מאירי על בבא קמא נט

המשנה השניה והכונה בה ככונת מה שלפניה השופך את המים ברשות הרבים והזיק בהם אחר חייב בנזקו אמר המאירי השופך את המים וכו' חייב ודבר זה מטעם בור והילכך דוקא בנזקי גופו ואין אומרים קרקע עולם הזיקתהו שהרי פסקנו להבלו וכל שכן לחבטו ובנזקי כלים פטור ומ"מ לדעת גדולי הפוסקים שפסקו להבלו ולא לחבטו צריך לעיין היאך מעמידין משנה זו אחר שהוחלט גם כן לפסוק שכל תקלה אע"פ שלא הפקירה בור הוא אם בכלים הרי בור הוא ואם בגופו הרי קרקע עולם הזיקתהו עד שחכמי הדורות שלפנינו מעמידין אותה בשעת שפיכה ועיקר הדברים שלא פסקו להבלו ולא לחבטו אלא בבור ממש שלא נתקל במעשי ידיו כמו שבארנו למעלה:

ומ"מ לענין פירוש לדעת רב שאמר להבלו ולא לחבטו מפרש משנתנו בשלא הפקירן ולענין נזקי כלים ומ"מ אני תמה אם נבלעו המים אע"פ שנשאר בהם לחות המחליק היאך אפשר שלא הפקירן ומפני זה איני רואה לגרוס בגמרא דתמו מיא אלא דלא תמו מיא והוא ששאלו בה לדעת רב מפני מה לא יתחייב בנזקי אדם והרי אלו כרפשו הגמור ר"ל זבלו שהוציא או טיט שלו שהרי המים לצורך הוציאן ונעשו טיט עם העפר ופירש בו מי סברת דתמו מיא ונבלעו בעפר הכנוס עד שנעשה טיט לא דלא תמו מיא ואין שם אלא עפר הכנוס ולא טיט ונמצאת החבטה בקרקע הגמור ומ"מ לענין פסק אין אנו צריכין לכך שהכל בור הוא בין תמו בין לא תמו:

ושאלו עוד בגמרא למה הוצרך לשנות משנה זו והרי כבר יצא לנו זו מנשברה כדו והוחלק אחר במים שאם על ידי אונס חייב כל שכן בשופך ופרשוה לחדש בה שאף בזמן שאדם מורשה בכד כגון בימות הגשמים חייב שכל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להם רשות בימות הגשמים אע"פ שיש להם רשות אם הזיקו חייבין לשלם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

המשנה השלישית והכונה בה ככונת משניות שלפניה המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים וגדר שנפל ברשות הרבים והזיק בהם אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהם זכה בהם אמר הר"ם מה שאמר המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והוזק בהם אחר חייב זהו כשהוציאן לרשות הרבים אבל אם עשה זה בסוף מצרו אינו חייב כלום לפי שעקר הוא אצלנו אין דרכן של בני אדם להתחכך בכותלים:

אמר המאירי המצניע את הקוץ ואת הזכוכית פרשוה בגמרא בכותל רעוע שהיה לו להעלות על לב שתפול ויזיקו הקוצים חייב הא אם היה בכותל בריא ונפלה על ידי סבה פטור ואם סתרה חייב וכן אם הצניעה בכותל חברו אם ברעוע חייב ואם בבריא פטור ואם נמלך בעל הכותל וסתרה בבריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל ומ"מ בכותל רעוע חייב בעל הקוץ אחר שתחלתו בפשיעה:

והגודר את גדריו בקוצים פרשו בגמ' דוקא במפריח ר"ל שהוציא ראשיהן ומטעם בור אבל אם לא הפריחן אבל צמצמן שוה בשוה ואינן יוצאות אלא כיציאת הכותל פטור אע"פ שאין זה רשותו הגמור מ"מ אחר שאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים הרי זה כנכנס ברשותו או כמשנה:

וגדר שנפל ברשות הרבים ר"ל שהזיק בשעת נפילה והענין בשהיה רעוע ונתנו לו בית דין זמן להפילה ועבר זמנו ואם לאחר נפילה אף בבריא חייב אם נתכון לזכות בעפרה ולא הפקירה כמו שיתבאר:

וכל הקודם בכל אלו ונטלן זכה שהפקר בית דין הוא ומ"מ בעפר הגדר ואבניו פרשו בה הרבה מפרשים דוקא בשנתנו לו זמן ועבר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

המכסה בורו בדליו של חברו ובא בעל הדלי ונטל את דליו חייב בעל הבור ואין אומרים שיתחייב בעל הדלי על שלא הודיעו אדרבה היה לו להעלות על לב שזה בא ונוטל את דליו והרי זה דומה לזה שהצניע קוצו בכותל רעוע של חברו שהיה לו לעלות על לב שיסתרו אותה בעליה נטל אחר את הדלי ולא בעליו יראה שאף בזו חייב בעל הבור שהרי מ"מ פשע בכסויו:

חסידים הראשונים היו מצניעין קוציהם וזכוכיותיהן בתוך שדותיהם ומעמיקים להם שלשה טפחים כדי שלא תתעכב בהם המחרשה ומהם שהיו שורפים אותם ומהם שהיו משליכין אותם בנהר ועל דרך זה ראוי להזהר לבער מביתו ומרשותו כל דבר המזיק ושישער בעצמו איזה היזק קרוב לצאת מתוך ביתו וישתדל להרחיקו על זה אמרו האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין ויש אומרים של מסכת אבות ויש אומרים של עניני מסכת ברכות בהתעורר בחלקיה על מה שראוי להתעורר כמו שבארנו במקומו:

המשנה הרביעית ואף גם זאת הכונה בה ככונת משניות שלפניה ואמר המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהם אחר חייב וכל הקודם בהן זכה בהן ההופך את הגלל לרשות הרבים והזיק בו אחר חייב בנזקו רשב"ג אומר כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו חייבין וכל הקודם בהן זכה אמר הר"ם זה שאמרנו כל הקודם בהם זכה קנס וגלל צואת הבקר ואפילו בשעת הוצאת הזבלים אם הזיק חייב:

אמר המאירי המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים פי' תבן הוא אותו שנשאר מן העמרים אחר דישה וקש הוא אותו שמשיירין בקרקע אחר קצירה והוציאן שם כדי שידושו ברגלי האדם עד שיעשו זבל הראוי לזבל בהם את השדות והוזק בהם אחר חייב בנזקו ולפי מה שפסקנו בגמרא אפילו בשעת הוצאת זבלים שאע"פ שאמרו שבשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה מ"מ אם הזיק משלם מה שהזיק שכל אותן שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אם הזיקו חייבים לשלם ולא סוף דבר ברשות בית דין אלא אף ברשות מצוה כמו שבארנו בנר חנכה ומ"מ תבן וקש אין בהם רשות בית דין לעולם מפני שהן מחליקות והזיקן מצוי ומרבה אלא שאין אנו צריכין לזו שאף בדברים הנעשים ברשות חייבין כמו שבארנו אלא שמ"מ מה שאמר אח"כ וכל הקודם בהם זכה אנו צריכין לפרשה בתבן וקש דוקא שאין כאן רשות בית דין וכן בשאר הקלקולין שאין מחליקין אלא שהוא שלא בשעת הוצאת זבלים שאם ברשות בית דין נעשה אע"פ שאם הזיקו חייבין לשלם מ"מ אין כאן זכייה לשום אדם בהם:

ההופך את הגלל לרשות הרבים ר"ל שכבר נעשה זבל והפכו לרשות הרבים והוזק בהם אחר חייב בנזקו כמו שבארנו למעלה ולא נאמר בזו כל הקודם בהם זכה מכיון שאינו משביח ברשות הרבים ולא נאמר כל הקודם זכה אלא בדבר שעמידתו ברשות הרבים משביחתו וכן הדין שמה שהשביח שלא מן הדין יפסיד ולפי מה שפרשו בגמרא לדעת תנא קמא דוקא קנסו את השבח אבל לא קנסו את הקרן ומעתה הופך את הגלל לא קנסו כלל ואין אומרים כל הקודם זכה אלא אסורין משום גזל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלים ברשות הרבים שהזיקו חייבין וכל הקודם זכה פה אפילו בגופן שקנסו גופן משום שבחן בכל דבר שיש בו שבח הא בדבר שאין בו שבח אין כאן קנס כלל וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שבארנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא יתר על אותן שבארנו במשנה אלו הן: