מאירי על בבא קמא נא

כבר ביארנו שהשן והרגל פטורין ברשות הרבים וברשות הניזק חייבים נזק שלם והקרן בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק חצי בזק ושאדם שהמית את האדם אף במקום שאין שם חיוב מיתה עליו כגון שאין שם התראה אינו בדין כופר ושקרן המועדת חייבת בכופר ושאר נזקין אין חייבות בכופר ומ"מ רגל ברשות הנזק חייבת בכופר אם המיתה את האדם ואף בפעם ראשונה שהרגל מועדת להזיק כדרך הלוכה ברשות הניזק והוא הדין בשן שאכלה תינוק בחצר הניזק כגון חיה שדרכה בכך ואע"פ ובפרק ארבעה וחמשה נחלקו אביי ורבא ברגל שדרסה על גבי תינוק ולרבא אינו משלם כופר וידוע בכל מחלקת אביי ורבא שהלכה כרבא בזו לא בדעת עצמם נחלקו אלא בפירוש הברייתא אבל לדידיה לא סבירא ליה ומ"מ בשאר הנזקים אינו כן כמו שהתבאר אבל הקרן אינה משלמת כופר אלא אחר ההעדה ואפילו ברשות הניזק ר"ל שנכנס לחצרו של בעל הבית שלא ברשות ונגחו לבעל הבית ומת:

המשנה השמינית והכונה לבאר בה ענין נזקי האדם שבארנו בפרק הקודם שהוא אחד מהחמשה מועדים לשלם נזק שלם ואמר על זה אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד בין ער בין ישן סמא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם אמר הר"ם כשאדם ישן ובא אחד וישן בצדו השני הוא המועד לראשון ואם הזיק השני לראשון חייב ואם הזיק הראשון שהיה ישן בתחלה לאותו שבא ושכב לצדו פטור ואם שכבו שניהם ביחד כל מי שיזיק מהם לחברו חייב לפי ששניהם מועדין זה לזה:

אמר המאירי אדם מועד לעולם לשלם נזק שלם בכל נזקיו בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן והוא הדין לשכור וישן זה הוא כגון אם שבר כלים הסמוכים לו כנגד מרגלותיו דרך פשוט ידיו ורגליו או הזיק אדם אחר ופרשו בתלמוד המערב דוקא בשהיו שניהם שם כאחד אבל ישן האחד וחברו בא וישן אצלו אותו שבא לישן הוא החייב ומשם אתה למד כן לכלים שאינו חייב אלא אם היה שם הכלי בשעה שהתחיל לישן הא אם הונח שם אחר שישן פטור:

סימא את עין חברו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם ומ"מ בארבעה דברים פטור כל שהוא שוגג כמו שיתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: