מאירי על בבא קמא כח

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי לבאר בעניני התשלומין על איזה צד נעשין ולאיזה דבר אנו צריכים עד שלא נחייבהו ואמר על זה שום כסף ושוה כסף בפני בית דין על פי עדים בני חורין ובני ברית והנשים בכלל הנזק והניזק והמזיק בתשלומין אמר הר"ם לפי שזכר מה הם הנזקין ובאי זה תנאים יתחייב האדם לשלם על ההזק המגיע מנכסיו התחיל לבאר איך ישלם ואמר ששמין הניזק בדמים לא שיצא דבר בדבר כגון אם אכל שור פירות לא נאמר לבעל הפירות טול השור חלף מה שאכל משלך אלא נשום מה שאכל לו בדמים וכופין לבעל השור לשלם ומה שאמר שוה כסף ר"ל כי לא ישלמו הניזקין מיתמי אלא מן הקרקע לא מן המטלטלין הם עצמן כסף ואמר שהם לא ירדו במה ששוה כסף והוא הקרקע ודין זה מיוחד ביתומים בלבד אמנם המזיק עצמו כשישלם שיעור מה שהזיק מן המטלטלין נסתלקו בית דין מקרקעותיו ואותה שומא והתשלומין לא יהיו אלא בבית דין מומחין ולא הדיוטות ובעדות עדים בני חורין ובני ברית אבל לא בעדות עדים גוים והוצרך למעטם לפי שיעלה על הדעת שיותר נקל בעדות הנזקין מאורעיהם ולמיעוט מה שיזדמן שיהיה עליהם עדים כשרים לפי שההראות בין האנשים ובין הבהמות גם כן רוב היותם במעמד עמי הארץ והעבדים והגרים לכן הודיענו שלא יקבלו בזה אלא עדים כשרים כמו בשאר העדיות ואין הפרש בין האנשים והנשים בנזקין כלם בין שהיא מזקת או נזוקת ומה שאמר והנזק והמזיק בתשלומין רמז אלו הדברים שחייבים עליהם חצי נזק כמו שיתבאר שישלם המזיק חצי נזק ויפסיד הנזק החצי וזה החצי נזק גם הוא לא יתקיים אלא במה שיתקיים הנזק שלם ר"ל בעדים ובבית דין מומחין ונכסי בני ברית ושאר התנאים מלבד מה שאמר במיטב הארץ כי זה אינו ראוי בחצי נזק כמו שיתבאר:

אמר המאירי שום כסף וכו' כלומר שהנזקים צריכין שומת דין ר"ל שאם יש בכאן שני דברים שהוזקו אחד בחברו אין אומרין תצא אחת בחברתה אע"פ שאין נזקן שוה אלא שמין את הנזקין בשויין וזהו שום כסף והמותר משתלם:

בשוה כסף פרשו בגמרא קרקע ופירושו שאין בית דין נזקקין לפרעון הניזק אלא מן הקרקע ומה שקראו שוה כסף לפי שאינו כסף הא כל דבר המטלטל כסף הוא ודבר זה העמידוהו בגמ' ביתומים שאלו מן המזיק ודאי נזקקין לו לגבות הנזק מאיזה דבר כמו שביארנו דישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין ולא סוף דבר בשרצון המזיק או הלוה לפרוע מן המטלטלין אלא אף בשבית דין באים להגבות מגבין תחלה מן המטלטלין אלא שאם מתו הבעלים שנתחייבו בנזקים אלו אין נזקקין להגבות לניזק מן היתומים אלא א"כ הניח להם אביהם קרקע שמטלטלין של יתומים אינם משועבדים לבעל חוב ולא לניזק ולא סוף דבר באותם שבאו להם לאחר מיתת אביהם אלא אף באותם שהיו מאביהם בודאי ואע"פ שמדברי גדולי הרבנים אתה למד הפך הדברים דרך שיטפא כתבוה שאפילו נתברר שהיו של אביהם אינם משועבדים ואפילו תפשום הואיל ולא תפשום בחיי האב אין הפרש בין אותם שקנו הם לאותם שהניח להם אביהם אלא שבאותם שהניח להם אביהם מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם ובאותם שקנו הם אפילו מצוה ליכא אבל שיעבוד אין בהם כלל ואפילו גוף השור אינו משועבד שהרי כשמת זכו בו יורשים ונעשה כאלו מכרו להם או הקדישו קודם העמדה בדין:

בפני בית דין ר"ל בית דין מומחין וסמוכין ופירשו בגמ' למעט בית דין הדיוטות ר"ל שאין מומחין שאין דנין דיני קנסות אלא במקום מומחין וסמוכין והוא בארץ ישראל ומ"מ יראה בפרק החובל דוקא נזקי אדם באדם ואדם בשור אבל שור בשור ושור באדם דבר מצוי הוא וגובין אותו בבבל ושם יתבאר על פי עדים ולא על פי עצמו שהרי מודה בקנס פטור ואפילו באו עדים אחר כן בני חורין ובני ברית הא עבדים כנעניים וגוים אין נאמנין ואע"פ שאין הדבר רגיל להיות במקומות אלו ישראלים מכל מקום כל שאין שם ישראלים הפסיד והנשים כאנשים בכל דיני הנזקים ולכל שאר הדינין והעונשים שנאמר אשר תשים לפניהם ולא נאמר לפני בני ישראל:

הניזק והמזיק בתשלומין כלומר בקצת תשלומין והוא התמות שאין התמות נפרע אלא בחצי נזק ונמצא שכל אחד מפסיד חצי נזק ואע"פ שחצי נזק של קרן אינו אלא קנס ומן הדין אין בו חיוב תשלומין ואין ראוי לקרות דבר זה הפסד אצל הניזק מ"מ ממה שזכו לו מן השמים והוא חצי הנזק וההפסד מפסיד קצתו בפחת נבלה שמשעת מיתה עד שעת העמדה בדין שמקבל על עצמו על הדרך שהתבאר:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ממה שפירשנו במשנה בשום כסף אתה אומר שפרה שנסתבכה בטלית ונשתברה רגלה של פרה ונקרע הטלית אין אומרין הואיל והוזקו אחד בחבירו יצא אחד בחבירו ולא יהא בית דין נזקק עוד לדין זה אלא שמין את הנזקים והמותר משתלם ולא סוף דבר פרה וטלית שבעל הטלית חייב לשלם מן העליה ובעל הפרה אינו משלם אלא מגופו אלא אף בששניהם משתלמין מגופם או שניהם מן העליה וכמו שאמרו בפרק המניח שני שורים שחבלו זה בזה משלמין במותר כדינם תם לחצי נזק ומועד לנזק שלם זהו פירוש השמועה לדעת גדולי הרבנים ושמא תאמר מה הוצרכה והרי למדנוה מזו של שני שוורים שחבלו זה בזה אפשר שהייתי אומר התם הוא שהזיקו בזה אחר זה אבל הזיקו בבת אחת יצא אחד בחברו קא משמע לן דלא:

ומ"מ צריך לעיין היזק זה באיזה רשות היה אם ברשות הרבים הרי בעל הטלית חייב ובעל הפרה פטור שנזקי רגל ברשות הרבים פטורים הם ואם ברשות בעל הטלית הרי טלית פטור מדין תורך ברשותי מאי בעי ופרה חייבת ואם ברשות בעל הפרה הרי פרה פטורה דהא ליכא שדה אחר וטלית חייבת כברשות הרבים וקצת רבנים העמידוה בחצר של שניהם שהוא רשות ניזק אצל כל אחד וחייב בעל הפרה משום רשות ניזק ובעל הטלית שאף ברשות הרבים היה חייב ומ"מ יש אומרים בזו ששניהם פטורים פרה מדין רשות הרבים וטלית משום דברשות הניח ויש מפרשים אותה ברשות הרבים ולא ברגל אלא בקרן כגון שבעטה וקרעה הטלית בביעוטה שהיא תולדת הקרן וחייב ברשות הרבים ולא דרך הלוכה שהוא נזקי רגל ואין זה כלום שאם כן טלית אמאי חייב והרי הואיל ומצד ביעוטה הוזקה היא היא שהזיקה בעצמה:

ומתוך כך פרשו קצת חכמי הצרפתים שמועה זו בדרך אחרת והעמידוה ביתומים והם גורסים טלית שהזיקה פרה או פרה שהזיקה טלית כלומר שלא הוזקו שניהם אלא אחד מהם ומת בעל ההיזק שאין היתומים חייבין לפרוע מן המטלטלין והייתי סבור לומר מטלטלין אלו שהזיקו מיהא יהיו נגבין מן היתומים ובא להשמיענו שאף בזה אין אומרין כן אלא שמין את הנזק ומשלמין מן הקרקע כמו שהתבאר במשנה ואם אין להם קרקע מפסיד ואף מהם פרשוה בדרך אחרת שאין היתומים יכולין לומר הרי ממון שלנו לא הזיקך אלא ממון אבינו שהיה קיים מאי אמרת פרה זו או טלית זה הזיקני טול אותה בנזקך והמותר אתה מפסיד ובא ללמד שאין יכולין לומר כן אלא שמין אותה ומשלם המותר בקרקע ואף בזו אם אין להם קרקע מפסיד ויש מפרשים כפירוש הראשון אלא שאין ההיזק בבת אחת ופירושה טלית שהזיקה פרה ברשות הרבים ופרה שהזיקה טלית בחצר הניזק:

ויראה לי לפרש שמועה זו בדרך אחרת והוא שהוזקו שניהם זה בזה והיה נזק הפרה בכונת היזק שהוא תולדת קרן והפרה תמה ואין דינה אלא בחצי נזק ובעל הטלית דינו בנזק שלם והייתי סבור לומר שאם הוזקו שניהם לא יהא כל הנזק נשום אלא שאם היזק הטלית עשרה והיזק הפרה עשרים יצאו עשרה כנגד עשרה ויהא בעל הטלית משלם לנזק הפרה עשרה ובא והשמיענו שכל הנזק נשום בדמים ונמצא בעל הפרה חייב לבעל הטלית חמשה שהוא חצי נזקו ובעל הטלית משלם לבעל הפרה עשרים ונמצא בעל הפרה משתלם חמשה עשר וזהו שום כסף שלא יהא נישום תחלה נזק בנזק אלא מעקרו נשום בכסף:

עבדים ושטרות וקרקעות אינן בדין אונאה אפילו נתנו בהם כמה והוא שאמרו כאן שוה כל כסף וכן כתבוה גדולי הפוסקים אבל אחרוני הרבנים פרשו אין להם אונאת שתות אבל אונאת מחצה יש להם והוא שאמרו בתלמוד המערב יש להם אונאה בדבר המפולג ופרשו בו מלשון פלגא ואין נראה כן שהרי סתם אמרו אין להם אונאה ולדבריהם לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירה ודין אונאה בכללו יתברר עיקרו במסכת בבא מציעא:

עבדים כנעניים נקנין בכסף וכן הקרקעות עם שאר קניות שבהם הנזכרות במסכת קדושין אבל שטר אינו נקנה בכסף עד שיכתוב וימסור כמו שיתבאר בבבא בתרא ומתוך כך אין לגרוס כאן עבדים ושטרות נמי נקנין בכסף ויש ספרים שגורסין בהם כך ומפרשים אותה מפני שטר שהוא נקנה בכסף והוא המוכר שדה לחברו וכתב לו שטר שמכיון שנתן לו כסף הקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא:

מה שבארנו שמטלטלין של יתומים אינם משועבדים לבעל חוב ולניזק אם קדם ותפש מהם מחיים בית דין גובין לו מהם אפילו חזר היתום ואנסם הימנו אחר מיתת האב שכבר זכה בהם בתפישתו:

גדולי הפוסקים כתבו הואיל ועכשו תקנו הגאונים להגבות לבעל חוב מטלטלין של יתומים וסומכין בה שמאחר שהרבה בני אדם אין להם קרקע סומכים הם על המטלטלין על הדרך האמור בגמלים שבערבייא בכתובות אף לניזק כן וקצת תלמידיהם חולקין עליהם לומר שאין אומרין כן אלא בבעל חוב וכתבת אשה לבעל חוב משום נעילת דלת ולכתבת אשה משום חינא אבל לניזק אין כאן תקנה ואין דבריהם נראין דאף לזה יש תקנה שלא להרבות בנזקין:

יש שואלין לעיקר הדין נזקים מן היתומים היאך נגבין אף מן הקרקעות והלא מלוה על פה אינה נגבית מן היורשים אלא משום נעילת דלת כמו שיתבאר בבבא בתרא קע"ו א' ונזקין אין להם מקום לנעילת דלת ואינה קושיא שהנזקין כמלוה בשטר הם ותשלומיהם כתובים בתורה וכן שיש להם קול והרי הם נגבים אף מן הלקוחות כמו שבארנו ואף לדעת האומר שאף במלוה בשטר אין השעבוד מן התורה מאחר שכתוב בהדיא ישלם הרי הוא כמפרש שעבוד נכסים בשטר ובמפרש מיהא לא נחלק שום אדם שהשעבוד מן התורה:

דברים אלו מעורבבים מצד עצמם יש מי שאומר בכל הלואות שעבודא דאוריתא ומ"מ מלוה על פה אינה גובה מן הלקוחות מפני שאין לה קול ויש מי שאומר בכלם שאינה מן התורה ומ"מ אף מלוה על פה נגבית מן היורשים משום נעילה דלת וכן בשטר מן הלקוחות הואיל ויש לה קול שהדברים צריכים לתקנת בית דין שהרי כיוצא בזו מן הדין בהודאות והלואות צריכין למומחין כמו שיתבאר בסנהדרין והפקענו דין זה משום נעילת דלת ויש מי שאומר שאין הניזק נפרע מן היתומים אלא בשעמד בדין ואין הדברים נראין:

הגזלה אם נגבית מן היתומים אם לאו גדולי הפוסקים פסקו בפרק הגוזל זוטא שהוא גובה כדין הלואות וחכמי הצרפתים כתבו בפרק הגוזל קמא שאין בגזילה דין נעילת דלת ודברים אלו כלם יתבארו במקומם בע"ה:

כל שלוה בשטר אפילו לא שעבד נכסיו בפירוש הרי כל נכסיו שיש לו באותה שעה אחראין לאותו חוב ואם מכרן בית דין גובין לו מהן אם לא מצאו בני חורין על הדרכים שיתבארו במקומן: