרי ומ"מ אינו בדין הזמה לחייבו כאשר זמם ואפילו היה עד אחר עמו בעדותו הואיל ולא הוזם אלא האחד שאין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם כמו שיתבאר במקומו:

תבעו חברו ואמר לא לויתי ובאו שני עדים הוחזק כפרן לאותו ממון עד שאינו נאמן לומר פרעתי אחר עדותם של אלו כמו שיתבאר למטה ומ"מ לא הוחזק בכך כפרן לממון אחר וכשר הוא לעדות וכן אינו נקרא בכך חשוד על השבועה שהכופר במלוה כשר לעדות מפני שמצד השמטה הוא שכופר בה ואפילו נמצאו המעות בעין שמא יש לו בעל חוב אחר קשה הימנו ורוצה לסלקו מעליו ואינו נפסל בכפירתה אא"כ נשבע ובפקדון פסול לעדות שלא היה לו ליגע ויתבאר למטה דוקא כשבאו עדים שבשעה שכפר היה אצלו שאם לא כן שמא אבד הפקדון ממנו ואינו יודע שאם יטעון עליו שאבד יהא פטור ורוצה לדחותו עד שיראה אם ימצאנו:

יראה מכאן שאף בעד אחד ר"ל שתבעו חברו מנה ואמר לא לויתי מעולם ובא עד אחד והעיד שלוה שהוחזק כפרן לאותו ממון שלא לטעון עוד פרעתי אחר עדותך שאם לא כן היאך מקשה לו ובעדים מי הוחזק כפרן והלא היה לו לתרץ בעדים הוחזק כפרן מיהא לאותו ממון הא בעד אחד אף לאותו ממון לא הוחזק כפרן ומ"מ כלל ידוע לרוב מפרשים בענין זה שאין הוחזק כפרן עד שיכפור בבית דין ויבאו שני עדים ויכחישוהו במה שכפר ושמא לא נתעסק בכאן אלא לחזקת כפרן לממון אחר שהרי לענין ממון עצמו אין מקום להודאת פיו לומר שיהא שם חזקת כפרן וצריך אתה לידע שזה שהקשו מה להצד השוה שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים שהוחזק כפרן אין הכונה לומר שיהו עדים חמורים בעלמא מן הצד השוה שאם כן כל שכן שהוספת חומר בקל וחומר אלא לומר שאינו כדין למסור לו שבועה מפני שהיה סבור לומר בו שהוא חשוד מה שאינו כן בפיו אם הודה אחר כפירתו ולא על פי עד אחד ולפיכך ראוי למסור לו שבועה:

ומ"מ גדולי המחברים כתבו בכפרן שבא עד אחד והוא טוען פרעתי שהוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע ומשלם ולא נתבררו לי דבריהם ולמה לא ישבע שפרע ושמא דבריהם באומר פרעתי קודם העדות והרי אמר שלא לוה:

פירשו רבותי שדברי ר' חייא אינן אמורין אלא במלוה הא בפקדון ר"ל שטענו חברו מנה לי בידך פקדון וכפר בכל ובאו עדים על החמשים אין שבועה על השאר שהרי אין כאן קל וחומר מהודאת פיו ועד אחד שהרי אפשר לומר מה לאלו שכן לא הוחזק כפרן תאמר בפקדון שהוחזק כפרן ואין נראה לי כן הואיל ומ"מ נגמר הדין למלוה כן אע"פ שהקל וחומר אינו עולה לפקדון הא מ"מ יש שם טעם לא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים ועוד שהרי לטעם שהזכירו רבותי אין לך להפקיע דברי ר' חייא מפקדון אלא בשבאו עדים שבשעה שכפר היה ברשותו וזו הרי הופקעה לשבועתו מצד אחר והוא שנעשה חשוד על השבועה שמא תאמר אם במלוה הואיל ומ"מ לאותו ממון הוחזק כפרן היאך משביעין אותו בזו של ר' חייא ר"ל כשבאו עדים על החמשים שהרי אותם חמשים הנשארים שאתה משביעו עליהם מאותו ממון הם אין זה כלום שאין אומרין שהוחזק כפרן אלא לאותם שבאו עדים עליהם ולענין שלא לטעון עוד פרעתי וממון זה שהוא מוחזק כפרן עליו כשהוא טוען פרעתי פרשו גאוני ספרד שכנגדו נשבע ונוטל ויש שפרשו שכנגדו נוטל בלא שבועה:

מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים ואותם חמשים שיש לך בידי הילך פטור הוא משבועת מודה מקצת שאותם חמשים הרי הן כמי שבאו ליד מלוה ואינם בכלל הטענה ונמצא שאין הטענה אלא בחמשים שכפר ונמצא שהוא כופר בכל הטענה ויש מפרשים הטעם שמכיון שהוא מזמן עכשו ליתן לו המקצת אינו מתירא שלא יאריכנו מן השאר ואין כאן טעם אשתמוטי הוא דמשתמיט:

הילך זה פרשו בו רבים שהוא מוסרו עכשו ומ"מ חכמי הצרפתים פרשו אע"פ שאינו נותנם לו עכשו אלא שאומר לו לא הוצאתים והם שלך בכל מקום שהן וראיה לדבריהם ממה שאמרו למטה חדא מתה בפשיעה דלאו הילך הוא הא אלו לא מתה אע"פ שאינו נותנה לו עכשו אחר שהיא ברשותו הילך הוא ומ"מ דוקא כל שהיא במקום שאם ירצה הלה לומר הביאהו לי לא יהא שום דבר המעכב הא כל שיש עכוב בהבאתו אין זה הילך וראיה לדבר ממה שאמרו בפרק הגוזל בענין אחר שבבהמה כי תניא ההיא דאמר ליה הילך כי קאמינא אנא דקאי באגם ומ"מ כבר פרשנו בה דעת אחרת בפרק השואל ושמא תאמר א"כ זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון היאך הוא חייב בשבועה והרי הילך הוא אפשר שאינן בעין או שהרקיבו וכן שמא תאמר בעשר גפנים טעונות מסרתי לך והוא אומר לא מסרת אלא חמש והם גפנים שעומדות ליבצר ר"ל שאין צריכין לקרקע שפירשנו עליהן במקומן שדין מטלטלין יש להם ונשבע בהודאת מקצתן לדעת גדולי המחברים אע"פ שגדולי הפוסקים חולקין בה והלא הילך הוא ואפשר שהטענה כשהיו עומדות ליבצר אבל ההודאה שנבצרו אחר המסירה ומודה בתשלומיהן:

יש מי שאומר שאם אמר אין לך בידי אלא חמשים ואינן בידי אלא הא לך משכון עליהם שזהו הילך וראיה לדבר שהרי אמרו למטה כיון דנקיט שטרא הילך הוא אלא שיש לפקפק בה שהרי זה רשאי לעכב ולומר איני רוצה במשכון שלך שאהא שומר שכר עליו:

גדולי המחברים כתבו שכל שהודה במקצת ואמר עליהן שמחלם לו או נתנם לו הרי זה בדין הילך ופטור ומ"מ יותר נראה לכללו בדין כופר בכל שהוא פטור גם כן:

טען אין לך בידי אלא חמשים ואתה חייב לי כנגדן יראה שזה כופר בכל אבל אם טען אין לך בידי אלא חמשים ואתה חייב לי כנגדן מדבר פלוני וזה טוען שאינו חייב לו מצד אותו דבר כלום וכן הדבר כגון שאמר אין לך בידי אלא חמשים מצד שעמדת בביתי וזה טוען שאין חייב להעלות לו שכר מצד שאין חצרו עומדת לשכר והדין כן יראה הואיל ובית דין גומרין את הדין שאין חייב לו כלום שיש כאן הודאת מקצת ובלאו הילך וכן כתבוה מקצת מפרשים: