מאירי על בבא מציעא כב

שנה שמפרישין בה מעשר עני והיא שלישית וששית לשמטה חייב לבער מתוך ביתו כל מעשרות ומתנות שבביתו ולהתודות וזמנו עד יום טוב אחרון של פסח של שנה רביעית ושביעית ועד כאן היה רשאי להשהותן אף של כל שלש שנים שנא' כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר וכו' ואמרת לפני יי' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וכיצד הוא עושה אם יש שם תרומה גדולה או תרומת מעשר נותנן לכהן מעשר ראשון נותנו ללוי היה שם מעשר עני נותנו לעניים מעשר שני או נטע רבעי או מעות שנפדו בהם מבער ומשליך לים או שורף כמו שיתבאר בסמוך:

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיעה שעת הביעור כיצד הוא עושה והוא אינו במקום אחד עם פירותיו מקנה אותם לראוי להם אגב קרקע שהוא מקנה להם ויש מפרשים שאם המתנות מעורבות זו בזו קורא שם למתנות אחת אחת וזהו שאני עתיד למוד כלומר שהם מעורבות ואיני מבין מה צורך לפרשה במעורבות או סמוכות אלא שהן כל אחת בפני עצמה ושאני עתיד למוד שאמר אינו אלא שאני עתיד למוד ליתנו להם שכל אדם נותן סתם הדברים דרך מדידה הוא נותנו ואם מפני שאמר במשנה צריך לקרות להם שם לא קריאת השם דוקא כדרך דבר שאינו מופרש אלא הזכרת שמות המעשרות לזכותם לראוי להם כלומר שרצה לבאר להם דין המקנה דרך כלל היאך המעשרות והתרומות קנויים לראוי להם ומקומם מושכר להם ואמר על זה שקורא השם למתנות ומזכה אותם לבעליהם על גב קרקע או למי שזוכה בשבילם ומתודה למחרתו ומכיון שנקנו להם המתנות במקום שהם הרי הם כמי שיצאו מרשותו ומתודה למחר כיצד הוא עושה אומר תרומה גדולה ותרומת מעשר שיש לי בביתי הרי הוא לפלוני כהן ומקומו מושכר לו ותקנה לו הקרקע בשכירות והתרומות אגב קרקע וזה נותן לו פרוטה בשכירות הקרקע אם הוא לשם ואם אינו לשם מזכה לו על ידי אחר שהוא שם וכן מעשר ראשון ללוי ושל עני לעני או לגבאי שלהם ועל זה אמרו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ואמר להם עשור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע שהוא לוי וכמו שאמרו בערכין בר' יוחנן בן ברוקא שהלך לסייע את ר' יהושע בן חנניא בהגפת דלתות ואמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים והוא שאמר עשור וכו' נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו וכן כלם נאמר שם פתח ר' יהושע ואמר תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן ומקומו מושכר לו אע"פ שאין השוכר לשם ומה שהשכירו בזו ברשות רבן גמליאל עשה ויש שואלים במעשה של רבן גמליאל היאך נתן מעשר ראשון ללוי והרי קנסם עזרא אלא שתירצו שלא קנס עזרא אלא שיתנהו מי שירצה לכהן ומ"מ מי שרצה נותנו ללוי ולדעת ר' עקיבא והוא בשני של כתבות נחלקו שר' עקיבא סובר שמעשר ראשון קודם קנס עזרא היה ללוי וקנסם עזרא ליתנו אף לכהן ולדעת ר' אלעזר בן עזריה קודם קנס היה אף לכהן ואחר הקנס לכהן ולא ללוי והלכה כר' עקיבא ויש מפרשים שלא קנס אלא לזמנו ואינו כלום שהרי בכמה מקומות בתלמוד מצינו לבתר דקנסינהו עזרא:

ממה שכתבנו למדת שהתרומה אף היא בדין ביעור וכמו שדרשו וגם נתתיו לרבות את התרומה ויש מקום עיון ממה שאמרו יש במעשר שני ובכורים מה שאין בתרומה שהם טעונים בעור מה שאין כן בתרומה וכתבו בתוספות שמדברי סופרים טעונה ביעור וקרא אסמכתא בעלמא ובמעשה של רבן גמליאל אפשר שכבר נתן את התרומה ומתוך כך לא הזכירה או שמא לא חשש אלא במה שהוא מן התורה ויש מפרשים שמעשר שני ובכורים טעונים בעור מן העולם הואיל והיה טעון להביאו לירושלים כמו שכתבנו וכן הדברים נראין לתרץ המשניות אלא שיש חולקין לומר שאין טעונין שריפה אלא שמור בהנאתם למדת לפי' זה שכל המתנות מופרשות היו וזהו שאמרו שאני עתיד למוד ולא אמר שאני עתיד להפריש כלומר שמופרשות היו אלא שנתערבו בסמיכות זה לזה או שמא לא נתערבו כלל כמו שכתבנו חוץ מתרומת המעשר שנראה לומר בה שמעורבת היתה עד שיהיה ר' יהושע המזכה לר' אלעזר בן עזריה:

ומ"מ יש מפרשים שמועה זו לענין הפרשת מעשרות ר"ל שאם שכח ולא הפריש מעשרותיו וכן לא נתן רשות לתרום וחשש שמא יהו אנשי ביתו סומכין על חזקת חבר ויאכלו מהם קורא להם שם ומקנה אותם לבעליהן הראויים להם ומשכיר להם את מקומם ומקנה הפירות אגב קרקע ומ"מ כשזכה הלוי במעשר צריך שיהא אותו לוי לשם ושיזכה תרומת מעשר שבה לפלני כהן אגב אותו קרקע ואע"פ שאין השוכר רשאי להשכיר עושה כן ברשות בעלים או שמא כל שאינו אלא דרך הקנאה רשאי:

ומ"מ פירוש זה אינו לענין פסק שהרי כל שמן התורה אין בו ברירה ואינן יכולין לאכול על סמך זה עד שיופרשו לגמרי כמו שבארנו בלוקח יין מבין הכותים בפרק מרובה ואף לענין פי' אין נראה להוציא רבן גמליאל מחזקת חבר אם לתרום שלא מן המוקף אם להשהות בביתו דבר שאינו מתוקן ועוד שהיה לו לומר עשור שאני עתיד להפריש ומאחר שלא אמר אלא למוד אלמא מופרשים היו אלא שהיו המתנות מעורבות זו בזו או סמוכות זו לזו לדעת שאר מפרשים וצריך למוד לכל אחד שלא יכנס אחד בחלק חברו:

ומ"מ בענין מוקף מיהא יש אומרים שלא נקרא שלא מן המוקף אלא כשהמעשר במקום אחד והתבואה שמעשרין עליה במקום אחר שמא ישרף המעשר והתבואה קיימת אבל כל שהם סמוכין זה לזה אע"פ שאין הוא אצלם אין זה שלא מן המוקף ואף מה שמביאין ראיה מלשון למוד שמא פירושו כמו להפריש שהרי על כרחך בתרומת מעשר אתה צריך לפרש בה כמו להפריש כמו שאמרו פתח ר' יהושע וכו' וכן לשון פירותיו משמע שלא הופרשו שאם כן היה לו לומר מעשרותיו היו שמן הסתם המעשרות היו סמוכים לפירות ומ"מ נראה כפי' ראשון ממה שמשנה זו נשנית במסכת מעשר שני עם שאר משניות שהם נאמרות בענין ביעור:

הקנאה זו שביארנו בשכירות מקום לא מתורת חצר שחצר של אחרים אינה משתמרת אצל הזוכים ופירות של רבן גמליאל בביתו היו ומה שאמר בצד שדהו של רבן גמליאל פירושו שביתו אינו משתמר אצל הקונים והרי הוא אצלם כשדה שאלו שדה ממש הרי לא ראה פני הבית ולא היה אפשר לפרשה לענין הפרשת מעשרות ויש לפרשה בשדה ממש והיה מתירא שמא יכניסוהו בני ביתו ויאכלו ממנו בחזקת מעושר אלא שרבותי פירשוה בבית אלא שהיה אצלם כשדה מפני שלא היה משתמר אצלם ומ"מ נראה לי לפרשה בשדה ממש ולענין ביעור והוא שהיתה שנה שלישית ואע"פ שזמן הביעור עד הפסח של שנה רביעית מ"מ מצותו שלא להשהות מתחלת שנה שלישית ולא היה חושש על בני ביתו שיאכלו מהם קודם העשור שדי היה להם מהישן אלא שהיה זריז על השההתו והקדים לה בעודו בשדה מפני שלרוב תבואותיו היו עדין בשדה בחג הסכות של שנה רביעית שהוא תחלת זמן הביעור וזהו לדעתי אותו הפרק שנאמר עליו במסכת סכה מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה שהיו באים בספינה ולא היה לולב וכו' ובזה נסתלקו כל הקושיות ואין לבא מטעם אין ברירה שמאחר שלא לאכילה הוא אומר לענין המעשרות מיהא לקיום מצוה בזמנה יש ברירה ונשאר לברר והוא שמאחר שכן אין כאן חצר המשתמרת וכל שאינה משתמרת צריך שיהא הזוכה בצד החצר כמו שבארנו אלא הקנאת מטלטלין אגב קרקע היתה ולא שתלמוד מכאן שתהא הקניית מטלטלין אגב קרקע צריכה להיות מטלטלין צבורים בתוכה ממה שאמר ומקומו מושכר לו אלא הוא הדין לקרקע אחר אלא שכך מזדמן ביותר ולא עוד אלא שלא יהו צריכין לפנותן אף שכירות מקום הפירות היא קניה אחרת מצד עצמה וצריכה להיות הפירות בתוכה שאין זו קניית אגב ומ"מ לא דברו בכאן מקנייה זו שאלו כן היה משכיר המקום תחלה ואח"כ יקנה להם הפירות שבתוכו וכן פרשוה גדולי המפרשים במסכת קדושין:

הקנאה זו שביארנו שמקנה בה המתנות לראוי להם אינו יכול לעשותה בחליפין שהחליפין דרך מקח וממכר הוא שזה קונה סודר ומקנה פירות ותרומות ומעשרות נתינה נאמרה בהם ולא מכירה אבל מטלטלין אגב קרקע מתנה גמורה היא שהרי עיקר מקומה במתנה נאמרה שנ' ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות אשר ביהודה:

יראה לי שאם עבר והקנה בחליפין קנה אע"פ שטובת הנאה אינו ממון כמו שביארנו בקדושין בישראל שקידש בתרומה שהפריש מגרנו שאינה מקודשת הואיל ואינו רשאי למכרה אין לו בה אלא טובת הנאה והוא שנותנה לכל כהן שירצה וטובת הנאה אינה ממון מ"מ מה שאינו ממון הואיל ויש שם טובת הנאה נקנה הוא בחליפין ובמטלטלין אגב קרקע אף שבמתנות כהונה נאסר לכתחלה בחליפין לפי שהוא דרך מכר וחכמי פרווינשאה כתבו בחבוריהם שטובת הנאה אינה נקנית בחליפין ולא באגב ודחו זה שאמרו כאן רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ממה שאמרו שר' אבא לא קבלה ולא נראה לי דבריו:

אע"פ שבחצר שאינה משתמרת אנו מצריכין להיות עומד בצד שדהו במתנה הואיל ודעת אחרת מקנה אותן אינו צריך להיות עומד בצד שדהו וכבר בארנוה למעלה:

חצר שאמרנו שלענין גט קונה דוקא בשעומדת בצד חצרה הא אם אינה עומדת בצד חצרה אינה מגורשת ואפילו בחצר המשתמרת מפני שחוב הוא לה ואין חצרה חב לה שלא בפניה:

הסכימו כל הגאונים שהממשכן קרקע לחברו יכול להקנות לו מטלטלין אגבו אין מקבל משכון פחות משכירות שמקנין מטלטלין אגבו כמו שבארנו: