מאירי על בבא קמא סג

המזיק את אשתו בתשמיש המטה בהיזק שהיה אפשר לו להשמר הימנו חייב בארבעה דברים ר"ל נזק וצער ושבת ורפוי ואם מתה גולה על ידה ויש אומרים שמאחר שעשייתו שוגג לענין אי אתה מחייבו ממון אלא בנזק שהשאר אין להם מקום אלא במזיד או קרוב למזיד:

שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת כבר בארנו שלא סוף דבר אם בעטה רבוצה במהלכת שהיא חייבת אלא אף ביעטה מהלכת ברבוצה חייבת אף אם הוזק בה אחד כגון שנתקל בה והוזק בגופו חייב בעל הבהמה משום בור ואפילו היתה רבוצה בצד אחד והיה מקום להלך בצד האחר שאין דרכן של בני אדם להתבונן בכך:

המשנה הששית והכונה בה ככונת שלפניה ואמר על זה שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והזיקו זה את זה שניהם פטורים אמר הר"ם עקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אלא אם אותה שעה היא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזין ללכת בדרך מצוה ומשנה זו חסרה וראוי לומר כך היה אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ובערבי ימים טובים או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורים:

אמר המאירי שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים ור"ל זה כנגד זה אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והוזקו זה בזה בפגיעתם שניהם פטורים פרשו בגמרא שניהם רצים בחול ואחד רץ ואחד מהלך בערב שבת הא אם היה אחד רץ ואחד מהלך בחול הרץ חייב שהוא משנה ויש אומרים שאם אמר לו נטה לך על ימינך או על שמאלך פטור ומ"מ אם הזיקו זה את זה שלא מצד הפגיעה חייבים כמו שיתבאר בפרק חמישי ואף שלא בכונה שאין בנזקי אדם חלוק בין מתכוין לשאין מתכוין וזה שאמרו בערב שבת רץ פטור פרשו בגמרא מפני שרץ ברשות ואע"פ שכל אותן שאמרו מותרין וכו' אם הזיקו חייבים לשלם דבר זה כך פירושו שרץ ברשות וכן דרכו ואין שם שנוי כלל:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו: