מאירי על בבא מציעא רכה

המשנה השלש עשרה והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי בדין הבא למשכן על חובו ואמר על זה המלוה את חברו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול את משכונו שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו' ואם משכנו חייב להחזיר לו היו לו שני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר לו אלא עד שלשים יום משלשים יום ואילך מוכרו בבית דין אמר הר"ם אמר רחמנא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ר"ל לא תשכב ועבוטו אצלך אלא יחזיר לו מה שאינו יכול לעמוד בלתו ואין אצלו מה שיחליף במקומו כמו שביאר ית' כי היא כסותה לבדה ואין הלכה כרשב"ג:

אמר המאירי המלוה את חברו פי' והגיע זמן החוב ולא פרע לו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו פי' ושליח בית דין עצמו שהתרנו לו למשכן בשביל זה לא יכנס לביתו של לוה וימשכננו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמוד וכו' נמצא חלוק בין בעל חוב עצמו לשליח בית דין שבעל חוב עצמו אין לו למשכן בזרוע לעולם אפילו בשוק עד שיתן לו הלוה מדעתו ושליח בית דין לא יכנס לביתו ומ"מ אם אינו רוצה להוציא לו משכון כשרואהו בשוק מנתק מה שאוחז בידו בזרוע ונותן למלוה ודבר זה אין בו חלוק בין ממשכן את העני לממשכן את העשיר ויש מפרשים שליח בית דין מנתח רוצה לומר שמושכו בחזקה עד שילך לביתו וימסור לו משכון וסברא היא שאם לא כן אף הוא נשמר ממנו ולא ימצא משכון בידו לעולם:

היו לו שני כלים ר"ל שמשכנו בשני כלים שהיה חובו כנגד שניהם וכבר ידעת שהממשכן מצוה עליו להחזיר כלים הצריכים לו את של יום ביום ואת של לילה בלילה כמו שיתבאר ומעתה זה שמשכנו בשני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד פי' שהיו כלים אלו אחד של יום ואחד של לילה ומעתה ביום נוטל של לילה ומחזיר של יום ובלילה נוטל של יום ומחזיר של לילה והוא שפירש מחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום ודבר זה דוקא בממשכן את העני ומחרשה זו צריך שתפרש בה שמסרה הלוה מרצונו אחר הלואה שאם לא כן לא היה לו רשות לנטלה שהרי מדברים שעושין בהם אוכל נפש היא:

ואם מת הלוה אין זה מחזיר ליורשיו ואם היה ביד הלוה כשמת שומטו מעל גבי בניו ואינו מחזירה להם עוד לכך הועיל לו משכונו שלא ישמט החוב בשביעית ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו:

רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומ"מ אין הלכה כן אלא מחזיר לעולם ומ"מ יש מקום לדבריו אם היה המשכון מדברים שאינו צריך להם שמניחן אצלו עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכר המשכון בבית דין:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לפי דרכך למדת ממשנה זו שאין סומכין על הכלל שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואף במסכתא זו יש במקומות אחרים שאתה למד מהם כן וכן בהרבה מקומות ולא נהא צריכים להעירך על זה בכל פעם ופעם אלא תלמד סתום מן המפורש:

בעל חוב שעבר ומשכן עבר בלאו שנאמר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ואם משכנו בדברים שאסור אף לשליח בית דין למשכנם על הדרכים שנבאר עבר בשני לאוין: