מאירי על בבא קמא רטו

מסר שורו לשני בני אדם וטענו שניהם טענת גנב אחד נשבע והודה ואחר נשבע ובאו עדים הרי זה ספק אם זה שהודה יפטר מן החומש אחר שבממון זה משתלם בכפל מצד האחר או אם ישלמנו אמר שאין חיוב הכפל עליו ומ"מ זה שבאו עליו עדים חייב בכפל בלא ספק וגדולי המחברים פסקו ששניהם משלמין את הקרן ואם תפש בעל הפקדון את הכפל אין מוציאין מידו אבל זה שהודה משלם חומש בלא ספק ככל הנשבעין שהודו ולמדנו לפי דרכנו שאם נשבעו שניהם והודו שניהם חייבין:

מי שהיה אצלו פקדון וטען שאבד ונשבע והודה שהוא אצלו חזר וטען שאבד ונשבע והודה וכן הרבה פעמים הרי זה משלם חומש על כל שבועה ושבועה עם הקרן שנאמר וחמישיתיו יוסף עליו מלמד שמשלם כמה חומשין על קרן אחד וכן בתשלומי כפל אם טען טענת גנב ונשבע ובאו עדים וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים אפילו מאה פעמים חייב כפל על כל אחת ואחת ויש מפקפקים בזו ולא פסקו כן בהדיא אלא בחומש מכח הפסוק ר"ל וחמישיתיו וכו':

בעל הבית שמסר שורו לשומר ותבעו וטען טענת גנב ונשבע ואחר שנשבע שלם מצד נדבתו אע"פ שלא נתחייב ואחר כך נמצא הגנב הרי גנב זה משלם קרן וכפל לשומר וכן הדין בשלם ולא רצה לישבע וכן בטבח ומכר משלם לשומר נשבע ולא שלם ונמצא הגנב משלם קרן וכפל וארבעה וחמשה לבעל הפקדון:

תבעוהו בעלים לשומר ונשבע השומר ונפטר והוכר הגנב ותבעו שומר והודה לו ותבעוהו בעלים וכפר להם והביאו עדים אם לא נמצאת מעילה בשבועתו של שומר זה כלל כגון שנשבע שבאונס נגנבה ונמצא כן חזקת הבעלים שעדין נוח להם בשמירתו והרי הודאת הגנב לשומר הודאה היא ופטור מדין מודה בקנס ואם נמצאת מעילה בשבועתו אע"פ שמ"מ נגנבה כגון שטענו בדרך שאינו כן כגון שטען טענת ליסטים מזויין ונמצא גנב פשוט או שטען שנגנבה ביום ונמצא שנגנבה בלילה או כל צד מעילה שבה חזקת הבעלים שאין נוח להם בשמירתו ואין הודאת הגנב לשומר הודאה כלל וחייב בכפל עמד השומר לישבע ונמצא שעל שקר היה רוצה לישבע ומ"מ לא הניחוהו בעלים לישבע הרי זה ספק אם נוח לבעלים עדין בשמירתו ותהא הודאת הגנב לשומר הודאה אחר שמ"מ לא נשבע או שמא מתוך שראהו קופץ בכך אבדה חזקתו אצל בעלים ופקעה שמירה ממנו ומעתה אין מחייבין אותו בכפל ואם תפש אין מוציאין מידו: