מאירי על בבא קמא רכב

הגוזל ומאכיל וכו' כבר בארנו בתחלת המסכתא שהחלק הרביעי בזאת המסכתא הוא לברר בתביעות הבאות על ידי הזק הבא מאדם לחברו דרך גזלה וכבר הוחל ביאור זה החלק בפרק הגוזל עצים ובא זה הפרק אחריו להשלים עניני זה החלק על פני כלו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לאחד עשר חלקים הראשון בגזלן שמת על איזה צד יורשים חייבין להחזיר ועל איזה צד פטורים השני על איזה צד צריך להזהר בבני אדם המוחזקים כגזלנים שלא ליהנות בנכסיהם במה שחזקתו שהוא מן הגזל ועל איזה צד מותר אף במה שנודע שהיה גזל בידם ובכלל זה החלק מה שאדם רשאי לזכות בו אע"פ שהוא יודע בו שהוא של אחרים השלישי על איזה צד אדם רשאי להזיק את של חברו כדי להציל את שלו ובלבד שישלם היזקן ועל איזה צד אסור אף על דעת שישלם הרביעי במי שרואה כליו ביד אחר וטוען שנגנבו או נגזלו ממנו ואין הלה מאמינו היאך דנין בו החמישי במי שאי אפשר לו להציל את של חברו אלא בהפסד שלו והפסיד את שלו והציל את של חברו על איזה צד חברו משלם לו מה שהפסידו הששי בגזל ונגזל ממנו והוא מראה את הגזלן השני היאך דנין בו השביעי בגזלן שגזל במקום אחר והחזיר במקום אחר שאינו מיוחד כל כך לנגזל אם יצא אם לאו ונתגלגל בזה לוה ומפקיד השמיני במי שמפקפק בעצמו אם גזל אם לאו אם החזיר אם לאו היאך דנין בו התשיעי במי שגזל והחזיר ואירע אחר כן אונס באותה גזלה על איזה צד יצא חובתו ועל איזה צד לא יצא ידי חובתו העשירי בקצת בני אדם חשודים שאין לוקחין מהם דברים שחזקתם שהם מן הגנבה או מן הגזלה והוא ממין החלק השני האחד עשר בבעלי אומנות שנשארים דברים דקים אצלם משל בעל הבית כגון נסורת עצים שהחרש מוציא במעצד וכיוצא באלו מה הוא שלו ומה הוא חייב להחזיר:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהם פטורים מלשלם ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם אמר הר"ם זו המשנה בנויה על שני עקרים האחד מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי והשני מלוה על פה אינה גובה מן היורשים ושני העקרים האלה אין הלכה כן אבל מן העקרים שנכוין עליהם עכשיו מטלטלי משתעבדי לבעל חוב מלוה על פה גובה מן היורשים והראוי על הגזלן לשלם היא מלוה על פה לפיכך הגוזל את בניו חייבין לשלם באי זה פנים שיהיה נתיאשו הבעלים או לא נתיאשו בין שהניח מקרקעי או מטלטלי יקחו מנכסיו על כל פנים כל מה שגזל ואם לא הניח אביהם שום דבר אם נתיאשו הבעלים אינם חייבין לשלם ואם אכלו מה שאכלו לפני יאוש חייבים לשלם:

אמר המאירי הגוזל ומאכיל את בניו ר"ל שהאכילם את הגזלה בחייו והמניח לפניהם ר"ל או שהניח להם הגזלה קיימת ואכלוה הם מאליהם עד שבשעת תביעת הנגזל את גזלתו אינה בעין פטורין מלשלם את דמיה וטעם הדברים מפני שמאחר שהם לא גזלוה וכן שאין הגזלה בעין בשעת התביעה אין זה אצלם גזלה אלא הרי הוא אצלם כמלוה ואינה נגבית מן המטלטלין של יתומים כמו שידוע מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי והוא שאמר אחר כן אם היה דבר שיש בו אחריות נכסים חייבים ולא שהוצרך לומר שאם גזלו קרקע שהם חייבים להחזירו שהרי קרקע אינה נגזלת וברשות בעליו הוא אלא כך פירשו בגמרא שאם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם שהרי מלוה על פה נגבית מן היורשים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה אינו מתברר מתוכה ומה שבא עליה בגמרא לביאור פסק עניני המשנה עם שאר דברים שנתגלגלו בתוכה אלו הן:

מי שגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר שלא ברשות הגזלן ואכלה הואיל ולא נתיאשו הבעלים בשעה שגזלה זה השני ואכלה הרי אף הוא כגוזל מן הראשון שהרי ברשותו היתה עומדת ואם רצה הנגזל מזה גובה רצה מזה גובה אם כן היאך אמרו במשנה במניח לפניהם ואכלוה שהם פטורים והלא לדבריך בשעה שאכלו נעשו גזלנים עליה על כרחך אתה מפרש משנתינו לאחר יאוש ולא נעשו עליה גזלנים ומתוך כך פטורים מלשלם אחר שאכלוה מפני שהוא כמלוה כמו שבארנו:

ראוי לך לשאול מתוך דברינו אחר שאתה מפרש משנתנו לאחר יאוש אפילו היתה הגזלה ביד היורשים בעין יהו פטורים מלשלם שהרי יש כאן יאוש ושנוי רשות ושמא תאמר מ"מ יתחייבו בדמיה זה אינו שאע"פ שבשנוי מעשה שקונה אנו אומרים שאין קנייתו אלא לגוף הגזלה הא מ"מ חייב לשלם דמיה מ"מ אין הדין ביאוש ושנוי רשות כן אלא פטור השני מכל וכל וידון נגזל עם הגזלן ואפילו גזלה קיימת ביד השני וראיה לדבר שהרי אמרו כאן פטורים מלשלם אף לדעת האומר שרשות היורש כרשות לוקח ושדעתו לפטור אף בגזלה קיימת כמו שנאמר בסוגיא זו לדעת רמי בר חמא וודאי פטורים מלשלם שאמר רמי בר חמא הוא כפטורים מלשלם שאמר רבא ואחר שרבא העמידה כשאכלוה שאין הגזלה בעין ואחר שכן פטורים מלשלם הנאמר בו על כל פנים פירושו פטורים לגמרי כך לרמי בר חמא שהעמידה בגזלה קיימת פירושו פטורים לגמרי וכן יעיד לנו מה שנאמר בפרק חזקת הבתים ב"ב מ"ד א' בשמועת פרה וטלית דוקא לוקח דקנייה ביאוש ושנוי רשות ואלו היה הלוקח חייב ליתן דמים היה נוגע בדבר כמו שיתבאר לך משם ומ"מ יש מחזרים לצדד שם דברים אחרים לומר שלא נאמר שם כן אלא בגזלן שאינו מפורסם שעשו תקנת השוק ללוקח ממנו עד שאם לקח לפני יאוש אינו מחזיר בלא דמים כמו שיתבאר ומעתה דין הוא שלאחר יאוש יקנה אותה בלא דמים ולא יראה כן שמאחר שאין באין בטענה זו אלא מתקנת הלוקח אין כאן הפרש בין נתיאש ללא נתיאש ואף רוב מפרשים מסכימים שכל יאוש ושנוי רשות קונה אף בלא דמים וידון עם הגזלן אע"פ שגדולי המפרשים וגדולי המחברים חולקין בכך ומ"מ לתירוץ שאלתך תדע שאתה צריך לפסוק שרשות היורש אינו כרשות לוקח להקרא שנוי רשות ומאחר שכן אלו היתה הגזלה קיימת היתה חוזרת אף מרשותם:

מעתה פסק הדברים הוא שדין הגזלה חלוק על שלשה דרכים אחד מהם דין הנגזל עם הגזלן עצמו השני דין הנגזל עם הלוקח השלישי דין הנגזל עם היורש וכיצד הם דינים אלו אם הגזלן קיים אפילו נתיאש הנגזל חייב להחזיר הגזלה בעין שהיאוש לבדו אינו קונה כלל ואם אבדה משלם דמיה על הדרך שהתבאר ואם השביחה או נשתנית בידו כבר בארנו דיניהם עם הלוקח כיצד מכרה הגזלן לאחר אם לא נתיאש הנגזל רצה מזה גובה רצה מזה גובה הן מלוקח הן מגנב הן מגזלן שני אלא שלדעת קצת בלוקח עשו תקנת השוק שאם המוכר גזלן שאינו מפורסם לא יחזיר אלא בדמיו ולדעת זה אתה מפרש שמועה זו בגזלן מפורסם אבל לאחר יאוש פטור הלוקח אף בלא דמים לדעתנו וכמו שכתבנו ומ"מ גנב וגזלן חייבים להחזיר גזלה עצמה שאין שנוי רשות אלא בשנוי הבא בהיתר כגון לוקח או מקבל מתנה כמו שיתבאר ויש אומרין שכל גזלן קול יש לו ולא עשו בו תקנת השוק ולא נאמרה לדעתם תקנת השוק להפריש בין מפורסם לשאינו מפורסם אלא בגנב וכן נראה ומ"מ גדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון:

הדרך השלישי והוא דין הנגזל עם היורש שעיקר מקומו בסוגיא זו והדברים מבולבלים בו בדברי המפרשים ומה שראוי לברור מתוך דברי כלם כך הוא הניח לפניהם גזלה קיימת ולא נתיאש הנגזל עדין חייבים להחזיר גוף הגזלה ואפילו היה דבר שאינו נכר לרבים שהוא של גזל ואם נתיאשו הבעלים ואין הגזלה קיימת בשעת תביעת הנגזל פטורים מלשלם מדין מלוה ואין אומרים ישלם דמי בשר בזול שהיאוש מוציאה מרשות בעלים בגזלה ולא נאמר דמי בשר בזול אלא בשואל שאין שם דין יאוש ושני אלו אין בהם חולק נתיאשו הבעלים והגזלה קיימת או לא נתיאשו ואין הגזלה קיימת באלו נחלקו הרבה מפרשים ועיקר הדברים לפסוק כרב חסדא שכל לפני יאוש אע"פ שאין גזלה קיימת כגון שאכלוה הם חייב ואפילו לוקח וזהו דין רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולאחר יאוש וגזלה קיימת חייב היורש אע"פ שהלוקח פטור כמו שהתבאר וזהו רשות יורש אינו כרשות לוקח:

למדת מתוך דברינו על מה שאמרו שכל דבר הנכר לרבים כגון פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריו שאין חייבים לשלם אלא מפני כבוד אביהם ונמצא שאין חיוב החזרה מן הדין אלא מכבוד אביהם ובשעשה תשובה שאין כבוד אלא למי שעשה תשובה אין הלכה כן אלא חייבים להחזיר מן הדין ואפילו לא עשה תשובה:

אף אלו שאמרנו ופטורים היורשים מלשלם דוקא בשלא הניח להם אביהם קרקע אבל אם הניח להם אביהם קרקע חייבים מתורת חוב אביהם וגדולי הפוסקים כתבו שבזמן הזה שתקנו הגאונים להיות מטלטלין של היתומים משועבדים לבעל חוב ולכתבת אשה מפני שאין הקרקעות מצויים ביד ישראל כל כך ודעת הבריות סומכת על המטלטלין הרי הן כקרקעות וגובה מהם כל גזלה מתורת חוב אביהם אפילו לאחר יאוש ושאין הגזלה קיימת ויש חולקין בדבר ולא עוד אלא שאף הם חולקים לומר שאף אם הניח להם אביהם קרקע פטורים ואין גובים מהם מתורת חוב אביהם שאין מלוה על פה נגבית מן היורשים אלא משום נעילת דלת ואין בגזלה טעם נעילת דלת ולדעתם לא אמרו במניח להם אחריות נכסים שהם חייבים אא"כ עמד האב בדין עליה שזה ודאי כמלוה גמורה:

כל זה שבארנו הוא במניח לפניהם הן שהגזלה קיימת בשעת תביעה הן שאינה קיימת כגון שאכלוה הא בגוזל ומאכיל את בניו ומת גדולי הדורות שלפנינו פירשו שאף רב חסדא שהלכה כמותו פטר בה מכל וכל אפילו לפני יאוש אא"כ מתורת חוב אביהם על הדרך שביארנו שהמאכיל הרי הוא כאוכל הוא עצמו ואפילו האכילו למי שאין מזונותיו עליו והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אין גזלה קיימת פטורים לימא תהוי תיובתא דרב חסדא ולא הקשה לו מתחלת המשנה שאמרה הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם אלא שנראה שבמאכיל את בניו אף רב חסדא מודה וכן הביאו ראיות אחרות מסוגיא זו וגדולי המפרשים מחייבין במאכיל על הדרך שחייבנו במניח:

כל לאחר יאוש שהזכרנו בסוגיא זו פרושו שנודע בודאי שנתיאש הא סתם גזלה אין בה יאוש בעלים וסתם גנבה יש בה יאוש בעלים כמו שבארנו בפרק מרובה: