מאירי על בבא קמא עז

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה מה שכיון לבאר בשלפניה שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב ושור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור שור של חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להם אפטרופין ומעידין בהם בפני אפטרופין נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו אמר הר"ם כשירגיל בנגיחות שור חרש שוטה וקטן להזיק לבני אדם באותה שעה מעמידין להם אפטרופין:

אמר המאירי שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב שהרי מ"מ בעל השור בן דעת הוא וחייב לשמרו ואע"פ ששוטה בפקח פטור אין זה מתהפך אלא חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה הם באחרים פטורים ואחרים בהם חייבים והוא שאמר ושל חרש שוטה וקטן שנגח של פקח פטור ופירשו בגמרא שאפילו היו בית דין מעמידין אפטרופוס לשור לשמרו אינו חייב בנגיחות של תמות שאין מעמידין אפטרופוס לתם לגבות מגופו הואיל וחצי נזק קנס הוא אין אלו בתורת קנס ומה שאמר אח"כ שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להם אפטרופוס לא לשלם חצי נזק בנגיחות של תמות אלא כך פירושו שור חרש שוטה וקטן שנגחו הן נגיחה אחת הן הרבה נגיחות מכיון שנודע לבית דין מעמידין להם אפטרופוס ומעידין בפני אפטרופוס ר"ל שמתרין אותו שישמרהו וכן שלשה פעמים כדין בעלים בפני אפטרופוס ובפני בית דין ואם נגחו שלשה פעמים ברשות אפטרופוס ישלם ברביעית נזק שלם מן העליה ודבר זה לדעת האומר שהתראות אלו ליעד בעל השור הן באות הא לדעת האומר שהן באות ליעד השור כל שנגח אף ברשות השוטה שלשה פעמים והעמידו לו אפטרופוס והודיעוהו שהוא נגחן ושכבר נגח שלשה פעמים חייב בפעם רביעית שברשות אפטרופוס נזק שלם וכבר כתבנו פסק זה למעלה:

נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו שהרשות משנה כלומר יציאת השור מרשות לרשות משנה מזלו וטבעו וחזר לתמותו דברי ר' מאיר והלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא אלא שיש עלינו חולקים בקצת דברים כמו שאבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מה שבארנו במשנה שאין מעמידין אפטרופוס לתם לגבות מגופו גדולי המחברים חולקים בה וכתבו שאם הזיקו אחר שהועדו בפני אפטרופסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו:

אף הם כתבו בענין רשות משנה שלא נאמר אלא בנמכר או נתן במתנה אבל נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אע"פ שבטל האפטרופוס הרי הם מועדים בחזקתם שהרי הם ברשות בעלים כדין השאילו או מסרו לשומר ויש אומרים הפך הדברים שלא אמרו רשות משנה אלא אפטרופוס ליתומים והדומים לזה מפני שהם רשאים לומר מעין טעם לאו כל כמינך דמיעדת ליה לתוראי הא נתן ונמכר אין כאן רשות משנה ויש פוסקין לגמרי כר' יוסי שאין רשות משנה כלל:

שור של יתומים שהעמידו לו אפטרופוס ונגח ברשותו שלש נגיחות ועכשו נגח נגיחה רביעית שבארנו עליו שמשלם מן העליה לא מעליית יתומים שאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם או לפרוע כתבת אשה להפקיעה ממזונות כמו שיתבאר במקומו אלא אפטרופוס משלם מעליית עצמו ולכשיגדלו היתומים חוזר ונפרע מהם וכן פסקו גדולי המחברים וגדולי הדורות שלפנינו פסקו מעליית יתומים לא אמרו שאין נזקקין וכו' לענין נזקים שלא ירבה בנזקים אלא לענין חוב:

קצת רבני צרפת מדקדקין משמועה זו שאין אפטרופוס חייב בפשיעה והרי מאחר שמשלמין אחר שהעידו בהם בשור ודאי פשעי ואפילו הכי לא משלמי מדידהו ואם כן מה שאמרו מנוהו בית דין ישבע לא שלא פשעו אלא שלא עכבו משלהם כלום ויש חולקים ממה שאמרו בפרק המפקיד בההוא תורא דלא הוה ליה ככי ושני וכו' לימא ליה לאפטרופא זיל שלם אמר לבקרא מסירתיה אלמא דאי לאו האי טענה חייב ואף גדולי הראשונים כתבוה כן בענין מקח וממכר ומתוך כך כתבו דאפטרופוס חייב בפשיעה דלא מימנע בהכי דניחא ליה דליפוק עליה קלא דאמיד הוא (אלא) בין מנהו אבי יתומים בין מנוהו בית דין אבל זו שבכאן דין הוא שיפטר שהרי בכאן לא נתמנה לתועלתם אלא לתועלת העולם שלא יזיק ממון היתומים לשאר בני אדם ואי אמרת דמשלמי ממנעי ולא עבדי: