מאירי על בבא קמא קנח

היתה הבהמה ביער ומשכה והטמינה בין האילנות או שהכישה במקל והלכה מחמתו במקום שכיון להטמינה משלם כפל ואם טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה ואפילו ראוהו בכך הואיל והוא מתכוין להסתר מהם גנבה היא ולא גזלה ואין גזלה אלא למי שאינו מכוין ליקח דרך סתר כמו שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ומ"מ ליסטים העומדים במארב וכשעוברים אנשים בדרך הם גוזלים גזלנים גמורים הם שזה שמסתירים עצמם לא ליראת מה שלוקחים אלא שלא יראו אותם בני אדם ויברחו מהם והוא שנאמר שופטים ט' וישימו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור בדרך ומ"מ כל שמסתתר ליראת עצמו גנב הוא כמו שבארנו בלסטים מזויין שגנב הוא:

יראה מסוגיא זו שהיער משיכה קונה בו אלמא שהוא כסימטא שהרי המשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם כמו שבארנו:

אע"פ שהעבירה מגונה על כל פנים העובר עברה בסתר הרי זה כאלו דוחק רגלי שכינה ר"ל כאלו שלל בשכלו מציאות השגחתו ית' ממקום שעובר בו לומר אין יי' רואנו וזהו שהחמירה תורה בגנב יותר מגזלן מפני שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עינו כאלו לא רואה ואזנו כאלו אינה שומעת הה"ד ישעיה כ"ט הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה:

אע"פ שצריך אדם להזהר מכל דבר שיגיע ממנו נזק לחברו בבטול מלאכה שלו צריך להזהר ביותר אמרו ז"ל כמה גדול כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו חמשה שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה:

צריך אדם להזהר הרבה בכבודן של בריות אז"ל בא וראה כמה גדול כבודן של בריות שור שהוליכו ברגליו חמשה שה שהדריכו על כתפו ארבעה:

המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ואמר על זה אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ומדברות בארץ ישראל ואין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ולא יגדל את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלאות של ברזל ואין פורשין נשכין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן העיר שלשים ריס אמר הר"ם אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל לפי שרועים בזרעים וסוריא הם הארצות שכבש דוד וכבר בארנו ענינם בששי מדמאי ומה שאמר לא יגדל חזירים הוא הדין לשאר דברים שאסורין באכילה אבל דבר בחזירים כפי הידוע שהם הם שאפשר לגדל כמו הבקר והצאן ואין פורשין נשכין פחים או רשתות לצוד בהם יונים אלא אם כן ירחק מן הישוב ר"ל ישוב המדינה ארבעה מילין הם שלשים ריס וזה להרחיק עצמם מן הגזל שלא יצוד יוני בני העיר והזהיר שלא לגדל כלב מפני הזיקו:

אמר המאירי אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מפני שבהמה דקה מצויה להזיק ואסור לאדם להזיק או לגרום היזק אפילו על דעת לשלם וכן הדין בחיה דקה אבל מגדלין במדברות שבארץ ישראל שלא נאסר אלא בשביל ההיזק ואין היזק אלא בשדות ובכרמים לא ביערות ובמדברות אבל מגדלין בסוריא והיא שכבשה דוד וכבוש יחיד אינו כבוש לקדש בקדושת הארץ ואין צריך לומר שמגדלין בחוצה לארץ שאין חוששין לישובן של אלו ואם יזיקו ישלמו:

אין מגדלין תרנגולים בירושלם פי' אפילו ישראלים שבה מפני הקדשים שהרי אף ישראלים אוכלין שם קדשים קלים ומחשש נקור תרנגולים באשפות והבאת כעדשה מן השרץ לשם נגעו בה ולא הכהנים בכל ארץ ישראל מפני התרומות שנאכלות להם בכל מקום ומ"מ ישראלים אין נזהרין בכד ואפילו אוכלים חוליהם על טהרת קדש ותרומה שאין חוששין מעקרן אלא אם יטמאו יטמאו:

אין מגדלין חזירים בכל מקום פירשו בגמ' הטעם משום מעשה שהיה במלחמת ירושלם בימי חשמונאי שהיו משלשלין להם דינרין בקופה והיו מעלין להם תמידין לקרבן ויום אחד העלו להם חזיר ונזדעזעו ביניהם על כך וכשגברו בית חשמונאי החרימו על כל מי שיגדל חזירים ואע"פ שמ"מ היה אסור שאין עושין סחורה בנבלות וטרפות כמו שיתבאר במקומו הוסיפו על זה עונש החרם:

וכן אין מגדלין כלב רע מפני שהזיקו מצוי אלא אם כן היה שומרו וקושרו בשלשלת:

אין פורשין נשבים פי' רשתות ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס והם ארבעת מילין מרווחים שהרי יש שם מאה אמות יותר ששיעור ריס הוא מאתים ושבעים אמה ונמצא שלשים ריס שמנת אלפים ומאה אמה וכל שהוא רחוק כל כך אין לחוש ליוני שובכים ומ"מ בפחות מיכן אסור מטעם גזל בעלי שובכין שכל פחות משיעור זה הם מרחיקים משובכיהם ונאחזים במצודה ומה שאמרו בבבא בתרא מרחיקים את השובך מן העיר חמשים אמה שלמדנו משם שאין היונים מתרחקים משובכיהם יתר על חמשים אמה פרשו בגמרא שלא אמרו לשם אלא מחשש הפסד שהיונים מפסידים את הזרעים ומשהרחיק חמשים אמה כבר הם שבעים במה שנקרו מן הקרקע ואין מפסידין משם ואילך ומ"מ פורחים הם עד פחות מעט לשלשים ריס ונלכדים עם יוני ההפקר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר בארנו במשנה שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אלא אם כן ביערות ובמדברות ומ"מ בהמה גסה מגדלים ואע"פ שיש הפסד אף בגסה מ"מ אי אפשר לישוב בלא בהמה גסה למשוי ולחרישה ואין גוזרין גזרה על הצבור שאי אפשר לעמוד בה אבל בהמה דקה אין רוב צרכה אלא לאכילה והרי יכולין להביא מחוצה לארץ ומתוך כך אמרו שמי שרוצה להרבות בסעודות לרגל או למשתה בנו מקדים שלשים קודם לרגל או קודם משתה בנו ומביא ככל הצריך לו ובלבד שלא ישהה את האחרונה אלא כשיעור הראשונה ר"ל שאם לקח וחזר ולקח לא יאמר הרי זו האחרונה לא עמדה בידי שלשים יום והריני משהה אותה עד לאחר הרגל או אף לאחר המשתה עד שיכלו לה שלשים אלא לא הותר אלא לרגל או למשתה והטבח המוכר לאחרים לוקח ומביא ושוחט לקח ומביאו ושוהה ובלבד שלא ישהנה שלשים יום: