מאירי על בבא מציעא ריא

כל העולם כלו בשדפון ושלו בירקון הן בארבעת השדות לשטה זו הן ברוב בקעה לשטה ראשונה הדבר בספק אם השדפון והירקון דומות למכה אחת אם לאו ומ"מ אם של כל העולם בשדפון ושלו אכלה חגב או בהפך אין ספק שאין מנכה לו שאין שני מינין אלו דומין זה לזה וכן כתבוה חכמי התוספות:

התנה עמו שיזרענה חטים והלך וזרעה שעורים ונשדפה רוב הבקעה הן חטים הן שעורים אין מנכה לו אף הוא אומר לו אלו נתקיימה עצתי לא אירעך כך נשדפו שדותיו של מחכיר בכל מקום שהם ונשדפה זו עמהם ולא נשדפה רוב בקעה אין מנכה לו ואע"פ שידים מוכיחות שבשבילו אירע כן אין כאן הוכח אדרבה אם לא שנשענה מדת רחמים על חכירות זה היתה משארת לו מצד אחר נשדפה רוב בקעה וזו עמהם ונשדפו בשאר מקומות שדותיו של חוכר שלא בשדפון שכניו הואיל וכל שדותיו נשדפו שלא ממכת מדינה אף זו בשבילו נשדפה ולא ממכת מדינה ואין יכול לומר בזה ומדת רחמים השאירתו שאין למדת רחמים להשאיר לו במה שאינו שלו ולא עוד אלא שאין כאן כלום שאם היה חייב ארבעה ומשלם שתים מה נשאר לו בכך ולא כלום:

המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים שהרי נאמר בה במספר שני תבואות ימכר לך ואפילו רצה הלוקח אסור לו להתרצות ולישמע לו שנאמר במספר שנים אחר היובל תקנה ומאחר שכתוב שני תבואות אין נקראין שתי שנים אלא אם כן היו שתיהן באכילת תבואה לפיכך אם היה אחד מהן שנת שדפון או ירקון או שביעית או עצירה גדולה כשני אליהו אין עולה לו מן המנין הא אם לא היתה שנת שדפון באותו מחוז דרך כלל אע"פ שנשדפה שדהו ואפילו רוב בקעה ששדה זו בתוכה עולה לו מן המנין לא הקפידה תורה אלא שתהא שנת תבואות לכלל המחוז ואע"פ ששביעית יש תבואה באותו מחוז כגון בחוצה לארץ שבסביבות ארץ ישראל שביעית שאני שהוא נפקע מצד גזרת מלך:

כבר ביארנו בהרבה מקומות שהמקדיש שדה אחזה ורצה לפדותה מיד הקדש אין פודין אותה מיד גזבר בשווייה אלא בין יפה בין רעה פודה אותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואין שנת היובל מן המנין נמצא חמשים שקל למ"ט שנים ועולה לכל שנה סלע ופונדיון בקירוב שהסלע מ"ח פונדיונין ומחשב לפי חשבון זה בכל שנים העתידים לבא עד היובל שאם יש לו עד היובל עשר שנים נותן עשרה סלעים ועשרה פונדיונין וכן לפי חשבון זה ואם היו הבעלים פודין פודין לפי חשבון זה ומוסיפין חומש ואין מנכין לו מן הפדיון בשביל שנות השמטה שבה כגון שיאמר הרי היית חייב מ"ט סלעים למ"ב שנים שהרי שבע השמיטות אינן מן המנין וחשוב לכל שנה ושנה בחשבון מ"ט סלעים למ"ב שנים שהרי אף הוא אומר לו אף בשנת השמטה יש לך בה תשמיש שהרי ראויה היא לשטוח בה פירות וכיוצא באלו:

זה שביארנו במשנה שהוא מנכה לו מן חכירו דוקא שזרעה ואכלה חגב או נשתדפה על הדרכים שביארנו אבל אם לא זרעה כלל אפילו נשתדפה כל הבקעה או אכלה חגב ויש לנו לומר שאף אם זרעה הוא היתה נשדפת כחברותיה או אכלה חגב אינו מנכה לו שמא אם זרעה היה מתקיים בו לא יבושו בימי רעה ובימי רעבון ישבעו ויתבאר בסמוך שכך הדין אם זרעה ולא צמחה אע"פ שהוכת רוב מדינה בשדפון או חגב אלא יש לו לחזור ולזרוע כמה פעמים עד שיגיע לזמן שעבר בו זמן זריעה והוא בזרע הבכיר כגון חטים ושעורים עד טבת ובזרע האפיל כגון קטניות ושאר מיני תבואות עד אדר:

רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אלו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור וכבר ביארנוה במקומה במסכתא זו: