מאירי על בבא מציעא קסה

מאחר שהנתקל אינו פושע שבועה זו הוא שנשבע שלא פשע בה ומה שאמרו בגמרא היכי משתבע ופירשוה שבועה שלא בכונה שברתיה לא נאמרה אלא לדעת האומר שהנתקל פושע ואי אפשר לישבע שלא פשע אבל מאחר שפסקנו שאין הנתקל פושע נשבע שלא פשע מ"מ אמר הר"ם עדים שנאנסה פטור מן השבועה התורה אמרה אין רואה שבועת יי' תהיה בין שניהם הא יש ראיה יביא ראיה ויפטר שמא תאמר ומה הוצרכנו ללמוד מן התורה שמי שיש בידו ראיה אין מזקיקין אותו לשבועה ודבר זה מושכל ראשון הוא מ"מ אתה למד ממנו דין אחר והוא שכל מי שטוען שנאנסה והיה הענין במקום שהעדים מצויים שם אין מקבלין את שבועתו אלא מצריכין אותו להביא ראיה וכך יצא לנו מן המקרא הא יש רואה יביא ראיה ויפטר או ישלם ואין פוטרין אותו בשבועה מעשה באחד שהעביר חבית בשכר בשוק של מחוזא ונשברה לו בזיז שהיה יוצא מן הכותל ובאו לדין לפני אחד מגדולי החכמים ואמר לו בנסח זה ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי אייתי ראייה ואיפטר או שלים כלומר הבא עדים שנתקלת ולא בפשיעה נשברה או שלם:

לא סוף דבר מקום שהעדים מצויים אלא אף כל שהוא טוען בדבר שאם היה כן אי אפשר שלא להיות קול יוצא על הדבר והיותר מפורסם לבריות מצריכין אותו לראיה מעשה באחד שצוה לחברו לקנות ארבע מאות חביות של יין לסוף אמר לו כבר לקחתים לך והחמיצו ובאו לדין לפני אחד מגדולי החכמים ואמר לו בנסח זה ארבע מאה דני חמרא קלא אית להו אייתי ראיה או שלים ר"ל בכיוצא בזו הקול יוצא למי החמיצו ואצל מי ואימתי וכל שאינך מביא ראיה שהיה ברשותו יין והחמיץ אתה חשוד שקניתו בהצנע בדמים קלים חבית מזה וחבית מזה ולא אצלך החמיצו הא כל שאין לו קול ושאינו במקום שעדים מצויים שם נשבע ונפטר ויראה מכאן שמי שהפקיד ממון הרבה לחברו וטענו אחר כן שהלוהו במקומות שאי אפשר לגבותן צריך להביא ראיה ואין לו לדיין וכו':

שומר שכר שנאנס במקום שהעדים מצויים ולא היה אפשר לו להביא ראיה שהוא משלם כמו שביארנו מדת חסידות היא שלא לחייבו ולקבל שבועתו וליפטר ואף שכרו אינו מפקיעו שהרי אם יודע שנאנס בודאי נוטל שכרו כמו שביארנו בפרק הזהב ומאחר שאף הוא טוען כן ראוי להאמינו מתורת חסידות והוא שאמרו כאן רבה בר חנא תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימיהון אתא לקמיה דרב אמר ליה הב להו גלימיהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה למען תלך בדרך טובים יהב להו גלימיהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולי יומא ולית לן מידי למיכל אמר ליה הב להו אגריהו אמר ליה דינא הכי אמר ליה וארחות צדיקים תשמור ודבר זה ראוי לפרשו בדרך זה שטען האונס במקום שהעדים מצויים ולא היתה בידו ראיה הא אם נתחייבו מצד פשיעה יראה שאין כאן חסידות אלא מקבל מהם תשלומיו וגדולי הרבנים פרשוה בפשיעה ולא יראה כן וכן מה שאמר הב להו אגריהו והשיבו דינא הכי לא אמרה אלא שמאחר שנתחייבו לו לשלם והפקיעו מן התשלומין דיו בכך ולא שישלם אף השכר אבל אם היו נפטרין מן הדין כגון שלא היה במקום שהעדים מצויים ונשבעו דין הוא לשלם שכרם כמו שביארנו בפרק הזהב וכן אם נתחייבו לשלם ושלמו מנכין שכרן מן התשלומין:

כל שהוא מעביר חבית ביתר מכדי כחו ושאין דרך הסבלים להעביר אותה פושע הוא ומשלם הכל אם נשברה תקנו חכמים במשאוי הכבד לאחד וקל לשנים והביאו זה לבדו ולא על כתפו אלא על ידי תחבולה כגון שמניח מוט על כתפו ונושא חצי המשאוי בראש המוט האחד וחציו בראש המוט השני שזהו מקצתו בפשיעה ומקצתו אונס ומשלם חציו ועל זה אמרו דדרו באגדא נישלם פלגא אבל אם הניחו כלו לראשו של אחריו כלו פשיעה והוא הנקרא דיגלא וכן כל כיוצא בדברים אלו לפי המשאות שרגילין בני אדם לישא והרבה מפרשים פירשו בדיגלא ובאגדא בדרכים אחרים והכל לפי מה שיראו הדיינין:

ונשלם הפרק ת"ל:

השוכר את הפועלים וכו' כבר ביארנו בפתיחת הספר על החלק החמישי שבספר שהוא אמנם בא על ביאור עניני שכירות בהמה ופועלים או אומנים שאירע מחלקת בין השוכרים והנשכרים וכן בדיני ארבעה שומרים וכבר השלים בפרק האמנים עניני שכירות בהמה כלם ורב עניני המחלקות שבין האמנין והבעלים השוכרים אותם ובא בזה הפרק להשלים מעט ממה ששייר בעניני מלאכתם ומזונותיהם ולבאר ענין היתר אכילתם בפירות קרקע שהם עובדים ובמין שעסוקים בו על איזה צד מותר ועל איזה צד אסור ויתחיל אח"כ עניני ארבעה שומרים אלא שלא יושלם ביאורם רק בהתחבר עמם קצת פרק השואל כמו שיתבאר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון להשלים מה שבפרק האומנין מענין מחלקת שיארע בין השוכרים והנשכרים הן בענין מלאכתם הן בענין מזונותיהם השני יתבאר בו על השלמות היתר אכילת הפועל ואיסור נתינה בכליו מי הוא שדינו לאכול וזה שדינו לאכול על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר ויתגלגל בדין זה דין חסימת פרה ועל איזה צד אוכלת ועל איזה צד אינה אוכלת השלישי יתחיל בביאור עניני ארבעה שומרין במה יתחייב כל אחד מהם ובפרט מהו הנקרא אונס שאנו מחייבין עליו בשואל ופוטרין בשומר שכר הרביעי באחד מן השומרין שהתנה על עצמו להיותו בדין שומרין אחרים הן להקל הן להחמיר מה דינו ויתגלגלו בתוכו קצת דינין בענין תנאי זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

והמשנה הראשונה אמנם תיוחד בביאור מה ששייר בעניני מחלוקות שיארעו בין הפועלים והשוכרים אותם והוא שאמר השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק מתיקה יספק הכל כמנהג המדינה מעשה בר' יוחנן בן מתיה שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים והלך ושכר פועלים ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה לא יצאת ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין להם אלא פת וקטנית בלבד רשב"ג אומר לא היה צריך הכל כמנהג המדינה אמר הר"ם והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

אמר המאירי השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב ר"ל ששכרם סתם ואח"כ אמר להם שישכימו קודם זריחת השמש ושיעריבו אחר שקיעת החמה אם הוא במקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן ויתבאר בגמרא שאע"פ שהרבה בשכרן יותר משכר שאר פועלים ואומר להם שעל דעת וישכימו ויעריבו הוסיף בשכרם הואיל ובסתם שכרם אף הם אומרים לו לא קבלנו התוספת אלא על דעת שנדקדק במלאכתנו עד שתהא מלאכה יפה ומ"מ אם לא עשו מלאכתם יפה משאר פועלים מנכה להם בתוספתו ויש חולקין בזו שמ"מ כבר עשו בה ככל שאפשר להם ומ"מ אם התנה עמהם כן אין ספק שתנאו קיים לא אמרו והתנה עמהם אלא ואמר להם:

מקום שנהגו לזון את הפועלים בכדי מזון הראוי יזון מקום שנהגו לצמצם במזונותיהם ולספקם בתמרים ובגרוגרות ושאר מיני מתיקה יספק והכל כמנהג המדינה ואפי' נהגו באכילת שחרית ולצאת לרעות את עצמן אחר שלא התנה בפרט כיצד יעשה וכל שהתנה הכל לפי תנאו ואם היה במקום שלא נהגו במזונות ופסק להם מזונות חייב בכדי מזון הראוי ואע"פ שלא התחילו במלאכה אינו יכול לחזור הא אם פסק עליהם אחר בשבילו כגון בנו או שלוחו הואיל ואין מנהג העיר בכך אין דעתם סומכת ועד שלא יתחילו במלאכה יכול להתנות ולצמצם במזון הא אחר שהתחילו סומכת דעתם שכבר נתרצה בעל הבית ושוב אין יכול להתנות ולצמצם ומעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים שכרם ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפי' אתה עושה עמהם כסעודת שלמה בשעתה לא יצאת ידי חובתך שהם בני אברהם שהיה מכין שלשה שוורים לשלשה אנשים והרי היא סעודה גדולה משל שלמה שאע"פ שכתוב בו עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן מ"מ ברבות הטובה רבו אוכליה וכבר כתוב בו יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרוב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם אלא פת וקטנית ומ"מ כל שיש שם מנהג הולכין אחר המנהג רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה פירשו בגמ' שבא לרבות שאם שכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר רואין פחות שבשכירות וגדול שבשכירות ומשמנין ביניהם וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא וקצת דברים נתגלגלו תחתיה שאנו צריכים לכתבם ואלו הם: