מאירי על בבא מציעא נט

מצא כלי עץ ישתמש בהם כדי שלא ירקבו ר"ל בכדי שמירת רקבון מהם ולא יותר:

מגרפות העשויות להפריד תאנים המדבקות מן הקציעות וליטול מרחקות וכן קרדמות משתמש שם ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן וכל אלו האמורין באבדה כך הדין בכלם לענין פקדון שהלכו בעליו למדינת הים שמא כאבדה גמורה היא אצלו ולא אמרו במפקיד ספר תורה גוללה בשנים עשר חדש אלא בשבעליה בקרוב מקום:

פרה אדומה שעלה עליה עול מאליו שלא על ידי אדם אם לרצונו פסולה אם שלא לרצונו כשרה שהרי כתוב בעגלה ערופה אשר לא עובד בה ואתה רשאי לקרות במסורת שלו עבד מבנין הקל נמצאת דורש מן המקרא שלא עבד בה כלל אפילו ממילא ומן המסורת שלא עבד בה הוא בידים הא כל שממילא כשרה ואתה מרכיב את שתיהן לומר עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה שהרי עשהו בידים אף עובד כן מעתה הכניסה לרבקה והוא הדבוק שמדבקין את הבהמות זו אצל זו לדוש ונתכון בזה שתינק משדי אמה ודשה מאליה כשרה ואם הכניסה על מנת שתינק ותדוש פסולה שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה וכן הדין באלו לעגלה ערופה שכל ענין שבעבדת הבהמה שוה הוא בשתיהן אע"פ שחלוקות בהרבה ענינים כמו שיתבאר במקומו:

המשנה האחת עשרה והכונה בה להתחיל בביאור החלק החמישי בצדדין שאינו חייב להטפל באבדה ואמר מצא שק או קופה שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול אמר הר"ם ואמרו כי אין דרכו ליטול הוא שיהיה זקן ואינה לפי כבודו לפי שאינו ראוי להבזות החכמה והרמז לזה מה שנא' והתעלמת מהם כאלו צוה שיתעלם מהם בענין מן הענינים והוא מה שאמרו החכמים ז"ל פעמים שאתה מתעלם:

אמר המאירי שאם מצא שק או קפה שהם דברים שיש גנאי בהבאתם עד שאף אם היו שלו לא היה מוליכן בידו הרי זה לא יטול ר"ל מתורת חובה שכל שאינו עושה כן לעצמו אין מטריחין אותו בשל אחרים הא כל שאמדן הדעת בו שהוא מוחל כבודו לעצמו אף הוא מוחלו בשל אחרים:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

היה כהן וראה האבדה בבית הקברות אין צריך לומר שאינו מיטמא כדי להחזיר ואפילו היתה אבדה בתחלת הקבר שהעשה מתקיים בשעת עקירת הלאו שאין עשה של השב אבדה דוחה לא תעשה של לא יטמא ועשה של קדושים יהיו לאלהיהם ולא עוד אלא שאין דוחין איסור מפני ממון אלא אף זקן ואינה לפי כבודו אינו חייב להחזיר על הדרך שביארנו במשנה וכן אם היתה שלו מרבה משל חברו כגון שבטול מלאכתו בהחזרה זו עולה ליותר מכדי אבדה או כיוצא בה אינו חייב להחזיר ואין צריך לומר אם אבדה לו אבדה ולחברו אבדה שאינו חייב להניח את שלו ולחזר אחר של חברו שהרי אמרו שלך קודם לכל אדם אפילו היתה גדולה על שלו שהרי מן הדין אם עשה כן אינו נוטל את שלו מתוך של חברו אלא שנוטל שכרו הראוי לו לבד אלא אם כן התנה עמו כן כמו שביארנו בפרק הגוזל:

שמא תאמר והלא באבדה יש בה לא תעשה שהרי נאמר לא תוכל להתעלם נראה לומר שאינו צריך לה שהעשה הוא הדוחה ולא הלא תעשה ואין לא תעשה נמנה אלא כשהוא נדחה והרי אתה רואה למטה שאם אמר לו אביו אל תחזיר אין עשה של כבוד דוחה לא תעשה של אבדה למדת שאין לא תעשה נזכר בענינים אלו אלא כשהוא נדחה: