מאירי על בבא קמא מח

נזכר עוד בגמרא תירוץ אחר והוא שמכירין בעל השור ואין מכירין את השור ומאחר שכן אי אפשר לומר שלא באו לכונת חיוב צד העדה אלא לכונת חצי נזק של עכשו שהרי אין עדותם מועיל לחצי נזק של עכשו הואיל ואין משתלם אלא מגופו אלא ודאי לכונת חיוב נזק שלם ומכאן ולהבא הם באים ושאלו על זה אחר שאין מכירין את השור היאך הם מתרים ופרשו בו שהם אומרים יש לך בבית הבקרות שלך שור נגח והזהר לשמור את כלם ודבר זה אפשר לפרשו הן לדעת ליעודי תורא הן לדעת ליעודי גברא ומ"מ לעיקר הדברים ראוי לתמוה היאך הוא משלם בהעדה זו ואע"פ שגדולי המפרשים פרשוה בשנודע שכל שוורים אלו בביתו עדין מ"מ שמא בנגיחה רביעית לא זהו שנגח בראשונה ואע"פ שבשנים תמים שהזיקו רצה מזה גובה וכו' כמו שכתבנו בפרק המניח בסופו לא נאמר כן אלא בששניהם רדפו והרי הנוגח אחד משניהם בהכרח אבל זה שבנגיחות התמות אין משתלם כלום יאמר בנגיחה רביעית לא זהו שהזיק ופרשוה גאוני ספרד שבודאי הדין כך הוא אלא שאחר שנגח נגיחה רביעית וראוהו הכירו שזהו שנגח בראשונות מעין כי מדכרו ליה מדכר ואם כן אף חצאי הנזקים משתלמין בו למפרע וגדולי המחברים כתבו שאע"פ שאין מכירין את השור הרי זה מועד ואין הדברים נראין כן בשום פנים אף גדולי הדורות שלפנינו כתבו שלענין ליעודי תורא אם לא העידו על שלשה נגיחות הראשונות עד שנגח נגיחה רביעית שהוא מועד והדברים מתמיהין:

ממה שכתבנו אתה למד שאם נגח שלש נגיחות ביום אחד או בשני ימים ובאו אחר שלש הנגיחות והתרו בו שלשה ימים זה אחר זה אין זה כלום שאף העדת השור אינה העדה אלא בנגיחות שלשה בשלשה ימים ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא שראינו בו לקצת חכמי הדורות שלפנינו דברים שאי אפשר להעמידם בשום פנים:

אע"פ שבארנו למעלה שהמשסה כלבו של חברו בחברו חייב בעל הכלב מ"מ אדם ששסהו על עצמו פטור בעל הכלב כל המשנה ובא אחר ושנה בו פטור:

שור שנגח על ידי משמוש והכעסה אין נגיחה זו נקראת נגיחה התורה אמרה כי יגח ולא שיגיח את עצמו כמו שיתבאר:

המשנה השביעית והכונה לבאר בה שור המזיק בקרנו ברשות הניזק שבארנו בפרק ראשון במשנה חמישית שהוא אחד מן החמשה מועדין לשלם נזק שלם ואמר על זה שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף רבץ נשך בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם ר' טרפון מה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם אמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק אמר להם אני לא אדון קרן מקרן ואני אדון קרן משן ורגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן במקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הנזק חצי נזק אמר הר"ם כשנתלמד דין מהדינין בקל וחומר לא יהא אותו הלמד גדול מאשר נלמד ממנו אבל יהיה כמותו והוא מה שאמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואין בזה מחלקת לפי שהוא מן התורה והוא מה שאמרו במרים ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה כי אם יקצוף עליו אביו יתרחק ממנו שבעת ימים כל שכן מי שקצף השם עליו שראוי שיסתר ימים רבים אבל אמר הכתוב תסגר שבעת ימים הנה שם דין השכינה הלמד מן האב כדין האב ואמנם עקר מחלקת ר' טרפון וחכמים הוא כי ר' טרפון אומר סוף מה שאנו אומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון כשנרצה לחייב זה הדבר אשר נתלמד דין שלא למדנוהו קודם ואז לא יהיה אותו הדין גדול מן הדין אשר נתלמד ממנו כמו שלמדנו לקצף השכינה הסתר שבעת ימים וזה דבר שלא ידענו קודם לכן אמנם כשיהיה אצלנו דין ידוע בדבר מהדברים כמו חצי נזק ואחר כך נלמד אותו בקל וחומר אם לא תוסיף לו דין ותשימהו נזק שלם יהיה זה הקל וחומר לשוא ולא יוסיף לנו ידיעת שום דבר שזה החצי נזק ידוע היה מבלי קל וחומר וכיוצא בזה לא נאמר דיו לבוא מן הדין להיות כנדון כי לא בא מן הדין אבל ידוע היה החצי נזק ואמנם בארתי לך ענין זה שלא יעלה בדעתך שר' טרפון לא היה דורש עיקר זה בשאר המקומות כי הוא אמנם בזה המקום בלבד לא היה דורש אותו כמו שבארנו והלכה כחכמים:

אמר המאירי שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט שכל אלו קרן ותולדותיו וכן הדין בכל היזק שהוא משונה ברשות הרבים חצי נזק אבל ברשות הניזק ר' טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם ר' טרפון ומה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין לחייבו ברשות הניזק נזק שלם והשיבוהו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומאחר שאתה מביאו מכח קרן ברשות הרבים אף אני אומר מה קרן ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק והשיבם אף אני לא אדון קרן מקרן והריני מהפך דברי לצד אחר לדון ולומר ומה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שהחמיר בקרן והם משיבין מ"מ שאין מקום לקל וחומר אלא בצירוף קרן ברשות הרבים ודיו לבא מן הדין להיות כנדון:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים אלא שמקצת חכמים פוסקין כר' טרפון ואין דבריהם נראין ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן: