מאירי על בבא קמא מט

מדה זו שהזכרנו במשנה בענין קל וחומר והוא שדיו לבוא מן הדין להיות כנדון מדה קבועה היא כמו שאמרו בענין שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן מדין קל וחומר כיצד ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא שדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואף ר' טרפון לא חלק בה אלא לומר שאין אומרין דיו אלא במקום שיש מקום לקל וחומר כגון זו שאלמלא קל וחומר אף סגירת שבעה לגערתו של הקב"ה לא היינו דנין ובא הקל וחומר ולמדנו סגירת ארבעה עשר ובא מדה זו ר"ל דיו לבא וכו' והפקיעה את השבעה והעמידה הקל וחומר על שבעה הא במקום שאם אתה משתמש במדה זו אין מקום לקל וחומר כלל כגון משנתנו אין משתמשין בה:

ואע"פ שהלכה כחכמים בקצת מקומות מצינו שאנו משתמשין בדרך זה והיא שהבאנו למטה שכבת זרע של זב במשא אף בלא חשש זיבה כמו שאנו מבארים עכשו:

טהור שראה קרי אותו קרי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ושיעורה יתבאר במסכת נדה מ"ג ב' לרואה בכל שהוא ולאחרים בכעדשה אבל אינו מטמא במשא וזיבה חמורה ממנו ומטמאה במשא מראייה ראשונה ואילך כמו שיתבאר בפרק בנות הכותיים ל"ה א' בהדיא ראייה ראשונה של זב קרי בעלמא הוא כמו שאמרו מ"ג ב' שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא סוף דבר זובו אלא אף רוקו ומימי רגליו וקרי שלו מטמאין במגע ובמשא ואפילו היה לו בלא צחצוחי זיבה כגון טפה ראשונה ומחמת קושי או בתוך שבעה נקיים אלא שבמסכת נדה פרק המפלת כ"ב א' נראין הדברים שאף בתוך שבעה אי אפשר בלא צחצוחי זיבה ואין הדברים נראין שאם כן כששנו במשנה זובו ורוקו ושכבת זרעו היה לו לשנות זרעו אחר זובו הואיל ואין טומאת שכבת זרעו אלא מחמת זובו והרי מ"מ לענין ביאור ששכבת זרעו של זב מביאין אותו לטומאת משא מקל וחומר ומה טהור בטהור כגון רוקו טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא ומייתי ליה בין למגע בין למשא ומשום דלמגע לא איצטריך דלא גרע מגברא אחרינא ונמצא שאלו לא הבאתו למשא לא היה מקום לקל וחומר: