מאירי על בבא מציעא ריג

מקומות שהם טבעני וארץ שמנה ביותר אין מקפידין בהם בשנוי המכחיש את הארץ מעתה בבבל התנה בקטנית או בתבואה משנה מזו לזו ואין כאן בית מיחוש וגדולי המחברים כתבו ענין זה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:

מגבת פורים לפורים ואין ראוי לפזרה להוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא מכינין להם סעודתם דרך ותור ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח דברים מועטים לענינים אחרים רשאי ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר וכבר ביארנוה בפרק האמנין יראה לי שלא הותר אלא בדבר מועט כגון רצועה לסנדלו וכיוצא בזו בכדי שאין סעודתו נפקעת בכך הא כל שסעודתו נפקעת בכך אסור:

שחלים הגדלים בין הפשתן אע"פ שהם ראויים לאכילה אין בהם משום גזל מתוך שהם מפסידים את הפשתן אף בעלי הפשתן מתרצים בכך והדבר מחול מן הסתם ואם היו עומדין על הגבולין ר"ל על מצרין שבקרקע הואיל והפשתן אינו במצר יש בהם משום גזל ואם גדלו בתוך הפשתן כל כך שנתקשו והם ראויים לזרע אף בתוך הפשתן יש בהם משום גזל הואיל ונתקשו כבר עשו את שלהם ואין מפסידין עוד ויראה לי שאף ברכותם אם הליכתו מזקת מחמת הדריסה כהיזק השחלים אסור:

אילן העומד על המצר הממוצע בין שני בני אדם ונמצאו שרשיו יונקין מבין שני התחומין הרי שניהם חולקין בפירות ואין משגיחין בענפים להיכן הם נוטים וכן אם היו הענפים נוטים בשוה לכאן ולכאן אלא שמ"מ היו ענפים שבצד אחד מרבים בפירות יותר חולקין בפירות על כל פנים ומ"מ יש מקומות שנהגו בני המצר שזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו וזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו ובמקום שנהגו כן הולכין אחר המנהג:

אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמתה שמא ישלט בה עין הרע ויביא עצמו לידי רנון הבריות ואף מפני זו אמרו דרך עצה שלא יקח אדם קרקע סמוכה לעיר ביותר אלא אם כן דעתו להקיפה בגדר עד שלא תהא העין שולטת בה: