מאירי על בבא מציעא יד

דבר זה אין בו הפרש בין ששניהם אוחזין בטופס בין ששניהם אוחזין בתורף בין אחד מהם אוחז בטופס והאחר בתורף וכן אין בו הפרש בין שזה נוטל הרבה וזה מעט בין ששניהם נוטלין בשוה שאחיזת שטר מיעוטה כרבה כך יראה מבין ריסי ספרי גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו פוסקים בשמועה האמורה בכאן שלא נאמרה חלוקה זו אלא בשאחיזתם שוה שניהם בטופס או שניהם בתורף אבל אם אחד אדוק בטופס ואחד בתורף זה נוטל טופס וזה נוטל תורף ר"ל ששמין שעור שווי של כל אחד מהם כדין אחיזת טלית שזה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר נשבעין וחולקין בשוה ואם היו שניהם תופשין בראשי השטר והיה ענין התורף קרוב אצל האחד יאמר הלה שיחלקו לארכו עד שיבא התורף שוה לשניהם על הדרך שבארנו בטלית:

אח"כ צריך אתה לידע מהו טופס ומהו תורף ותדע שגדולי הצרפתים פירשו שמקום התורף הוא עקר השטר ועצמותו ר"ל פלני לוה מפלני מנה ביום פלני שזהו מקום מלוה ולוה וסך המעות והזמן ושאר נסח השטר כלו ויפויין שבו הוא הטופס ונזכרים בו גם כן מלוה ולוה ומעות והוא בחזרת ענין השטר בשטה אחרונה ובשאר מקומות שבשטר כגון מה שתראה תמיד פלוני הנזכר ופלוני הנזכר ומעות הנזכרים אבל הזמן אינו נזכר בטופס כלל וכשם שיש לתורף יתרון על הטופס בענין הזמן כך יש לטופס יתרון על התורף בענין עדים שהעדים הם מן הטופס לדעתם ולא מן התורף וכשאנו משיבים להם על מה שאמרו בכאן טופס למה לי אדרבה היה לו לומר תורף למה לי ששטר בלא עדים אינו כלום הם פירשו ששמועה זו באה לדעת האומר שהמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והרי היא כמי שיש עליו עדים וא"כ לא היה לו לשאול כן אלא מן הטופס שאין הזמן נזכר בו כלל ושטר בלא זמן אינו כלום ומפני זה תירץ שאף בלא זמן שטר גמור הוא לענין בני חורין ואין לנו בה אלא ששמין שטר שאין בו זמן בערך אל שטר שיש בו זמן כמה הוא פחות שוויו מצד שהשטר שאין בו זמן אינו גובה ממשועבדים ונוטל אותו שתפש בתורף יתרון זה והשאר חולקין:

אלא שמ"מ ראוי לך להקשות לדבריהם ואף נוטל את התורף היאך יגבה ממשעבדי אחר שאין העדים בידו ואף לדעת האומר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו מ"מ לקוחות אין מאמינין בכך אע"פ שהאומר כן ר"ל שהמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו הוא אומר כן אף לענין משעבדי כמו שיתבאר בפרק איזהו נשך בשמועת ההוא גברא דמשכין פרדסא וכו' מ"מ דוקא כשהעדים חתומים בשטר אבל בזו אין כאן עדים כלל והיאך גובה מן המשועבדים בהודאתו:

ויש מקשים עוד לפירושם ואף בטופס עדין היאך מועיל כלום אחר שאין שם מלוה ולוה ומעות ואם מפני שטה אחרונה הרי אמרו אין למדין משטה אחרונה אלא שזו אינה קושיא אצלי כמו שפרשתי שבהרבה מקומות הם נזכרים בתוך השטר ומ"מ שאר הדברים שכתבנו קשה לפרשם לדבריהם:

ומתוך כך פרשו חכמי הדורות שלפנינו שהתחלת השטר שבו הארכת לשון הענין ויפוי וקנין שלו הוא הוא הנקרא טופס והזמן כתוב בו מפני שרגילין היו לכתוב הזמן בראשונה כמו שאנו עושים היום בשטרי הכתבות אבל התורף הוא מאותן הלשונות ולמטה והוא מקום מלוה ולוה ומעות ועדים ודברים אלו ר"ל מלוה ולוה ומעות ועדים אינם נזכרים כלל בטופס ומפני זה שאל טופס למה לי ופירש בו שהוא נוטל מה שפוחת חלק התורף מצד שאין בו זמן:

ונמצא לענין פסק שאם תפרש טופס ותורף כדברי חכמי צרפת אחיזת הטופס ואחיזת התורף שוה שהרי הואיל ופסקנו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אין יתרון לתורף על הטופס ולא עוד אלא שאף הטופס שוה יותר ולפירושי חכמי הדורות שלפנינו התופס את התורף נוטל את הכל חוץ מפחת מה שאין בו זמן ויש משיבין על פירוש זה ממה שאמרו במקום אחר הכותב שטרי הלואה צריך שיניח מקום מלוה ולוה ומעות וזמן ובמסכת גיטין קראו לזה תורף ומ"מ יש לומר שנתערב שם הזמן עם האחרים מפני שלענין זה ודאי שוה לאחרים ר"ל שהכותב טופסי הלואה צריך להניח לו מקום אבל מ"מ רגילים היו לכתבו עם הטופס על הדרך שאנו עושין עכשו בכתבה כמו שבארנו:

זה שכתבנו ששטר שאין בו זמן אינו גובה מנכסים משועבדים יראה לי שאפילו נתברר שקודם המכירה נעשית כגון שנתקיים השטר בחותמיו וכבר מתו קודם המכירה אעפ"כ אין גובין בו ממשועבדים שלא חלקו חכמים בדבריהם ליתנם לשעורין הגע עצמך במלוה על פה שלא אמרו בה שאינה טורפת אלא משום דלית לה קלא אילו נתברר שכבר ידע זה בהלואה זו ושלא נפרעה כגון שידע בהלואה ושאמר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני וידע על פיהם שלא נפרעה ושהתרה בו המלוה תאמר עליה שתהא גובה מאותם לקוחות ודאי לא ואף בזו כן ואע"פ שבהכיר בה ולקחה אמרו שאינו גובה לא את השבח ולא את הפירות אלמא שהידיעה משנה את הדין בזו הרי היא כסבר וקביל ולא עוד אלא שהיא כעין ראיה לדברינו שלא אמרוה אלא בהכיר בה שהיא גזולה הא הכיר בה שהיו עליה בעלי חוב לא נשתנה הדין בדעתו לא לשבח ופירות כמלוה בשטר ולא לגוף הקרקע כמלוה על פה:

חלוקה זו שהזכרנו בשטר אינה אלא לדמים שאם תאמר בחתיכת השטר הרי הפסידו הכל וכלל גדול בדבר כל שאם יחלק בגופו ראויים החלקים לשניהם יחלק בגופו וכל שאין החלקים ראויים כגון זה וכגון בהמה טמאה חלוקתם בדמים כמו שבארנו למעלה:

המוצא שטר חוב בשוק אפילו מוצא בו קיום בית דין שניכר שכבר ירד המלוה לדין עליה עם הלוה ומתוך כך קיים את שטרו ונמצא שאין כאן חשש כתב ללוות ולא לוה ולא הגיעה ליד המלוה שהרי הגיעה לידו או אפילו אפשר שהגיע לידו בלא הלואה אין כאן לחוש שאם כן היה הנטען אומר כן ולא היתה הטענה בהצרכת קיום חתימות אעפ"כ לא יחזיר שמא נפרע וכל שכן אם אין שם קיום שיש כאן חשש כתב ללות ולא לוה ואפילו חייב מודה שלא פרע לו כלום שמא קנוניא עשה לטרוף מן הלקוחות שלא כדין לפיכך כל שאין שם אחת מחששות אלו יחזיר כיצד היה השטר זמנו בו ביום שאין חשש לקנוניא שהרי בו ביום נעשית ואין כאן טירפא או שנתפרש בשטר שאין בה אחריות נכסים שאין כאן עוד טירפא והיה מקויים שאין בה חשש כתב ללות ולא לוה והיה חייב מודה שלא פרע לו כלום שאין כאן חשש פרעון יחזיר והוא הדין שאם הוא מודה שלוה ולא פרע אינך צריך לקיום אלא כל שאין שם חשש קנוניא יחזיר יש מי שאומר שכל שהיא תוך זמן אין בה חשש פרעון ואין אנו צריכין להזהר אלא מחשש קנוניא וכתב ללות ולא לוה ואין זה אלא שגגה שהרי למטה אמרו שאף לפרעון בן יומו חוששין:

מצא שטר כתבה אע"פ שהבעל מודה לא יחזיר לאשה שאע"פ שלא נתנה כתבה לגבות מחיים שמא התפישה צרורות או מחלה כתבתה וקנוניא עושה עמו ואם לא היה שם חשש קנוניא כגון שנעשית בו ביום או שנתפרש בה שאין שם אחריות נכסים אם הבעל מודה ואומר שעשאה ולא פרעה ולא עשה לה כתבה אחרת יחזיר לאשה ואם אינו מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה: