מאירי על בבא מציעא מז

כל שראינוהו שאינו חס על ממון חברו אע"פ שהוא תלמיד חכם יש לחוש בו לכל דבר שבממון ואין מחזירין לו אבדה בלא סימן ולא עוד אלא שאדם רשאי לחשדו שהרי הוא מביא עצמו לידי כך:

יש כלים ישנים שהם כחדשים לדונם כשלא שבעתן העין על הדרך שבארנו במשנה בפירות וכיוצא בהן כגון מחטין וצנורות והם מזלגות קטנים של טוות זהב ומסמרים וכיוצא באלו ומה שאמר בכאן אלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין פירושו אלו הם הישנים שדינן כחדשים לענין זה ומ"מ בכלן אם מצא שנים או יותר מכריז שהמנין סימן ואע"פ שכתבנו בסוף פרק ראשון שמנין שנים אינו סימן דוקא בשטרות ומעות שהכרזתם בלשון רבים שטרות מצאתי מטבעות מצאתי והילכך אין מנינם פחות משנים הא כל שהוא מכריז שם כלי אף מנין השנים הוא סימן:

המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדליס הרי הוא כזוטו של ים וכשלוליתו של נהר וזכה בה המציל ואפילו בעלים משתדלים להציל:

המוצא דבר במקום שהרבים מצויים שם אפילו יש בו סימן אם רבים אלו המצויים שם מן הגויים הקדומים והם עובדי האלילים הרי אלו שלו אע"פ שיש בה סימן שחזקתה שלהם היא וכן שאף הוא סובר שגוי מצאה ומתיאש ואם רבים ישראל נוטל ומכריז מעתה מצא אבדה בעיר שמחצה גוים ומחצה ישראל נוטל ומכריז רובה גוים אם מצאה במקום העיר שרוב המצויין שם ישראל כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות מכריז ואם במקומות אחרים זוכה בה וכן אם מצא באיסרטיא ופלטיא גדולה שרבים גוים מצויים לשם וכן בכל הדרכים שהשיירות מצויות בהם נתברר שהיא של ישראל כגון שנתן סימן אף בזו זכה בה מצד אחר והוא שכבר נתיאשו הבעלים מצד שחשב גוי מצאה כמו שבארנו ומ"מ צריכים אנו לומר דוקא באבדה שיש הרגש בנפילתה עד שמן הסתם כבר ידעו בעלים חסרונם בשעת מציאה ונמצא יאוש מדעת ואפילו עמד וצוח הרי הוא כצווח על ביתו שנפל ומ"מ דרך חסידות להחזירה ולעולם יעשה אדם לפנים משורת הדין דרשו רבותינו והודעת להם זו תורה את הדרך זו גמילות חסדים אשר ילכו זה בקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:

מצא כלי באשפה על איזה צד מחזיר ועל איזה צד אינו מחזיר יתבאר דינו למטה: