מאירי על בבא מציעא קח

מי שגזל וכפר ונשבע והודה שחייב בקרן וחומש ובאשם גזלות כמו שנאמר בפרשת ויקרא ונתן את הקרן ולא נתן את החומש ולאחר זמן תבעו בחומש וכפר לו ונשבע שכבר פרעו כלו או שלא נתחייב לו בחומש זה מעולם ואח"כ הודה הרי חומש זה נעשה כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר וכן מחומש לחומש עד שיתמעט החומש משוה פרוטה כיצד הרי שהיתה הגזלה שוה י"ו פשוטים והרי חומש ראשון ד' פשוטים וחזר וכפר עליהם משלם פשוט שהוא חומשו ואם חזר וכפר באותו פשוט יש כאן עד חומש פרוטה ומשם ואילך אין בו חומש אע"פ שהוא פרוטה שהרי לא הגיע החומש לשוה פרוטה וכן הדין בחומש ראשון שאם הגזלה עצמה אין חומש שלה מגיע לפרוטה וכפר ונשבע והודה אין כאן תשלומי חומש ומשלם הקרן לבד וכבר ביארנוה בכדי צרכה בבבא קמא בפרק הגוזל עצים:

זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל אם הם דברים הראויים לאכילה ואחד השותה אם הם דברים הראויים לשתיה ואחד הסך אם הם דברים הראויים לסיכה אחד תרומה טמאה ואחד תרומה טהורה משלם קרן וחומש הרי החומש כתרומה ואם חזר ואכל בשוגג משלמו ומוסיף עליו חומש אחר וכן חומש על חומש עד לעולם מעשר שני שחללו מוסיף חומש ואם חזר וחלל דבר זה שחלל עליו מוסיף חומש אחר על הקרן אבל אינו מוסיף חומש על החומש:

כבר ביארנו שהפודה מה שהקדיש הוא בעצמו מוסיף חומש מ"מ דוקא בהקדש ראשון אבל לא הקדש שני שנאמר ואם המקדיש המקדיש ולא המתפיס כיצד הקדיש בהמה ונפל בה מום ופדאה וחללה על בהמה אחרת שוה היא וחומשה כשהוא פודה את השניה אינו מוסיף בה חומש שאין מוסיפין בהקדש חומש על חומש שהקדש ראשון מוסיף חומש ולא הקדש שני ואין אומרין חומש כתחלת הקדש הוא:

אע"פ שבפודה את ההקדש אנו אומרים שאין מוסיף חומש על חומש בנהנה שוה פרוטה מן ההקדש שמביא קרן וחומש ואשם הרי החומש חזר לו כקרן ואם חזר ונהנה מביא חומש על חומש ומתוך כך אתה מבין שאין גורסין בכאן הנהנה מן ההקדש אלא הפודה את ההקדש:

כל הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כגון בהמה טמאה ואבן או קורה או כל דבר שבתלוש אם נהנה במזיד לוקה ואם נהנה בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא קרבן מעילה והוא הנקרא אשם מעילות:

קדשים קלים אין מועלין בהן מחיים כגון שנהנה בהם לרכיבה או לחרישה או לגיזתה וכיוצא באלו ולאחר מיתה אם נזרק הדם מועלין באמוריהם אבל לא בבשרם שכל שיש בו התר אכילה אין מועלין בהם ואפילו בבשר חטאת ואשם שמועלין בהם בחייהם כמו שביארנו בבבא קמא נאמר בתורה ואם בבהמה הטמאה וכו' מה בהמה טמאה כלה לשמים ר"ל לבדק הבית ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בה:

לענין חומש אין אנו צריכין כלה לשמים ואע"פ שסוגיא זו מוכחת שכן שהרי אמרו דילמא לענין חומש קאמרת וכל שהוא תחלת הקדש וכלה לשמים מוסיפין חומש תדע שהגירסא המיושבת דילמא תרתי קאמרת מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומוסיף חומש אף כל שתחלת הקדש מוסיף חומש הא סוף הקדש אין מוסיף חומש ומה בהמה שכלה לשמים ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בו הא קדשים קלים אין מעילה ונמצא שאין כלו לשמים צריך לחומש ולא תחלת הקדש למעילה אלא לענין מעילה בין הקדש הראשון בין הקדש השני שנתפסה בו קדושת ראשון מועלין בו ולענין חומש אנו צריכין לתחלת הקדש שהנתפס בקדושת הראשון והוא הקדש שני אם בא לחללו אין מוסיף חומש כמו שביארנו ואע"פ שהדברים אמתיים מצד עצמם יש שאין גורסין כן מצד שפסוק זה לא נאמר לענין מעילה כלל ואין בזה הכרח שדרך התלמוד לכך בהרבה מקומות ואף בזו אפשר שצוה ואמר ופדה בערכך כלומר אחר שאין גופו ראוי לבדק הבית חללהו על דבר הראוי לבדק הבית כדי שלא תהנה בו ותמעול: