מאירי על בבא מציעא קז

חומש זה שצותה תורה להוסיף בפדיון מעשר לא מעיקר הפדיון הוא לומר שלא יהא המעשר פדוי כלל עד שיפדה בכשכנגדו ובתוספת חומש שכל שנפדה בשכנגדו פדוי ומחולל ואין החומש מעכב וכשנתן את הקרן ולא נתן את החומש אם אכל חוץ לירושלם אינו לוקה ומ"מ מדברי סופרים שלא יאכל עד שיתן את החומש ואפי' בשבת חוששין לפשיעה דשמא אחר שהותרה אכילתו יפשע ולא יתן את החומש כך כתבוה גדולי המפרשים ויש חולקין להתיר מיהא בשבת מפני שהם דברי המכריע בסוגיא זו:

הדמאי מפרישין ממנו מעשר שני כשאר תרומות ומעשרות שבו ואינו אוכל מעשר שני זה אלא בירושלם כשאר מעשר שני עד שיפדהו וכשפודהו אינו מוסיף בו חומש:

כבר ידעת שכל שנה שלישית לשמטה מבערין כך מתנות שיש לו בבית ומתודה ואומר בערתי הקדש מן הבית וכו' כמו שכתוב בפרשה ומתנות הראויות ליתנן נותנן כראוי לו תרומה ותרומת מעשר לכהן מעשר ראשון ללוי מעשר עני לעניים היה בידו מתנות שאין ראויות ליתנן כגון מעשר שני ונטע רבעי או מעות פדייתן שורפן או מטילן לים ומ"מ מעשר שני של דמאי אינו חייב לבערן אלא משאירן ברכה ליום טוב הבא ואוכלן בירושלם:

כבר ביארנו למעלה על ההקדש שכל שהבעלים פודין אותו מוסיף חומש אף בזה אין החומש מעכב וכל שנתן את הקרן יצא ההקדש לחולין ומותר ליהנות בו מן התורה ומדברי סופרים שלא ליהנות עד שיתן את החומש שמא יפשע ומ"מ הואיל ואין הפשיעה מצויה בו כל כך שהרי הגזברים תובעים אותו אם באה שבת ולא נתן עדין את החומש מותר לאכול בשבת מפני כבוד השבת הקלו בכך אע"פ שאסרו לענין מעשר מפני שבזו הגזברין תובעין אותו כמו שביארנו:

כל שחששנו בחומש זה לפשיעה יש אומרים שאם נתן משכון על החומש אין כאן עוד חשש פשיעה ורשאי לאכול אף בחול:

ההקדשות אין פודין אותם בקרקע שהרי נאמר בו ואם המקדיש יגאל וגו' ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו כסף והדומה לו יצאו קרקעות ועבדים ושטרות וכן החומש שהוא מוסיף חומש אינו נותנו בקרקע אלא במטלטלין:

זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש ותשלומין אלו לא בכסף ולא בשוה כסף אלא פירות כאותן פירות שאכל שנאמר ונתן לכהן את הקדש כאותו הקדש שאכל ולא ממין על שאינו מינו ואינו משלם אלא פירות של חולין מתקנין ראויים להיות תרומה אבל לא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או ממעשר שני והקדש שלא נפדו ומ"מ אם נפדו מותר אע"פ שלא נפדו כהלכתן וכן משתלמת מן הלקט והשכחה והפאה ומן ההפקר וממעשר ראשון שניטלה תרומתו ומן החדש על הישן וחומשו משתלם כדין הקרן:

כבר ביארנו במעשר שני שאינו נפדה באסימון אלא במטבע שיש עליו צורה כשם שאמרו בקרן כך אמרו בחומש נאמר בפסוק חמישיתו עליו לרבות חומשו כמותו לענין זה:

הגונב את התרומה ולא אכלה והרי היא חוזרת בעין לבעליה משלם את הכפל ולא בפירות שכמותן אלא במעות כמה שהיתה התרומה שוה לימכר בשוק והוא שאמרו בכאן בדמי תרומה שדמיה מועטין משל תולין מפני שאינה ראויה אלא לכהנים ושאינה ראויה להם בימי טומאתם ושאם נטמאה היא אינה ראויה אף לכהן טמא גנבה ואכלה בשוגג משלם שני קרנות אחד לקרן ואחד לכפל ומשלם עוד חומש ותשלומין אלו קרן אחד וחומש מן החולין המתוקנים והקרן האחר הבא בשביל הכפל משתלם במעות ובדמי תרומה ואע"פ שבפרק מרובה אמרו לענין שבועת הפקדון שאין חומש ואשם משתלמין במקום כפל והוא שאמרו ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש לא נאמר אלא בפקדון שאם טען טענת גנב ונשבע ובאו עדים ואח"כ הודה הואיל ומשלם כפל אין משלם חומש ומשום דכתיב בראשו וחמישיתו אבל בשאר מקומות לא: