מאירי על בבא מציעא ריט

שטר משכונה הנעשית לזמן ולסוף הזמן חוזרת בלא דמים והיא משכנתא דסורא על הדרכים שכבר התבאר ולא הוזכר בשטר מנין השנים אלא שנים סתם ואכלה המלוה שלש והלוה אומר לא היתה אלא לשתי שנים ואכלה שנה משלי ואתה חייב להחזיר פירות של שנה שלישית ומלוה אומר לשלש משכנתה הואיל וכבר אכלן הרי הם בחזקת אוכליהו ועל בעל הקרקע להביא ראיה ואע"פ שבפרק השואל אמרו קרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"פ שבא בסוף החדש כלו למשכיר טעם הדבר מפני שאי אפשר הדבר לבא לידי בירור שהרי בלשון מסופק הוא תלוי אם בתפוש לשון ראשון ואם בתפוש לשון אחרון כמו שביארנו שם אבל זו שאפשר לענין שיתברר שמא יתברר כדברי המלוה ואלו הוצאנוה מרשותו אנו צריכים להחזירו בה ונמצא בית דין טורח פעם אחר פעם ובסתירת מעשה שלהם וחכמי הדורות פרשו ענין זה בשהשטר עומד ביד שליש או שמיחה הלוה בתוך שלש שאם לא כן אף מטעם אחר אתה בא לדון בה כן והוא מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי ואף מקושיא זו פירשוה רבים בשלא אכלה אלא ב' וחצי שאין כאן מתוך:

מלוה אומר לחמש משכנת ולוה אומר לא משכנתי אלא שלש ואין השטר לפנינו וכבר אכלה כשיעור זמן שהלוה טוען ועכשו רוצה להוציאו וכשהלוה טוען למלוה להראות שטרו הוא אומר אבד הימני מלוה נאמן מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי ותלת שנין מזדהר איניש בשטריה וכו' ואין אומרים ודאי טענה מזוייפת היא זו שלא נאמר טפי לא מזדהר אלא בלוקח מכל וכל שאדם סבור בה שלא לצאת ערער עליה לעולם אבל זה שהוא צריך לה למנין השנים זהיר בה עד סוף הזמן שהרי מ"מ הוא היה יכול לטעון לקחתיה ואבד השטר ועל מה שהיה יכול לטעון אנו דנין לפי דרכך למדת שהמקבל קרקע במשכון ואמר לקוחה היא בידי נאמן והוא הדין בלא כבש אלא שהודה שבתורת משכון בא לידו ואח"כ לקחה והחזיק בה שלש נאמן מתוך שאם רצה כובשה ואומר לקוחה היא בידי מעיקרא ומ"מ אם נראית בידו שטר המשכונה קודם שיבא לדין או שנתברר באיזה צד שבתורת משכונה באה לידו יש אומרים שאינו נאמן ויש אומרים שהוא נאמן בה כלקוחה היא בידי אלא שאינו נאמן ממנה לטענה אחרת מטעם מגו כמו שיתבאר בארוכה במקומו בשלישי מבתרא מעתה כל הממשכן אם יש עדות לממשכן שהקרקע שלו כגון שהעיד עליו עדים או שהוא פורע טסקא שבה למלך ושאר הוצאות שעובדי אדמה עושין לפי חשבון קרקעותיו מוטב ואם לאו יעשה בה מחאה בתוך שלש כדי שלא יהא הלה יכול להחזיק בתורת שלו ויאמר לקחתי ואם לאו הרי הפסיד על עצמו:

אריס שנחלק עם בעל הבית שלו אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לא הורדתיו אלא לשליש ולרביע אם אין במדינה מנהג קבוע בכך בעל הבית נאמן ואם יש מנהג במדינה כאחד מהם זה שהמנהג כדבריו נאמן ולמדת שאם היה המנהג למחצה אריס נאמן ואע"פ שהיה בעל הבית יכול לומר שכירי ולקיטי הוא הואיל והודה לו באריסות אין מאמינין אותו באריסות שליש במגו שמאחר שהוא מודה לו באריסות הרי הוא כמודה לו באריסות על הדרך הנהוג: