מאירי על בבא קמא רא

הנותן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועשאו כעור ולא עוד אלא שנתן לחרש לעשות מהם כסא ועשאן ספסל או ספסל ועשאן כסא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח:

כל שנכלל בדין זה ר"ל שאם השבח יתר על ההוצאה יטול הוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נוטל את השבח אם אמר בעל הכלי או הצמר איני רוצה בתקנה זו אלא יתן לי דמי צמר ועצים או שאמר האומן כן ר"ל טול דמי עציך וצמרך אין שומעין להם אלא דנין אותם בדין זה עד שיתרצו שניהם בדין זה:

ראובן שהיה לו צמר לבן יהיה לו מצד אחר סמנין שרויין ביורה מוכנין לצבוע שם ובא שמעון ונטל צמרו של ראובן שלא מדעתו והשליכו ביורה וכלו בה הסמנין והוזל הצבע בעולם עד שאם ירצה למכור הצמר הצבוע אינו מוצא בה בכדי שיעור הצמר והסמנין אלא בכדי הצמר הלבן או יתר מעט והרי זה תובע סמניו או מה שפחתו דמי סמניו עכשו ממה שהיו דמיהן כשהיו בעין והרי זה אומר הרי שבח סמנין על גבי צמר והרי צמרך וסמניך שם הם הרי זה ספק ומפני זה אינו משלם כלום אלא שאם הפחית בצמר משלם דמי מה שהפסיד בצמר ואם תפש הלה כהשלמת דמי סמניו אין מוציאין מידו ודבר זה יש מי שדנו אף בשהיה דעת בעל הבית לצבוע אותו צמר בעצמו שמ"מ הואיל והוזל שמא ימלך ויש חולקין בזו וכן הדין אם צבע שם דברים שאין הצבע מעלה ומוריד בהם והם של בעל הבית עשה כן על דרך גזלה ר"ל שגזל צמרו וסמניו וצבע ועכשו מחזיר הצמר הצבוע והוזל הצבע אף זה ספק:

היה הצמר של ראובן וסמנין של שמעון ונפל שם צמר של ראובן במקרה או על ידי איזה בעל חיים והוצבעה לשם והרי שמעון אומר הרי סמני בצמרך בא ושלם ואע"פ שהוזל הצבע עד שלא נתעלה הצמר בדמים בשבילו מ"מ חזותא מילתא היא והרי מושבח מצד המראה והרי הם כאלו הם אצלך בעין וזה אומר הואיל ולא נתעלה הצמר בדמים אין לך אצלי כלום הרי זה גם כן ספק:

גזל סימנין ודקן ושראן וצבע בהם משלם כשעת גזלה שכבר קנאן בשנוי וכן אם גזל סמנין מדוקקים ושרויין וצבע בהם אע"פ שאין כאן סמנין בעין אלא מים הצבועים מכחם שהרי מ"מ הרי הם כגוף הסמנים לצבוע:

כל שפסקנו בהם שהדבר בספק כך היא לדעת גדולי הפוסקים ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו פסקו ששאלות אלו לא נאמרו אלא לדעת מי שאינו דן דינא דגרמי וכגון שלא הגביה הסמנין אלא שדחה הצמר לתוכן שאם הגביהן ודאי חייב להחזיר דמי הסמנין ועכשו שאנו דנין דינא דגרמי חייב בכלם חוץ מן האחרונה שלא נעשית על ידי אדם הא באחרות חייב אע"פ שלא הגביה הסמנין:

בגד שצבעו בקלפי ערלה ישרף הנאה הנראית לעינים אסרה תורה אע"פ שאין בה ממש ואם נתערב באחרים יתבאר במקום אחר שעולה באחד ומאתים ופרשו חכמי הצרפתים דוקא בקלפי פירות אבל בקלפי העץ לא שאין ערלה אלא בפרי והוא שאמרו בה לשון קליפין בשמועת תנור שהסיקוהו בקלפי ערלה:

מתוך שנאמר ערלים לא יאכל שמא אתה דן לומר אין לי אלא אכילה מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר וערלתם וכו' לרבות את כלן:

פירות שביעית מותר לצבוע בהן כדרך שמותר לאכלן אלא שיש מין ממיני הצבעים שיש להם ביעור כמו שיתבאר וזמן ביעורם כזמן בעור שאר הפירות ומשהגיע זמן בעורם אסור לצבוע בהם ובגד שצבעו בקלפי אותם המינים ידלק הא אותו שאין להם ביעור מותר לצבוע בהם כל השנה ובלבד לעצמו אבל לא בשכר כמו שיתבאר במקומו: