מאירי על בבא קמא לט

כלי שהיו בו אוכלין הראויין לבהמה ואכלה הבהמה מהם ובשעת אכילתה שברה את הכלי אין זה שנוי והרי הוא משלם נזק שלם על הכל וברשות הרבים פטור ואם אחר האכילה שברה את הכלי הרי זה משונה והוא בדין קרן לשלם חצי נזק מגופו ובמקום שדנין בו דיני קנסות וכן כל כיוצא בזה:

מעשה היה בלפת שהיה מונח על פי חבית והיה שם תיש ונסתרך בחבית לעלות על הלפת ואכל את הלפת ושבר את החבית וחייבוהו על הכל נזק שלם הואיל והתיש דרכו להסתרך מכיון שדרכו לאכול את הלפת דרכו לחזר אחריו אף בדרך סרוך וחייב על הלפת מדין שן ועל החבית מדין רגל וכן כל כיוצא בזה:

בהמה שהיתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה בין דרך הלוך בין בעמידה פטורה שזהו דרכה ודינה כדין שן ברשות הרבים ואם קפצה כלה על גבי חברתה ואכלה שם חייבת נזק שלם גב חברתה בשקפצה כלה עליה הרי הוא נדון כחצר הניזק וכן מי שהיתה קפתו מופשלת לאחוריו ופשטה בהמה צוארה ואכלה ממנו פטורה ואם קפצה על האדם או על הקופה שעליו ואכלה לשם חייבת נזק שלם זו היא שיטתנו ושטת גדולי הפוסקים ולענין ביאור אילפא קאמר לה באכלה על גב חברתה אף בלא קפיצה ור' אושעיא פליג בהדי' דדוקא בקפיצה דקיימא כלה עלה אבל שלא בקפיצה לא הויא חצר הניזק והוה ליה שן ברשות הרבים ופטורה וכן בהיתה קופתו מופשלת לאחוריו וכדרבא דמפרש לה בקופצת והכי הלכתא:

וקצת רבותינו הצרפתים תופשים בזה שטה אחרת לומר שאף בלא קפיצה חייבת באלו נזק שלם שכל שפשטה צוארה ואכלה על גבי חברתה או בתוך קפתו של אדם חצר הניזק הוא אבל אם קפצה הרי זה שנוי ואינה חייבת אלא חצי נזק ומדין קרן וכן אם אכלה ברשות הרבים דרך קפיצה לא דרך הלוך ולא דרך עמידה הרי זה בדין קרן ומשלמת חצי נזק ולענין ביאור לשטה זו אלפא ור' אושעיא לא פליגי כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא שאלפא מחייב בלא קפיצה דכל גב חברתה אף בלא קפיצה חצר הניזק היא וכשבא לסמכו מההיא דקופתו מופשלת לאחוריו דחייבת לאו מדין חצר הניזק דאפילו בלא אכלה מתוך הקפה קאמר הכי ובקופצת ובחצי נזק מדין קרן וכדר' אושעיא דפריש לה רבא בקופצת ולענין חצי נזק:

בהמה שנטלה פירות מרשות הרבים ונכנסה לחצרו של בעל הפירות ואכלתם שם או שהוציאתם מן הבית ואכלתם ברשות הרבים יראה לי שהכל הולך אחר האכילה ואם נטלה מרשות הרבים ואכלה ברשות הניזק חייב ואם הוציאה מרשות הניזק ואכלה ברשות הרבים פטורה וראיה לדבר ממה שאמרו למטה בכלב שנטל חררה אילימא דאכלה בגדיש דעלמא והא בעינא ובער בשדה אחר וליכא אלמא אע"פ שהוציאה מרשות הניזק הואיל ואכלתם ברשות הרבים פטורה וההפך להפך וכן אם היתה הבהמה ברשות הניזק והפירות בחוץ והוציאה ראשה ואכלה בחוץ או שהיתה הבהמה בחוץ והכניסה ראשה לחצר הניזק והיו שם פירות ואכלה יראה לי שהכל הולך אחר מקום אכילתה וראיה לדבר מה שאמרו במשנה מתוך החנות משלמת מה שהזיקה אע"פ שגופה ברשות הרבים ודין מחזרת אין כאן שאין דין מחזרת ברשות הניזק גמורה או ברשות הרבים גמורה אלא בצדי רחבה או בפתחי חנויות כמו שבארנו:

ושני דינין אלו לא נכנסו בשאלת מתגלגל כלל ומה שנכנס בשאלה זו הוא שהיתה הבהמה מתגלגלת באכילתה ממקום למקום כגון שהיתה הבהמה בפנים והפירות מקצתן בחוץ ומקצתם בפנים והתחילה לאכול בפנים מה שבפנים ואח"כ נתגלגלה והוציאה ראשה ואכלה מה שבחוץ בחוץ או שהיתה עומדת ברשות הרבים ואכלה את שבחוץ בחוץ ואת שבפנים בהכנסת ראשה בפנים ונסתפקו בה ממה שאמרו משאוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה ר"ל התחילה לאכול בפנים חייבת אף על מה שבחוץ שכולה אכילה אחת היא ואחר תחלתה אנו הולכים וכן בדרך זה אם התחילה לאכול בחוץ פטורה אף על מה שבפנים אלא שחזרו ופירשו בה על מה שבפנים חייבת אע"פ שהתחילה לאכול בחוץ על מה שבחוץ פטורה אע"פ שהתחילה בפנים ומ"מ רבים פסקו שאם המשאוי הזה אוכל שכולו אחד כגון שחת שמקצתו בפנים ומקצתו בחוץ הולכין אחר תחלת אכילה הואיל וכלו נגרר אחר תחלתו אע"פ שאירע ולא גררו אלא שאכלו במקומו דנין אותו כנגרר אחר המקום שהתחיל לאכול בו:

וגדולי המחברים אני רואה שנסתפקו בדברים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור וכן חכמי הדורות שלפנינו ראיתי דבריהם מבולבלים בשמועה זו ומפרשים אותה באותם הדרכים שהחלטנו ענינם אם לחיוב אם לפטור ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

ומתוך פסק שכתבנו אתה מבין ביאור השמועה על אפניה לפי מה שרמזנו ועיקר הגירסא בזה היכי דמי מתגלגל כגון דקא אכיל ברשות היחיד ומיגלגל ואתי מרשות היחיד לרשות הרבים פירוש שהתחילה לאכול ברשות היחיד והוא הדין להפך זה כמו שבארנו ת"ש וכו' אכלה בפנים וכו' מאי לאו אפילו מתגלגל ופי' אכלה בפנים התחילה לאכול וכו' וגדולי המפרשים מאריכים בפירושים אחרים ועיקר הדברים כמו שבארנו:

כבר בארנו במשנה שאם אכלה כסות או כלים ברשות הרבים חייבת שאכילה זו משונה היא ותולדת קרן ודינה בחצי נזק ואין הלכה כדברי האומר אכלהו כלומר שאף בכסות או כלים פטור אלא בכסות וכלים מיהא אף ברשות הרבים חייב מדין קרן שמא תאמר והלא דבר ברור הוא שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וזה שהניח כסות או כלים ברשות הרבים משנה הוא והיה ראוי לפטור זה המשנה בו תדע שאין זה משנה שאדם עשוי ליפש ולהניח כסותו ולגינו ברשות הרבים:

שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה רבוצה במהלכת חייבת חצי נזק ולא עוד אלא שאם בעטה מהלכת ברבוצה חייבת ואין אומרין שהרביצה משנית היא ומכיון שהוא משנה כל שבא אחר ושנה בו פטור שמ"מ אם הלכה עליה והזיקתה דרך הלוכה היינו אומרין כן כדי לפטרה אע"פ שהיתה יכולה לילך מן הצד אבל בעטה בה למה ולשון הגמרא בזה למטה בפרק זה כ"ד ב' נהי דאית לך רשותא לסגויי עלאי לבעוטי בי לית לך רשותא:

מה שבארנו במשנה שבהמה שאכלה ברשות הרבים אע"פ שפטורה משלמת מ"מ מה שנהנית ופירשנו בה שאע"פ שאינו רגיל להאכילה שעורים משלם דמי שעורים בזול יש שחולקין בה לפסוק שאינו משלם אלא דמי עמיר ר"ל מה שדרכו להאכילה שאינו צריך לכך עכשו ואם אינו רגיל להאכילה אלא תבן אינו משלם אלא פרוטה שהיה צריך לה לתבן והדברים נראין לפסוק דמי שעורים בזול על הדרך שבארנו במשנה וכן פסקו גדולי המפרשים:

הדר בחצר חברו שלא מדעתו אם היתה החצר עומדת לשכירות בין שהיה הדר בו עשוי לשכור שנמצא נהנה בין שאינו צריך לשכור שנמצא שאינו נהנה מ"מ הואיל והאחר נמצא חסר חייב להעלות לו שכר ובתוספות פוטרין כל שלא נהנה ואינו נראה כן אלא שהם מביאין ראיה מפרק הבית והעליה בשמועת ר' יהודה אומר אף זה מעלה לו שכר אלא שאין בה הכרח ועיקר הדברים כמו שכתבנו הא אם לא היה חצר זה עשוי להשכיר אפילו היה הדר בה צריך לשכור ונמצא נהנה פטור שהרי זה נהנה וזה לא חסר וכל שכן אם זה גם כן אינו עשוי לשכור שנמצא זה אינו נהנה וזה אינו חסר ולא עוד אלא שהועילו שהבית כל שאין אדם דר בו שאלה והשתוממות מצויין בה ודירת האדם מועלת בו מכמה פנים ואפילו היה משתמש בה הלה מקודם בתבן ובעצים ובדומה לזה מ"מ הדירה מחזקתו ומעמידתו בישובו: