מאירי על בבא קמא עג

היתומים אין צריכים פרוסבל דיינים הקבועים והחשובים שבכל דור ודור הם הם אביהם של יתומים והרי הם כאלו נמסרו שטרותיהם לידם ומכאן למדו הגאונים במי שחייב מעות לכיס של צדקה אינו משמט:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים למין שהוא מועד משלם נזק שלם לשאינו מועד משלם חצי נזק אמרו לפני ר' יהודה הרי הוא מועד לשבתות ואינו מועד בחול אמר להם בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו ימי שבתות שלשה אמר הר"ם אמנם מה שהיה מועד למין אחר אינו מועד לשאר המינין אלא הרי הוא בחזקת תם עד שיועד וכאלו אמר שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשאינו מינו וכן ענין שאר ההלכה על הטעם הזה ודברי ר' יהודה נכוחים:

אמר המאירי שור שהוא מועד למינו ר"ל לשוורים ואינו מועד לשאינו מינו כגון שראינוהו עומד עם סוסים וגמלים ואינו נוגחם וכן שהוא מועד לאדם ואינו מועד לבהמה וכל שכן לבהמה ולא לאדם וכן שמועד לקטנים שבמינו ולא לגדולים בכל אלו למין שמועד לו מועד ולמין שאינו מועד לו אינו אלא תם ואינו משלם אלא חצי נזק אמרו לו לר' יהודה אם הוא מועד לשבתות ואינו מועד לחול כגון שראינוהו שעמד בימות החול עם בהמות ולא נגח מה דינו ואמר להם שהוא נעשה מועד לשבתות ולא לימות החול ופירשו גדולי הרבנים שמפני שהוא נח ממלאכתו הוא נוגח ובתלמוד המערב אמרו מכיון דאיחמי לון לבישין מנין נקיין הוא משני דעתיה למדנו שמועד לחול מיהא מועד לשבתות ואיני יודע מועד לשבתות מה דינו ליום טוב אלא שנראה מלשון תלמוד המערב הואיל ועסוקין במלאכת אוכל נפש שדינו לענין זה כחול ולטעם גדולי הרבנים נראה שדינם שוה ושור זה שהוא מועד לשבתות ולא לימות החול חזרתו משיחזור בו שלשה שבתות:

ולענין פסק יראה ממה שכתבנו שסתמו מועד ר"ל שמועד למינו ואם לא ידענו טיבו בשאינו מינו היאך הוא מסתמו מועד הוא וכן מאדם לבהמה ומקטנים לגדולים וכן פסקו רבים וכן יראה מלשון המשנה כמו שהתבאר בגמרא ומ"מ גדולי הפוסקים פסקו שסתמו אינו מועד ודעתם בזה לפסוק כמו שפירש בגמ' בלשון המשנה שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשאינו מינו כלומר אף מן הסתם ומה שאמרו בראש המסכתא מועד לאדם מועד לבהמה אין הלכה כמו שכתבנו שם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מועד לאדם ולבהמה וחזר בו מבהמה כגון שראינוהו עומד סמוך לבהמות כשיעור הידוע ולא נגח הרי זו חזרה לענין בהמה מ"מ ואע"פ שאינה חזרה באדם:

לדעת זה שפסקנו שמועד למינו אינו מועד לשאינו מינו נגח שלשה מינין כגון שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל:

ראה שור ונגחו שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין ולשוורים ראה שור ונגח חמור ולא נגח סוס ונגח גמל ולא נגח פרד ונגח ערוד ולא נגח נעשה מועד לסירוגין לכל וסרוגין אלו כלם בימים שאין דין העדה אלא בימים כמו שהתבאר: