מאירי על בבא מציעא קנד

כבר ביארנו במשנה על מה שאמר בשניה וכל החוזר בו ידו על התחתונה שהוא נאמר במכר שדה באלף זוז ונתן מאתים שהחוזר בו ידו על התחתונה וכתבנו שלא נתבררו הדברים במשנתנו וכיצד הוא דין זה:

מי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים הן מעט הן הרבה אם נתנו לתורת גמר קניה על הדרך שאדם נותן דמים מועטים לפסיקת דמים מרובים על דעת גמר קנין קנה כלו על הצדדין שהקרקע נקנה בכסף כמו שיתבאר במקומו והדמים חוב על הלוקח נתנם בסתם הדבר מוכיח שבתורת פרעון נתנם כלומר שיהו אלו בפרעון והשאר חוב עליו והרי זה שוה לנתן בפירוש בתורת פרעון והשאר חוב עליו וכיצד הוא הדין אם כתב לו שטר על המעות וזקף עליו הנשאר במלוה קנה כלו גם כן כאלו נתנם לגמרי בתורת קנין ואם לא זקף עליו במלוה אם ראינוהו מחזר אחר הנשאר ונכנס ויוצא לתבעם הרי זה גילה דעתו שלא מכר אלא לצורך מעות שאינו רוצה בגמר הקנין עד שיפרע ולא קנה וכל אחד מהם רשאי לחזור ויתבאר למטה שאפילו לא נשאר אלא זוז אחד הדין כן וגדולי המחברים כתבו אפילו כתב השטר או החזיק אלא אם כן אמר אי בעינא בהאי אקנה אי בעינא בהאי אקנה שבזו ודאי קנה והמעות הלואה אבל בשנתן הכסף בסתם או בתורת פרעון אם הוא נכנס ויוצא על המעות לא קנה ושניהם יכולים לחזור אלא שהחוזר ידו על התחתונה שאם חזר הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו קנה לך מזיבורית שבקרקע כנגד מעותיך ואם היה זה עדית ורצה להגבותו משאר נכסים יש אומרים שמגבהו מן הבינונית כבעל חוב ויש אומרים שמגבהו מן הזיבורית לא אמרו בעל חוב בבינונית אלא משום נעילת דלת והרי אין כאן נעילת דלת ואם מוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן לי בעדית שבקרקע כנגד מעותי שלא אמרו לא קנה כלל אלא שלא קנה אלא כנגד מעותיו וזה שאמרו למטה בההוא חמרא דזבניה חד לחבריה ופש ליה גביה חד זוזא והוה עייל ונפיק עליה ואמרו עליו שאינו קונה ואין לומר בו שאינו קונה אלא כנגד מעותיו אלא שלא קנה כלל אף לענין מי שפרע יראה לפי שאין ראוי ליחלק אבל ביוצא ונכנס ובראוי ליחלק קנה כנגד מעותיו ואם כן אף בקרקע אם אינו ראוי ליחלק אינו קונה כלום:

ויש מפרשים שאף בשדה לא קנה כלל וזה שאמרו רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע וכו' שמשמע שכנגד מעותיו מיהא קנה ופירשנוהו ביוצא ונכנס פירשו בו בזמן שהמוכר חוזר במקצת המעות שלא קבל ורצה אומר לו וכו' וכן כשהלוקח חוזר במקצת שלא נתן עליו דמים אבל אם רצה לחזור בכל המקח הואיל ויוצא ונכנס על המעות חוזר וכל שזה אומר איני חוזר ממה שנתת לי יכול הלה לומר או יתקיים הכל או יתבטל הכל ויש נוטים לדעת שלישית שאף במה שהזכרנו במעשה של ההוא חמרא קנה כנגד מעותיו לענין מי שפרע ולא יראה כן ואם אין מעות למוכר וקרקע זה זיבורית יראה מסוגיא זו שנוטל בבינונית שבשאר קרקעות ויש אומרים מכח סוגיא זו שאם לוקח זה מכר מקרקעותיו לצורך קניה זו שהמוכר חוזר ממנה עכשו נעשה ניזק מצד מה שהוזיל במכירתו כדי ליקח ואם אין לו מעות וקרקע זה זבורית גובה מעדית שבשאר קרקעות:

לא היה נכנס ויוצא על המעות קנה כלה בפרעון זה והשאר חוב עליו ואם מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שיוצא ונכנס קנה שאינו נמהר כל כך להוציא מעותיו אלא שמתירא שמא ירגיש הלוקח באונאתו ויערער עליו עד שלא יפרע ומה שאמרו מכר לו עשר שדות בעשר מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אפשר בשיוצא ונכנס על המעות או אף כשאין יוצא ונכנס וטעם הדבר מפני שהם מחלקין... ואלו שבשדה אחר חזקתו קונה לו בלא דמים שלא חלקנו בין נכנס ויוצא ובין שאינו נכנס ויוצא אלא בקנייה לא בפרעון דמים סתם וכן כתבנוה בראשון של קדושין:

ודינים אלו שביארנו כך הדין בהם במטלטלין לענין מי שפרע ואם אמר האחד הריני חוזר במקצת שלא נתת המעות חוזר האחר בכל ואין אצלו מי שפרע הואיל ואחר חוזר באחת הלה חוזר בשתים וגדולי המחברים כתבו שאם משך הלוקח והמוכר יוצא ונכנס לא קנה ויד החוזר על התחתונה ואם מכר מחמת פחיתות המסחר קנה הכל ויש חולקין במשך לומר שכל שמשך אפילו עייל ונפיק אזוזי קנה וכן בקרקע כל שקנאו באחת מדרכי הקנייה לא בפרעון דמים כמו שכתבנו וזו של מטלטלין לא נאמרה אלא לענין מי שפרע ויש נמשכים לדברי גדולי המחברים ממה שאמרו בסוגיא זו האי מאן דמזבין מידי וכו' וכן מההוא גברא דזבין חמרא וכו' אלא שאנו מפרשים אותו לענין מי שפרע כמו שכתבנו וכל שקבע זמן לפרעון אין זה נקרא עוד עייל ונפיק אלא בשתובעם סמוך למכר ויש מפרשים שאע"פ שקבע לו זמן כל שהוא דוחקו בזמן עייל ונפיק הוא ואין נראה לי כן ולא עוד אלא שלדעתי קבע לו זמן הרי הוא כזקפם עליו במלוה:

נתן עירבון לחברו שלא מתורת גמר מכירה ולא מתורת פרעון אלא מתורת קנס שאם יתחרט נותן העירבון יהא ערבונו מחול ואם יתחרט המקבלו יהא כופל לו ערבונו אין זה כלום שהרי אסמכתא היא וגדולי המחברים כתבו שאם חזר הלוקח ערבונו מחול הואיל והוציאו מרשותו והלה מקבלו והוא תחת ידו דעתו סומכת וגומרת אבל אם חזר בו המוכר אינו חייב בכפל וגדולי המפרשים חולקים עליהם בקצת כמו שביארנו בפרק הזהב אלא שאף הם מודים שאין המוכר חייב להחזיר מעות אלא אומר או קבל המקח או הנח המעות אלא שמ"מ הוא מחזיק בהם באיסור כמו שביארנו שם:

נתן ערבון והתנו ביניהם שאם חזרו בהם ערבונו יקן ר"ל שיקנה לו מיהא כנגד ערבונו קנה כנגדו והשאר אף מי שפרע אין בו: