מאירי על בבא קמא קמא

גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שהרי אסור הוא בהנאה ואין כאן תשלומין אלא אף אם מסרו לשומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור שהרי משנגמר דינו אם החזירו אינו מוחזר ואין כאן דבר הגורם לממון ולא עוד אלא אף אם גנב קודם שנגמר דינו שאם החזירו מוחזר והרי עכשו מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שיתבאר:

מי שטבח בשבת על ידי אחר אע"פ שהטובח חייב מיתה הואיל והוא מ"מ לא טבח ולא נתחייב מיתה משלם ואם מפני שנעשה על ידי אחר התורה רבתה טביחה על ידי אחר לחיוב תשלומין שנאמר או לרבות את השליח ואע"פ שאם עשאה הוא אינו חייב אין זה מפני שאין עליו חיוב אלא מפני שקם לו בגדולה הימנו:

השוחט בשבת וביום הכפורים שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בין לשוחט עצמו בין לאחרים ומ"מ דוקא לערב הא ליומה אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מיהא מותרת לערב:

המבשל בשבת שלא לצורך חולה דינו כדין שוחט ובשוגג אסורה ביומה לאחרים ומותרת לערב אף למבשל ובמזיד אסורה למבשל לעולם ודינים אלו אין זה מקומם ויש בהם קצת תנאים וכבר כתבנו הצורך בהם במסכת חולין פרק ראשון ולמדת מ"מ שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה: