מאירי על בבא מציעא קכח

המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני והוא שאמר המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית אמר המאירי המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ואע"פ שלא מדרך תנאי הלואתו עושה מכל מקום רבית דרבנן הוא שנראה כשכר מעותיו ופירשוה בגמרא אע"פ שאין המלוה צריך לשכור שנמצא שאינו נהנה כל כך ושאין הלוה עשוי להשכיר שנמצא שאינו חסר ומכל מקום אם עשה כן מתנאי הלואתו ר"ל שהלוהו והתנה עמו שידור מכח הלואתו בחצרו חנם הרי זה רבית תורה ויוצאה בדיינין:

ולא ישכור ממנו בפחות כלומר לא סוף דבר דירת חנם שהיא אסורה אלא אף שכירות בפחות שאף זה אע"פ שלא מדרך תנאי הלואתו הוא עושה מכל מקום רבית דרבנן הוא ומכל מקום אם עושה כן מדרך תנאי הלואתו ר"ל שהתנה עמו כן וקצצו הדבר הפוחת בשביל הלואתו הרי זו רבית תורה ושמא תאמר והרי משכונה בנכיתה שהוא כעין שכירות בפחות שהרי מנה הלוהו ודר בו בנכיתת פשוט בכל שנה תדע שחכמי הצרפתים למדו מכאן שלא הותרה משכונה בנכיתא אלא בכרם ושדה שאין פירותיו מצויות תמיד ובעת ההלואה ושמא יבאו ושמא לא יבאו ואם יבאו שמא לא יספיקו לשכר עבודת הקרקע שלהם אבל בית ששכר דירתו מצוי בכל יום ובזמן ההלואה אסור וכן כתבוה גדולי המחברים והיא עיקר הדברים ומכל מקום יש מחכמי הצרפתים שכתבו שאף בבית מותר אף הוא עשוי ליפול ושדה וכרם אף הם אי אפשר שלא ירויח יותר מנכיתת פשוט בשנה ואעפ"כ הותרה וזה שאמרו לא ישכור ממנו בפחות דוקא שלא הלוהו על הבית אלא שהלוהו על פה וכשדר בה מכח הלואתו נראה כרבית אבל כשממשכן לו את הבית הן בשעת הלואה הן בחובו שקדם לו ומעמידו ברשות מלוה במשכונא בנכיתא מיהא מותר מפני שהוא כעין מכר שהרי אין יכול לסלקו בלא מעות משא"כ בהלוהו ודר בחצרו שיכול לסלקו אף בלא מעות ואף בלא נכיתה הואיל וכעין מכר הוא אינו אלא אבק רבית ובנכיתה מותר אבל הלוהו ודר בחצרו או הלויני ודור בחצרי הואיל ומכל מקום לא מתורת משכונה מורידו בקרקע אין זה אלא הלואה גמורה וכששוכר בפחות הרי הוא רבית מאוחרת ואע"פ שאין רבית מאוחרת אסורה אלא כשאומר לו בשכר מעותיך כמו שיתבאר דוקא אחר שפרע קודם אסור שכל שהמלוה קיימת רבית קצוצה היא ולא מאוחרת:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו במסכת בבא קמא שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אם היה חצר עומדת לשכירות בין שהיה זה הדר עשוי לשכור שנמצא נהנה בין שאינו עשוי לשכור שנמצא שאינו נהנה הואיל והאחר מכל מקום נמצא חסר חייב להעלות לו שכר הא אם חצר זה אינה עומדת לשכירות אפילו היה הדר בה צריך לשכור אין צריך להעלות לו שכר שהרי זה נהנה וזה לא חסר וכל שכן אם הדר אינו עשוי לשכור ובעל המצר אינו עשוי להשכיר ומכל מקום אף בזה אם הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר אע"פ שלא מכח תנאי הלואתו הוא עושה שלא יראה כרבית ויש מתירין מיהא אם החצר אינה עומדת לשכר ולא הדר בה עשוי לשכור הואיל וזה לא נהנה וזה לא חסר ומכל מקום הואיל ולא על דעת כן הלוהו אין זה אלא אבק רבית וכרבית מאוחרת ואין יוצאה בדיינין אבל אם אמר לו הלויני ודור בחצרי הרי זה רבית קצוצה ויוצאה בדיינין:

זה שביארנו במי שהלוהו ודר בחצרו שאינו יוצא בדיינין גדולי הפוסקים פרשו שלא סוף דבר אחר שפרעו ותובעו אחר הפרעון שכר דירתו אלא אפילו תבעו קודם שיפרענו אין מחייבין אותו לנכות מחובו שכר דירה שאף זו הוצאת דיינין היא וכמו שאמרו למטה כל סלוקי בלא זוזי אפוקי בדיינין הוא וגדולי תלמידיהם חולקים לומר שאם תבעו קודם שפרעו מנכין לו ואין זה הוצאה בדיינין ומה שאמרו למטה כל סלוקי בלא זוזי אפוקי בדיינין הוא לא נאמר אלא במשכונה שהיא עומדת ברשות מלוה ואינו יכול לסלקו בלא מעותיו אבל זה שלא משכנה אלא שדר בה מאליו או שאמר לו לוה לאחר הלואה דור בחצרי הואיל ולא על זה הלוהו אין זה הוצאה בדיינין ומנכה לו שכר דירתו וגדולי המחברים כתבו שאם היה שכר דירה כנגד החוב ובעל חצר מעכב את כלו הרי זה ודאי הוצאה בדיינין ואין הרשות בידו אלא שמנכה לו מקצת כפי מה שיראו הדיינין:

אף בהלויני ודור בחצרי שביארנו עליו שהוא רבית קצוצה כתבו גדולי המפרשים דוקא בעומדת לשכירות ואע"פ שמשכונה בלא נכיתא אבק רבית הוא דוקא במשכונה שהיא כעין מכר או שמא לא נאמר דין נכיתה אלא בכרם ושדה כמו שביארנו לדעת קצת הא בשאין עומד לשכירות אין זה רבית קצוצה ואיני מודה בה אם זה מיהא עומד לשכור שהרי יש כאן רבית אע"פ שאין בו נשך ושמא תאמר אם כן מצינו רבית בלא נשך אומר אני מכיון שאמר דור בחצרי ומכח הלואתך הרי זה עשאה מעתה עומדת לשכר ואף זו שלא כדבריהם:

התוקף בעבדו של חברו ועשה בו מלאכה אם לא בטלו ממלאכה פטור מלשלם שכר לבעליו דיו בשכר אכילתו אפילו נהם כריסיה לא שוי ואדרבה הנאה היא לו שלא ירגיל העבד עצמו בבטלה ואם בטלו משלם ואע"פ שהחזירו כמו שביארנו בפרק הגוזל ומכל מקום אם הלוהו אע"פ שלא בטל את עבדו צריך להעלות לו שכר ואם לא העלה הרי זה אבק רבית:

אע"פ שבהלויני ודור בחצרי ביארנו שהיא רבית קצוצה הורו גאוני ספרד שאם לאחר זמן ההלואה תבע את חובו ואמר לו לוה מעות אין לי אלא דור בחצרי עד שאחזיר את חובך הואיל ולא קצץ בשעת הלואה אינו אלא אבק רבית שלא נאמר רבית קצוצה אלא כשהתנה בשעת הלואה שנאמר לא תתן לו בנשך ולא יראה כן שאם כן מה הוצרכנו לבאר ברבית מאוחרת שהיא לאחר הפירעון: