מאירי על בבא מציעא יח

ממה שאמרו בסוגיא זו לקנות מי קאמר ליה קני יראה דעת גדולי המחברים שמי שאמר לחברו משוך פרה זו לקנותה או משוך דבר זה ותקנהו או החזק בדבר זה ותקנהו או החזק בו לקנותו לא קנה אף אותו דבר בעצמו שלשונות האלו לשון עתיד הם כלומר משוך דבר זה ואח"כ תקנהו אלא צריך שיאמר משוך וקנה או החזק וקנה שמשמעו שיקנה בשעת המשיכה או החזקה ואע"פ שאמרו בייחסין ויירש שקונה טעם הדבר שאינו בפניו ואינו יכול לומר בלשון אחר אבל זה שהוא לפניו אינו קונה בלשון זה ועוד שהרי יחסן ויירש עקר כונת הענין לעתיד הוא אלא שביטול ויזכה ויחזיק ויקנה שאמרו עליהם שקונה אתה צריך לתרצה כן מעתה אין צריך לומר אם אמר לו משוך פרה זו לקנות כלים שעליה או ותקנה כלים שעליה שאין משיכת הבהמה מועלת לקנין הכלים שהרי אף לעצמה אינה מועלת:

אמר לו משוך פרה וקנה כלים שעליה ר"ל משוך פרה וקנה אותה וכלים שעליה משיכת הבהמה מועלת לעצמה אבל לא לכלים שעליה עד שימשכם לעצמן או יגביהם אם הם בני הגבהה שאפילו תאמר משיכה על ידי דבר אחר שמה משיכה דוקא בשאותו דבר אחר אינו בעל חיים כגון שמשך פירות על ידי כלי שהן בתוכו אבל על ידי בעל חיים לא ושמא תאמר אע"פ שלא נקנו לו כלים במשיכת בהמה מתורת משיכה יקנו לו מתורת חצרו הואיל וקנה הבהמה אינו כן שהבהמה חצר מהלכת היא ואפילו עמדה שכל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה הואיל ולהלך היא עומדת ומ"מ אם היתה בהמה כפותה הואיל וקנה הבהמה קנה הכלים שעליה מתורת חצרו ומ"מ דוקא בדרך זה שהקנה לו הבהמה גם כן והרי היא חצרו הא אם אמר משוך פרה זו וקנה כלים שעליה ר"ל אבל לא גוף הבהמה אפילו משכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה עד שיגביה או ימשוך כלים לעצמן שהרי חצרו אין כאן אע"פ שהיא כפותה שהרי לא קנאה ומתורת משיכה לא קנאה שהרי משיכה על ידי בעלי חיים אינה משיכה:

זו היא שיטת גדולי המחברים ואף גדולי הדורות שלפנינו נסכמים לדעת זה ומ"מ יש לחלק בזו לומר שכל שהיא כפותה ואמר לו משוך בהמה וקנה כלים שעליה אע"פ שלא קנה גוף הבהמה קנה הכלים שמשיכה על ידי דבר אחר שמה משיכה ואין נותנין לה דין בעל חיים לענין זה אחר שהיא כפותה אלא הרי הוא כעין משוך כלי זה וקנה פירות שבתוכו שקנה כמו שאמרו בפרק המוכר את הספינה במדות המוכרים שמדת מוכר ברשות מוכר לא קנה עד שיגביה או יוציא מרשותו ולדעת זה שאלה שבכאן אינה אלא שמשכה קודם כפיתה ולא מכחו לבד הם נמשכים ואם משך הבהמה וקנאה ואח"כ כפתה לקנות כלים שעליה נקנו לו מתורת חצרו ואם לא קנה הבהמה אע"פ שמשכה וכפתה לא קנה כלים שהבהמה אינה חצרו הא אם כפת ואח"כ משך אע"פ שאין הבהמה קנויה לו פירות שעליה נקנין במשיכה וכך דעתי נוטה:

יש מי שאומר שאף אם משך הבהמה על דעת שיקנה את הכלים קנה הכלים במשיכת הבהמה אע"פ שאינה כפותה וכן פרשו שאף לקנות או תקנה לשון קניה הם והביאו את שתיהם ממה שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת קדושין פרק ראשון רב חסדא אמר משוך את הבהמה לקנותה קנה לקנות את ולדותיה לא קנה לקנות היא וולדותיה קנה והקשו אלא האומר לחברו משוך הבהמה שיקנה לך המשוי שלה לא קנה כלומר ואם כן לקנות ולדותיה אמאי לא קנה ותירץ הדא דתימא בשלא היתה הבהמה עוברה ר"ל מעוברת והילכך אין זה כמשוי שלה אבל אם היתה הבהמה עוברה עשו אותה כמשואה אלמא שקנה כלים במשיכת הבהמה אע"פ שלא קנה הבהמה ולדעת זה שאלה שבכאן כך היא משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה אע"פ שאין כונת המשיכה בשביל הכלים והקשה ומי קאמר ליה קני כלומר שתהא כונתו למשיכת הכלים ומה ענין לקנות הכלים אחר שאינו מתכוין אלא למשיכת הבהמה והשיבו שאינו מכוין לשאול בה כן שכל כיוצא בזה הדבר ידוע שאם היה מכוין למשיכת הכלים בשעה שמושך את הבהמה קנאן אע"פ שלא קנה הבהמה ואם אינו מכוין למשיכת הכלים לא קנאם מתורת משיכה אלא שהוא שואל כשהוא מקנה לו הבהמה במשיכה ושיקנה במשיכתה הכלים מתורת חצרו והדברים נראין ומ"מ לשטתנו אנו מפרשים בירושלמי שהעובר והמשוי כעין תכשיט הוא והרי הוא כבי פגי שקנאו בקניית הבהמה כמו שכתבנו למעלה וכלים הנזכרים כאן הם בכלים אחרים שאינם עליה דרך משוי הרגיל בו:

היה מהלך בספינה וקפצו דגים בתוך הספינה קנה לו ספינתו ואין זה חצר מהלכת שהספינה נחה היא מצד עצמה אלא שהמים מניעים אותה:

אשה שהיתה מהלכת ברשות הרבים ובא בעלה וזרק לה גט לתוך קלתה והוא סל קטן שהוא תלוי בה שבו נותנת כלי מלאכתה וטווי שלה מגורשת כאלו נתנו לתוך ידה או לתוך חיקה שקלתה נחה היא מצד עצמה אלא שהיא מניעתה ושמא תאמר והלא כליה הוא זה ולא חצרה וכליו של אדם אינו קונה ברשות הרבים ולא אמרו כן אלא כשהכלי מונח על הקרקע אבל כשהיא מוליכתו קונה מתורת חצרה אף ברשות הרבים וקצת מפרשים פרשו מפני זה ברשות הרבים זה שהוא נאמר בסימטא ואין אנו צריכים לכך וזהו שאמרו שזריקה לתוך קלתה עושה אותה גרושה אף בחצרו של בעל מפני שהוא כחצרה שאם לא כן הרי כליו של אדם אינו קונה ברשות מוכר וכן מה שאמרו בכליו של לוקח ברשות מוכר שאם הגביהו קונה כמו שיתבאר במקומו מתורת חצרו הוא ושמא תאמר במהלכת ברשות הרבים וזרקו לתוך קלתה תתגרש מדין ארבע אמות שלה תדע שאין דין ארבע אמות אמור אלא בעומד אבל לא במהלך וכן כתבוה גדולי המפרשים:

המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור עניני החלק השני ואמר על זה היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום אמר הר"ם אם הרוכב אמר להולך ברגליו זכה לי בה לא יוכל לומר כשיקחנה אני לא זכיתי בה אלא חברו הרוכב קנה אבל יוכל לומר אני זכיתי בה כשאמר לו תנה לי כמו שזכר:

אמר המאירי היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי והלך חברו במצותו והגביהה בסתם ולאחר שנטלה קודם שנתנה לו חזר בו ונמלך לזכות בה לעצמו ואמר אני זכיתי בה מעכשו זכה המגביה ואע"פ שמודה שלחברו הגביהה ואע"פ שביארנו למעלה שהמגביה מציאה לחברו קנה חבירו פרשו בגמרא טעם הדבר בכאן שמאחר שאמר תנה לי ולא אמר הגבה מציאה זו לצרכי או זכה בה בשבילי הרי גלה בדעתו שאינו רוצה לקנות אלא כשתגיע לידו אבל מ"מ אף בזו אם הגביה סתם ונתנה לו ואמר אח"כ אני זכיתי בה תחילה ולא הבאתיה בידך אלא לפקדון או להראותה לך לא אמר כלום ומ"מ כל שאמר זכה לי או הגבה לצרכי והגביה סתם קנה חברו ואינו יכול לחזור בו כמו שכתבנו למעלה הא אם אמר לא הגבהתיה תחלה לצרכך אלא לצרכי זכה אף בזו ואע"פ שלא אמר כן אלא לאחר הגבהה וכן יראה מסוגיית הגמרא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: