מאירי על בבא קמא רכג

אע"פ שלענין גזלה כתבנו צדדים שהיורשים חייבין להחזיר בענין רבית אינו כן אלא כל שהניח אביהם לפניהם מעות של רבית אעפ"י שנודע להם שהם של רבית אין חייבין להחזיר שנאמר אל תקח מאתו לא הזהיר אלא ללוקח ומ"מ אם הניח להם אביהם פרה או טלית של רבית או כל דבר המסויים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אם עשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת הא אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו:

בדברים אלו כל שהגזלה קיימת אין בהם הפרש בין יתומים גדולים לקטנים ויש פוטרין בקטנים מצד שלפעמים יצטרך הדבר לעדים ואין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין והקטן הרי הוא כמי שאינו בפני העדים ולא יראה כן אלא כברייתא האחרת שאמרה בין גדולים בין קטנים חייבין ואע"פ שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין הרי זה דומה כמי שהיה חולה או עדיו חולים שאלו היינו ממתינין להם עד שיגדלו שמא ימותו על הדרך שיתבאר אבל אם אין הגזלה קיימת בקטנים פטורין אפילו אכלוה אפילו שרפוה שהקטן פגיעתו רעה ופטור בכל ענין ואינו משלם לעולם:

גדולים שנתחייבו בגזלת אביהם ואמרו אין אנו יודעים חשבונות שחשב אבינו עמך אם הגזלה קיימת והם טוענים שמא חזר אבינו ולקחה חייבים שהרי אף אביהם אלו אמר חזרתי ולקחתיה אינו נאמן הואיל ויש עדים שגזלה וגזלה קיימת אין לה חזקה אבל אם אין הגזלה קיימת טוענין ליורש מה שהיה יכול אביהם לטעון והרי הסכימו גדולי המפרשים שהאב היה יכול לטעון חזרתי ולקחתי או החזרתי לך ומפרשים שמועה זו בגזלה קיימת וגדולי הראשונים שבקטלונייאה השוו עמהם לומר שהאב הגזלן היה נאמן בכך ואין אומרין הוחזק כפרן לאותו ממון כמו שאמרו בפרק שנים אוחזין אלא שחלקו עמהם שאין טוענין ליורש ומפרשים שמועה זו בלפני יאוש ואין גזלה קיימת ואין הכלל אלא שאין טוענין ליורש מה שלא היה אביו יכול לטעון הא מה שהיה אביו יכול לטעון יש בו שטוענין ליורש ויש בו שאין טוענין והוא שכל שהוא קרוב מן הדעת טוענין ומה שהוא רחוק מן הדעת אין טוענין והביאו ראיה לדבריהם משמועת מרגנייתא דר' מיישא ושמועת כסא דכספא דבי חסא האמורות בכתובות ובפרק המוכר את הבית יתבארו דברים הדומים לזו מ"מ אם אמרו הגדולים יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא נשאר לך אצלו כלום פטורין:

זה שכתבנו בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו שאם רצה מזה גובה רצה מזה גובה פרשוה רבותי בשידע האוכל שהיא גזילה הא אם לא ידע אינו משלם אלא דמי בשר בזול והשאר משתלם מן הגזלן:

מי שמת והניח לבנו פרה שאולה לזמן ידוע הרי היתומים משתמשין בה כל ימי שאלתה ואין המשאיל יכול לומר לא על דעת זה השאלתיה אלא להשתמש בה אביכם לבד שהיתומים זוכים מאליהם בכל מה שזכה בו האב מתה מאליה אין חייבין באונסיה ואפילו נשתמשו בה שלא מכח שאלה הם באים בתשמישה אלא מכח ירושה ואין טענת אונס אלא לשואל עצמו לא לזוכה מכחו זהו דעת גדולי המפרשים ומ"מ גדולי קדמונינו שבנרבונה פרשוה דוקא במתה עד שלא נשתמשו בה הא אם נשתמשו בה נעשו הם עצמם שואלים משעה שנשתמשו בה וחייבים באונסיה ושמא תאמר והלא באבדה אמרו בפרק אלו מציאות שאם אבדו הדמים באונס חייב הואיל ויכול להשתמש בהם ואם כן אף בזו הואיל וכשנשתמש בהם אתה מחייבו אף בשלא נשתמשו בה הואיל ורשאין בכך יתחייבו באונסיה תרצו הם שבאבדה אף אם לא היו רשאין להשתמש בה היה חייב בגנבה ובאבדה שהרי שומר אבדה שומר שכר הוא כמו שהתבאר וכשיכול להשתמש מעלין אותו מדרגה אחת מגנבה ואבדה לאונסין אבל בזו אלו לא היה רשאי להשתמש לא היה דינו אלא כשומר חנם וכשיכול להשתמש דיו שנעלהו לגנבה ואבדה הא לאונסין לא ומ"מ עיקר דברים שאפילו נשתמשו בה מתה אין חייבין באונסיה:

טבחוה ואכלוה אם היו יודעין בה ששאולה היא נעשו גזלנין מאותה שעה ומשלמין הכל ואם היו סבורים שהיא של אביהם מחזירין את העור ומשלמין דמי בשר בזול והוא פחות שליש משווייה ואם הניח להם אביהם קרקע חייבים אף במתה מאליה לשלם הכל מתורת פורעין חוב אביהם ובזמן הזה שתקנו לגבות מן המטלטלין כל שהניח אביהם נכסים חייבים לפרוע הכל בין במתה מאליה בין טבחוה ומכרוה שמשעת שאלה נתחייב האב באונסיה העתידים ונעשה לוה על זה אף קודם שיארע האונס שאלו היית אומר שלא הוטל חיוב האונס על השואל עד שעה שיגיע האונס אף בהניח אחריות נכסים היו פטורים שהרי בשעת חיוב אינו בעולם והם בעצמם אינם שואלים כדי לחייבם:

מי שהיתה פרה גנובה לו בחול וכבר נתחייב בכפל וטבחה בשבת חייב בקרן ובכפל ואין מיתה מפקעת שכבר קדם דין תשלומין אבל מתשלומי ארבעה וחמשה פטור שאין אדם מת ומשלם ואין אומרים כל שהוא קנס אדם מת ומשלם חדוש הוא שחדשה תורה בקנס אלא בין בממון בין בקנס אין אדם מת ומשלם כמו שיתבאר לכתבות ואם גנב וטבח בשבת ולא קדמה הגנבה כגון שלא קנאה עד שטבחה פטור אף מן הגנבה ואף לדעת האומר שבקנס אדם מת ומשלם פטור הוא בארבעה וחמשה שכל שאין בו חיוב בגנבה אין בו חיוב טביחה ומכירה אלא שאין אנו צריכים לכך לדעת פסק אע"פ שלבאור השמועה אתה צריך לכך:

היתה פרה שאולה לו מערב שבת וכבר נתחייב בה וטבחה בשבת חייב לשלמה שכבר חל עליו משעת שאלה חיוב כל אונס העתיד כמו שבארנו ואין הלכה כדעת האומר שלא חל החיוב עד שתאנס ונמצא לדעתו מיתה ותשלומין באים כאחד ויש גורסין כאן שאם אין גניבה וכו' ואין הדברים נראין וכבר בארנוה בכתבות ולענין פסק אין לנו כמו שביארנו: