מאירי על בבא קמא קנט

איסור זה של גדול בהמה דקה בארץ ישראל לא סוף דבר ביוצאה ומזקת אלא אף אם היתה קשורה לו בכרעי המטה אסור:

אע"פ שבמקום פקוח נפש הותרו האיסורין להתרפא בהם דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בה ביותר מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאל לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח משחרית לשחרית והביאו לו עז וקשרוה בכרעי המטה והיה יונק ממנה חלב רותח משחרית לשחרית לימים נכנסו חבריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה לו בכרעי המטה חזרו לאחוריהם אמרו ליסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסנו אצלו ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז אף הוא אמר בשעת מיתתו יודע אני בעצמי שאין בי אלא אותו עון שעברתי על דעת חברי:

אע"פ שיחיד המומחה לרבים דן דיני ממונות ביחידי כמו שיתבאר במקומו מ"מ ראוי לכל חכם למשוך ידו מזה הרבה עד שיהא מוחזק לכל בכך אחד מן החכמים העיד בכאן על אבותיו שמגדולי הגליל היו ולא חרבו אלא מפני שהיו מעבירים בהמותיהם דרך שדה אחת של אחרים להעבירם ליערים מפני שהיו דנים דיני ממונות ביחידי:

רועה שעשה תשובה שלא לגדל עוד בהמה דקה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד שאם לא כן ימנע ממנה עד שלא יוכל למכרם בלא הפסד גדול וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד:

מי שנדר ליקח בית או לישא אשה ולא קבע בזה זמן אין מחייבין אותו ליקח מיד אלא עד שימצא דבר ההגון לו ולא עוד אלא אף אשה שהקניטוה בניה וקפצה ונשבעה שכל מי שיתבענה ראשון לנשואין אינה מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנין אין שבועתה מכריחתה להנשא להם לא נתכונה זו אלא להגון לה:

כבר בארנו במשנה שכשם שאסרו בבהמה דקה כך אסרו בחיה דקה ומ"מ כל שעשוי לנקר את הבית כגון חתולות וחולדות הסנאים והם הנמצאות בסנה והיו רגילות אצלם לניקור הבית מתולעים ושרצים הדקים מותר לגדלם וכן כלבים כופריים והם שהם קטנים וננוסים ואין היזקן מצוי מותר לגדלם וכן התירו בקופים:

אע"פ שאיסור זה לא היה אלא בארץ ישראל כמו שבארנו במשנה משירדה הגולה לבבל ונתמלאת תלמידי חכמים וגדולים ונתישבה מישראל הרבה עד שהיו רוב השדות והכרמים של ישראל עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידולי בהמה דקה וחיה דקה: