מאירי על בבא מציעא נג

המשנה הששית ואף היא מענין החלק הראשון וכעין כלל עניני האבדה שבחלק ראשון איזו שלו ואיזו חייב להכריז ואמר על זה אף השמלה בכלל היתה למה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנים ויש לו תובעין חייב להכריז אמר הר"ם נכלל כל אלו הוא מה שנאמר לכל אבדת אחיך כולל לשלמה וזולתה וכשיהיה לאותו הדבר סימנין ואין לו תובעין והוא שיתיאשו הבעלים ממנו ואינו חייב להחזיר וענין היאוש שיאמר מי שאבד ממנו אותו הדבר אוי לו שאבד כך וכך או שיאמר דבר שיהיה ענינו זה:

אמר המאירי אף השמלה בכלל היתה וכו' לשון הפסוקים לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשיבותו לו וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם זהו לשון המקרא והרי שהשמלה אינה ממין אבדות שהוזכרו ר"ל אבדת בעלי חיים ומ"מ כבר היתה בכלל כל אבדת אחיך ולא הוצרך המקרא לחדש בפרטי אבדת מין אחר אחר שהתחיל דבריו באבדת בעלי חיים א"כ לא יצתה אלא לאיזה חדוש והוא להודיענו כלל שבאבדה להקיש אליה כל אבדות שבעולם ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין וחזקתה שיש לה תובעין שאינו דבר הבא מן ההפקר אף כל דבר שיש בו סימן חזקתו שיש לו תובעין הא כל דבר שאין לו סימן חזקתו שאין לו תובעין ואם יש בו סימן ונודע שאין לו תובעין כגון אלו שביארנו שנודע שנתיאשו בעלים או שחזקתו שנתיאשו אינו חייב להחזיר:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה כמו שהתבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אחר שדקדקנו בשמלה למה פרטה הכתוב יש לך לדקדק גם כן למה פירט שום אבדה בעולם שהרי היה יכול לומר לכל אבדת אחיך ודיו לכל אבדות שבעולם אלא שבא להשמיענו בפרט החמור שמחזירין החמור בסימני אכף אע"פ שהסימן כטפל לו ואין חוששין שמא שאל האכף שאין דרך בעלי בהמות לשאול אכף אחר שמא אינו עשוי כמדתו של זה ומפחיתו והשמיענו בפרט השור שאף דבר מועט שבו והוא גזת זנבו שהיו גוזזין אותה לעשות כמין כלים של קליעות חייב להחזיר ואין צריך לומר גיזת השה ומלת השה מיהא נכתבה שלא לצורך:

אע"פ שביארנו שבדבר מועט כגון גזת זנבו של שור חייב להחזיר לא נתחייב בדבר מועט ביותר כגון אם מצא הרבה בהמות וזבל בהם שדהו שהגללים אע"פ שנהנה זה בהם ולא עוד אלא שאפשר שהיה לוקחם ממקום אחר סתם כל אדם שהוא מפקירם בכל מקום שהם:

שור וחמור האמור בבור כדכתוב ונפל שמה שור או חמור כבר בארנו בבבא קמא שהשור בא למעט אדם והחמור בא למעט כלים בהדיא אמרו שור ולא אדם חמור ולא כלים:

אבדה שאין בה שוה פרוטה בשעת מציאה אע"פ שהוקרה או שאין בה שוה פרוטה עכשו כשהוא נזקק להחזירה אע"פ שהיתה בה שוה פרוטה בשעת מציאה אינו חייב להחזירה הא אם היתה שוה פרוטה בשעת מציאה והוזלה ואח"כ חזרה לאיתנה הרי זה חייב להחזיר או להכריז:

כבר בארנו על אבדת עובדי אלילים שאינו חייב עליה ולא סוף דבר שאינו צריך להשתדל עליה בהחזרתה אלא שאף אם הגיעה לידו אינו חייב להחזיר בפירוש אמרו ומצאתה דאתא לידיה משמע ואעפ"כ לא נאמר אלא אבדת אחיך והוא כל מי שהוא גדור בדרכי הדתות: