מאירי על בבא מציעא קמט

זה שהתרנו להלות סאה בסאה לכל מי שיש לו אפילו לא היתה לו אלא סאה אחת לוה עליה כמה סאין שהרי כשלוה סאה בהיתר לוה שהרי זכהו את שלו ואחר שלוה נזקפה עליו ונשארה הראשונה ברשותו כשהיתה וחוזר ולוה עליה וכן אם היה לו מעט יין או שמן לוה עליה כמה ויראה דוקא בזה אחר זה אבל בבת אחת אם אין לו אלא סאה היאך ילוה סאתים והרי לגבי שנים מיהא אין לו הוא:

בני חבורה שהיו מקפידין זה על זה מלוותר כלום אחד לחברו וכשמלוין זה לזה מלוין היבש במדה והבשר וכיוצא בו במשקל והלח במשורה אם עותו את המאזנים או המדה והמשקל עוברין בלאו הואיל ומקפידין ואסור להם ללות ביום טוב ובלבד שיאמר הלוני גזרה שמא יכתוב כמו שיתבאר במקומו ואף בזו צריך שלא יאמר הלוני ואם יפרענו לא יאמר קבל את חובך ומ"מ רבית אין כאן כמו שביארנו בככרות ואם לא היו מקפידין זה על זה הרי הם כנוטלין משלהם ואין נחשבים כלווים זה מזה:

תלמידי חכמים מותרים להלוות זה לזה אף ברבית קצוצה הואיל ויודעים הם חומר איסור של רבית אין זה אלא מתנה שנותנין זה לזה ומ"מ אסור להלוות בניו ובני ביתו ברבית אע"פ שאינו מקפיד עליהם ומתנה הוא שנותן להם מ"מ יש לחוש שמא ירגילו עצמם בדבר זה:

המשנה השתים עשרה והכוונה בה לבאר החלק התשיעי והוא שאמר אומר אדם לחברו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך אבל לא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת אבל לא יאמר לו חריש עמי בגריד ואני עמך ברביעה אמר הר"ם גריד ימות החמה ורביעה ימות הגשמים והקרקע בימות החמה קל לחפור ולתקן למיעוט הטנוף ומורך היום ונכוש הוא החפירה בשרשי האילנות ועדירה הוא החרישה שחורשין לזרוע:

אמר המאירי אומר אדם לחברו נכש עמי היום ואנכש עמך למחר [עדור עמי היום ואעדור עמך למחר] או ליום פלוני ואין אומרין שמא עדור או נכוש של יום זה קשה משל אמש והמשתכר ביום זה משתכר יותר או שמא יום זה ארוך משל אמש והרי זה אגר נטר לי אבל לא יאמר לו חברו חרוש עמי היום ואני אנכש עמך למחר הואיל ומשנה במלאכה יש כאן חשש רבית שפעמים שזו קשה מחברתה ופעמים שהאחרת קשה הימנה כל ימי גריד אחד וכל ימי רביעה אחת ר"ל כל ימי היובש חשובים כאחד וכן כל ימי רביעה חשובים כאחד ומה שהותר לומר נכש עמי היום ואנכש עמך למחר דוקא ששניהם ימי גריד או ששניהם ימי רביעה הא מזה לזה לא שפעמים שהגריד קשה לרוב יבשותו ופעמים שהרביעה קשה שרגלי הבהמות משתקעים או שחורשת הרבה ברביעה יותר מבגריד וגדולי המפרשים למדו ממשנה זו שלא ילוה אדם לחברו סאה שעורים בסאה דוחן אע"פ שיש לו ושהשער שוה שהשער מצוי להשתנות מאחד לחברו והרי הוא כנכש ועדור ויש חולקין בזו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר ואין לך ספק מעתה שאם אמר לו עשה עמי היום מלאכה בשוה דינר ואני עמך למחר בשוה שתים שהוא אסור וגדולי המחברים כתבו שאם שכרו בימות החרף לעשות עמו בימי הקור בדינר בכל יום ונתן לו השכר והרי שכרו שוה סלע בכל יום אסור שהרי נראה כמלוהו על דעת שיוזיל בשכרו אבל אם אמר לו עשה עמי מהיום ועד זמן פלני בדינר בכל יום הואיל ומתחיל לעשות מעתה אע"פ ששוה שכרו בכל יום סלע מותר מכיון שהתחיל עכשו אינו נראה כנוטל שכר הקדמה וכן היא שנויה בבתרא פרק הספינה:

המשנה השלש עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק העשירי והוא שאמר רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן את עיניו ללות הימנו והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת אמר המאירי רבית מוקדמת כיצד נתן עיניו ללות הימנו והיה משגר לו דורון כלומר בשביל שתלויני וכן יש רבית מאוחרת והוא שהלוהו וכבר החזיר לו מעותיו ושגר לו דורון ופירש לו בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי הרי זה רבית מאוחרת ושניהם אסורים מדברי סופרים. זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה הארבע עשרה והכונה לבאר בה חלק האחד עשר והוא שאמר ר' שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני אמר הר"ם מה שאמר רבן גמליאל ור' שמעון הכל הלכה אבל צריך שתדע שהדברים וכיוצא בהם הם דברים שראוי להתרחק מהם בלבד:

אמר המאירי יש רבית בדברים כיצד אל יאמר דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני כלומר שיתכבד בקלונו בשביל הלואתו ויעשהו שליח לומר לך בשבילי לחנות או למקום פלוני לידע אם בא פלוני שנראה כמשתמש בו לשכר מעותיו ופירשו בגמרא שאם לא היה המלוה רגיל להקדים לו שלום לא יקדים לו שלום סבור הוא שלתביעת חובו הוא מקדים לו שלום ויש מפרשים שעל הלוה נאמר שלא יקדים לו שלום שזה כנראה כרבית וכן נראה מסוגית הגמרא וכתבו מקצת מפרשים שלא יאמר לו הריני מחזיק לך טובה על מה והלויתני ואין צריך לומר שלא ילמדהו בשכר הלואתו מקרא משנה ותלמוד וכן כל כיוצא בזה ומ"מ יש מתירין בהחזקת טובה וברכה הואיל והלה משיב כנגד דבריו הרי דבור מבטל דבור:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

המשנה החמש עשרה והכונה לבאר בה חלק שנים עשר אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר עוברין על לא תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ועל ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יי' אמר הר"ם אמרו לוה עובר משום לא תשיך כלומר לא תנשך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברים אלא משום לא תשימון עליו נשך וכמו כן הסופר:

אמר המאירי אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים ור' אליעזר אומר אף הסרסור וכן הלכה ואף הסרסור עובר בה ולאוין אלו חמשה הם כספך לא תתן ואם הוא רבית אוכל הרי הוא מונח במקומו ובמרבית לא תתן אכלך ולא תקח ולא תשימון ולא תהיה כנושה ולא תתן מכשול ופירשו בגמרא שהמלוה עובר בכלן ומ"מ אינו עובר משום לא תשיך שלא נאמר לא תשיך אלא ללוה ולוה עובר בשלשה לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ולא תתן מכשול וערב ועדים וסופר משום לא תשימון וסרסור וכל המשתדל משום לא תתן מכשול:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: