מאירי על בבא מציעא רכא

כל שלא תבע השכיר את שכרו אין השוכר עובר וכן כל שתבעו ואין לו מה ליתן אינו עובר הא כל שתבעו ויש לו ואינו נותן עובר לסוף זמנו ומ"מ בני הכפרים שרובם מוחזקים שאין להם מעות עד יום השוק הנשכר עמהם דעתו ליטפל בו עד יום השוק והרי הוא כעין מי שהתנה על כך ואפילו תבעו ויש לו אינו עובר שעל דעת כן נשכר ומ"מ יש כאן בל תשהא הואיל ותבעוהו ויש לו ומיום השוק ואילך עובר וחכמי הצרפתים פירשו שאינו עובר לעולם בבל תלין הואיל ועבר בקר ראשון בלא עברה ובבל תשהא עובר מיום השוק ואילך ולא נראו לי דבריהם:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה ארבעה לאוין ועשה משום לא תעשוק ומשום לא תגזול ומשום לא תלין פעלת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ובעשה אחד והוא ביומו תתן שכרו ויש מוסיפין בה לאו חמישי והוא שמונין לא תעשוק שני פעמים אחד לא תעשוק את רעך האמור בכלל כל בני אדם וכמו שפרשנו בלא תגזול ואחד לא תעשוק שכר שכיר אלא שהראשונים לא מנו בה לאו כפול ואע"פ שיש בלאוין אלו שהם ביום ולא בלילה וכן שהם בלילה ולא ביום מ"מ שם שכירות אחת היא:

הגוזל המיוחד בשם גזל הוא הלוקח ממון חברו בחזקה או מידו או מרשותו ועליו נאמר לא תגזול לבד אבל מי שבא ממון חברו בידו בהיתר וכפר או כבש בחזקה ולא החזיר כגון הלואה או פקדון או שכירות הרי זה עושק ואין זה נקרא בשם גזל ומ"מ אין במין זה חלוק להיות אחד נקרא בשם גזל ואחד בשם עושק אלא בכל שבמין זה עובר על שני לאוין משום לא תגזול ומשום לא תעשוק הן שאמר לך ושוב בכונת עכוב הן שאמר יש בידי ואיני נותן לך הן שאמר נתתיו לך הן שאמר לא היו דברים מעולם ומ"מ גזל ועושק שחייבה תורה קרבן עליהם לא נאמר אלא בכפירה כגון נתתיו או לא היו דברים והודה אחר כן כמו שהתבאר במקומו:

המשנה השתים עשרה והוא מענין החלק השני ואמר על זה אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום בל תלין פעלת שכיר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל חנוני או אצל שלחני אינו עובר עליו שכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל אם יש עדים שתבעו הרי זה נובע ונוטל גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום בל תלין פעלת שכיר אמר הר"ם שבועת השכיר הוא שבועת התורה ובלבד כששכר אותו בעדים אבל אם לא שכרו בעדים מיגו דיכול לומר לו לא שכרתיך נאמן לומר נתתי לך שכרך ונשבע שבועת היסת שנתן לו שכרו כמו שנבאר בשביעי ממסכת שבועות ופי' המחהו שהכניס את החנוני תחתיו לפרעו:

אמר המאירי אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים בכלם יש בהם משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין והוא הדין לשאר הלאוין ובתורת כהנים התבאר בפרשת קדושים תהיו שאף שכר קרקעות בכלל איסור זה אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו אפילו יש בידו כמו שביארנו והתבאר בגמרא שאף אם תבעו ואין לו אינו עובר וכן אם המחהו אצל חנוני או שלחני ר"ל שהעמידו אצל חנוני ליתן לו עליו בדינר פירות או אצל שלחני ליתן לו עליו בדינר פרוטות וקבל החנוני ליתן ושכיר ליטול אינו עובר עליו אע"פ שאפשר לו עדין לחזור על בעל הבית כמו שיתבאר בגמרא:

שכיר בזמנו ר"ל שתבע שכירותו בזמנו ואמר לו בעל הבית נתתי נשבע ונוטל ודבר זה מתקנת חכמים מפני שבעל הבית טריד בפועליו ויתבאר במקומו דוקא שיש לשכירותו עדים הא אם אין עדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים יכול לומר שכרתי ונתתי:

תבעו לאחר זמנו אפילו שכרו בעדים בעל הבית נאמן ונשבע הסת שאע"פ שבעל הבית טריד בפועליו הואיל והגיע זמן חיובו מתירא הוא על לאו שבו ונזהר ואם יש עדים שתבעו בזמנו הרי זה נשבע ונוטל ופירשו בגמרא דוקא כל יום של תביעה כיצד הרי שהיה עושה עמו כל יום שני עד הערב שזמנו כל ליל שלישי נמצא כל ליל שלישי נשבע ונוטל אבל יום שלישי אינו נוטל בשבועה ואם הביא עדים שתבעו ליל שלישי נאמן בשבועה כל יום שלישי אבל לא בליל רביעי ואם הביא עדים שתבע יום שלישי נותנין לו עוד ליל רביעי אבל לא יום חמשי ואם הביא עדים שתבע ליל רביעי נותנין לו עוד יום חמשי וכן לעולם:

גר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות אבל אוכל נבלות ועובר על שאר מצות הדומות להן יש בו משום ביומו תתן שכרו אבל אין בו משום לא תלין אבל גר צדק הרי הוא ישראל גמור ועובר עליו בכלן:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: