מאירי על בבא קמא כ

מי שיצא אשו ובא אחר והרבה סמוך לו בחבילות ונתלכד האש בחבילות ויצא לשדה אחר והזיק אם הדבר ניכר לבית דין שאף בלא אותן חבילות היה האש יוצא ומזיק כמה שהזיק בעל האש חייב ובעל חבילות פטור ואם לא היה האש יוצא אלא שהחבילות גרמו בעל חבילות חייב ובעל האש פטור:

חמשה בני אדם שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחר וישב עליו ונשתבר אם הדבר ניכר לבית דין שאף בלא ישיבתו של זה היה נשבר פטור זה לגמרי והאחרים חייבים ואם נכר להם שלא היה נשבר אלא מצד ישיבתו של זה הוא חייב והאחרים פטורים נכר להם שבישיבתו של זה נשבר לשעתו ולולא ישיבתו לא היה נשבר עד שעה או שתים כלם חייבים וכן יראה לי בשור ואש שהזכרנו שאפשר שעמדו הם או נסתלק ההיזק קודם שיגיעו לאותה שעה וגדולי המחברים מחייבים בכאן זה את האחרון לבד ולא יראה כן מסוגיא זו:

וכן חדשו בשמועת חבילות פירוש אחר והוא שכתבו חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא אחר והניח חבילתו ומתה אם היתה מהלכת באותן חבילות ומשהניח חבילתו זה עליה עמדה ולא הלכה האחרון חייב ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור ואם אין ידוע כלם משלמין בשוה:

חכמי הצרפתים הורו שסתם ספסל עשוי הוא לכך ולעולם פטור ושאול הוא לישיבה לכל והרי מחמת מלאכתו נשבר אלא אם כן בבעל בשר מרובה שמן הסתם אינו שאול אצלו והוציאו דין זה ממה שאמרו בגמרא בכאן כגון פפא בר אבא וכו' ומ"מ לדעתנו לא נאמר כן אלא דרך צחות ומלי דבדיחותא:

לא ישב זה האחרון על הספסל אלא שנסמך על היושבים הרי סמיכה זו נדונת כישיבה לכל עניניה אין הפרש בין שבר בכחו בין שבר בגופו:

מי שהכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומת מכחם כלם פטורים מדיני אדם ולא סוף דבר בבת אחת שאין הדבר מוכיח אי זה קרב מיתתו אלא אף בזה אחר זה פטור אף האחרון אע"פ שקרב את מיתתו שנאמר כל נפש אדם עד שיהרוג אחד כל הנפש ויראה לי שאם לא היה בכלן כדי להמית והכהו אחרון מכה שיש בה כדי להמית נהרג עליו ממה שהתבאר במקומו שאם זרקו עשרה אבן זה אחר זה ולא היתה באחת מהן כדי להמית ואחרון זרק אבן שיש בה כדי להמית האחרון נהרג עליו: