מאירי על בבא קמא לח

בהמה שכשכשה בזנבה ושברה את הכלים הרי זה תולדת רגל שכך דרכה ואין אדם מצוי לאחוז בה ולעכבה שלא לכשכש עד שנדון את הכשכוש בשנוי ומ"מ אם כשכשה ביתר ממה שדרכן בכך נסתפק הדבר אם נדון את הכשכוש כקרן הואיל ומשונה הוא אם לאו וכן אם כשכשה בכל דבר שיש קצת שנוי בכשכושו אלא שאין כונתו להזיק נסתפק הדבר אם נדון ברגל או בקרן וכל ספיקות שבדברים הללו מקילין בה אצל הנתבע ואם תפש התובע אין מוציאין מידו:

המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא בדין העדת השן ואמר על זה כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות או ירקות אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות הנזק אבל ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלם מה שנהנית כיצד משלם מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך החנות משלמת מה שהזיקה אמר הר"ם מה שאמר בד"א הוא חוזר על מה שאמר אכלה פירות או ירקות אבל אם אכלה כסות או כלים ואפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק כי דרך בני אדם להניח כסות וכלים ברשות הרבים כפי צורך השעה ופירוש מה שנהנית כי ישלם מנכסיו מה שראוי לשיעור אותה אכילה מן הדבר שדרך אותה בהמה לאכלו כגון חמור שאכל עשרה ליטרין תמרים ישלם בעל אותו החמור דמי עשרה ליטרין משעורים ואם היו השעורים יקרים יותר משלם דמי התמרים בלבד ועל זה הדרך תקיש ותדין וכשהניחה תוך הרחבה ונטתה אצל הצדדין ואכלה אז משלם מה שהזיקה:

אמר המאירי כיצד השן מועדת והוא משיב לאכול את הראוי לה כגון פירות וירקות הא באכילת מה שאין ראוי לה כגון כסות וכלים אינו נקרא שן אלא תולדת קרן שכל שכונתה להזיק ולא להנאת עצמה אינו נקרא שן אלא קרן וזה שחזר ואמר הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות אבל בכסות או כלים דוקא בחצי נזק אינו ביאור למה שאמר אלא שתפש אחת מהן לחיה ואחת מהן לבהמה כמו שביארנו שבכל ענינים אלו חיה ועוף כבהמה:

במה דברים אמורים ברשות הניזק הא ברשות הרבים פטור פי' בפירות וירקות ובכל מה שנקרא שן או תולדת שן שהשן והרגל היזקן מצוי עד הרבה ואם יתחייבו ברשות הרבים לא הנחת ממון אצל בעל בהמה הא אכלה כסות או כלים הרי זה קרן ואף ברשות הרבים חייב:

ואם נהנית משלמת מה שנהנית פי' שן שפטרנו היזקה ברשות הרבים מ"מ משלמת מה שנהנית שאם הוא רגיל להאכילה קב שעורים בכל לילה ואכלה סאה של זה משלם מיהא אותו קב שהיה רגיל ליתן לה ואינו צריך עכשו ופירשו בגמרא שאף אם לא היה רגיל להאכילה שעורים כלל אלא תבן או עמיר משלם לו מחיר קב שעורים בזול ר"ל פחות משליש מכדי שוויו שאנו אומרים בכל אדם הנמנע מלהאכיל שעורים לבהמתו שאלו ימצא שעורים בזול שהזכרנו שהוא נותן כדי לחזקה עד שתסבול עליו כראוי ולפי דרכך למדת שאם אכלה דברים הרעים לה פטורה מכלום:

כיצד משלמת מה שנהנית כלומר איזה מקום נדון ברשות הרבים לחייבו במה שנהנית לבד עד שכל שלא יהא בדרך זה ולא נידון ברשות הניזק לחייבו בנזק שלם אע"פ שאינו רשות היחיד גמורה ואמר שאם אכלה מתוך הרחבה הן דרך הלוכה הן שעמדה פטורה ומשלמת מה שנהנית ופרשו בגמרא לדעת שמואל שהלכה כמותו שאפילו היו הפירות בצדי הרחבה והבהמה עומדת ברחבה ומחזרת ראשה מן הרחבה לצדי הרחבה ומזקת פטורה ואינה משלמת אלא מה שנהנית ומה שאמר מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה פי' שיצאה לה כלה מן הרחבה ונכנסה בצדי הרחבה וצדי הרחבה הוא קרן זוית שברחבה עד שבזמן שעוברין ושבים דוחקים את הרחבה נכנסים הרבה בני אדם לשם עד שיעבור דוחק שברחבה ויש באותם צדי הרחבה חנויות מכאן ומכאן ופתחיהם פתוחים לצדי הרחבה ובעלי החנויות משתמשים באותם צדי הרחבה ואין כח לבני רשות הרבים לעכבם וכן אם דחקו בני רשות הרבים ועמדו לשם אין בני חנויות יכולין לעכבם ולדעת שמואל כל שהבהמה עוברת ברחבה והפירות בקצת צדי הרחבה עד שבהחזרת ראשה יכולה לאכול מהם הרי זה נקרא רשות הרבים אבל מה שבפנים משפת צדי הרחבה עד שאין הבהמה מגעת להם מן הרחבה אף בהחזרת ראשה אא"כ נכנסה כלה לשם הרי זה רשות הנזק ומשלמת נזק שלם מפתח החנות וכו' פי' לא על פתח חנויות שבצדי רחבה הוא חוזר אלא על חנויות הפתוחים לרשות הרבים גמורה וזה הניח פירותיו בפתח החנות עד שאין דרך הבהמה לעבור כל כך סמוך לפתח ואין אכילתה מצויה לשם אלא בהחזרת ראשה ואעפ"כ פטורה שרשות הרבים הוא אבל מתוך החנות משלמת מה שהזיקה ולדעת רב שהיה מחייב במחזרת מפרש פתח חנות זה בדרך שאין שם החזרת הראש וכגון שהיה חנות זה בסוף מבוי שאינו מפולש בבית שבכותל אמצעי והדרך מתעקם לשם למבוי אחר ונמצא שבפתח חנות זה אוכלת בלא החזרה ואח"כ מתהפכת לשביל האחר כגון זה [ראה הציור בשטמ"ק] ומ"מ אין אנו צריכין לכך שהלכה כשמואל:

ויש מפרשים בחיוב מחזרת טעם אחר והוא שההחזרה משונה אצלם ובאים בחיובה מטעם קרן ויראה לי לדעתם שמה שאמר משלמת מה שהזיקה פירושו לפי מה שהזיקה ומ"מ דוקא חצי נזק כדין קרן ולא עוד אלא שהם פוסקים כרב לחייב במחזרת ממה שאמרו בגמרא איכה דאמרי מחזרת לכולי עלמא חייבת ועיקר הדברים כמו שכתבנו ואע"פ שבכל מקום אנו אומרים הלכה כאיכא דאמרי אני אומר שבכאן הרי בסוף הסוגיא אמרו מחזרת או כרב או כשמואל שהורה שהמחלוקת עדין במקומה עומדת ורב ושמואל בדיני הלכה כשמואל:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בשר על הדרכים שדרכה לטרוף כמו שבארנו בסוף פרק ראשון משלמת נזק שלם ואם על הצדדים שאין דרכה לטרוף כגון ארי לאכילת עצמו וכמו שבארנו בפרק ראשון הרי זה תולדות קרן וחייב ברשות הרבים ודינו בחצי נזק:

בהמה שאכלה אוכלין שאינה רגילה בהם אלא שמ"מ אוכלת היא אותם על ידי הדחק ר"ל כשהיא רעבה אין אכילתם נקראת שנוי ולא הופקע הזיקה מדין שן ומעתה פרה שאכלה שעורים שהן מאכל חמור או חמור שאכל כרשינין שהוא מאכל פרה וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתכה של בשר שאע"פ שלענין מדורות [הגויים] אמרו כל מקום שחולדה וחזיר מצויים שם אין צריך בדיקה דוקא בנפלים מתוך רכותם אבל חתכה של בשר אינו רגיל בה אלא על ידי הדחק ומ"מ הואיל ואוכלה על ידי הדחק אכילה היא וכן חתול שאכל תמרים וחמור שאכל דגים וחיה שאכלה פת או בשר ותבשיל אפילו בשר מבושל שאין דרך חיה לאכלו בכל אלו וכל כיוצא בהן ברשות הניזק משלמת נזק שלם שאין שנוי זה מפקיעה מדין שן ואף לדעת האומר בפרק כלל גדול שבת ע"ו א' אכילה על ידי הדחק [לא] שמה אכילה דוקא לענין הוצאה שהוא מצריך לדבר חשוב וראוי להצניע לאכילה אבל מ"מ אין שנוי באכילתה:

ואם אכלה ממקום שאין אכילתה מצויה לשם כגון שבאו בשלחן שבני הבית אוכלין לשם ואכלו הרי זה משונה והם בדין קרן וכמו שאמרו בסוגיא זו בבהמה ובפתורא ויש חולקין לומר שלא נאמר כן אלא דרך דחק ושנוייא בעלמא ולדעתם כל שאין משנים באכילה אע"פ שמשנים מצד המקום אינו שנוי ויראה כדעת ראשון ומאחר שתרצו בה בפתורא אלמא פשיטא ליה דמשונה הוא אלא שיש גורסין בפתותא והיא פת הצנומה בקערה שאין דרך אכילתה בכך וכל שמשנין באכילתם כגון ארי בטרפה וכן כלב שאכל את הכבשים הרי זה משונה ודינו כדין קרן כמו שהתבאר: