מאירי על בבא קמא קיד

שומר חנם שטען שנגנבה ונשבע ובאו עדים שגנבה הוא משלם תשלומי כפל שהרי היה פוטר עצמו בטענה זו אבל שומר שכר אינו משלם בזו תשלומי כפל שהרי לא היה פוטר עצמו בטענה זו טען שנאנסה ונשבע ובאו עדים אע"פ שעכשו פטר עצמו בטענה זו אינו משלם כפל שאין כפל אלא בטענת גניבה טען שליסטים מזויין גנבה הימנו הואיל והוא פוטר עצמו בטענה זו שהרי אונס מעורב בה ומ"מ טענת גניבה היא הרי הוא משלם תשלומי כפל ליסטים מזויין גנב הוא:

השוכר פרה מחברו ונגנבה על ידי ליסטים מזויין שהוא אונס ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך הוכר הגנב משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה לשוכר שהרי אם רצה היה פטור בשבועה שנגנבה באונס כמו שבארנו וכן בשומר חנם לענין גנבה כמו שיתבאר במקומו:

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני ואמר על זה נפלה לגנה והזיקה משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים אמר הר"ם וענין הנפילה הוא כגון שנכשלה באבן או עץ ונפלה אבל כשדחה קצת הצאן לקצתה ונפלה והזיקה משלם מה שהזיקה לפי שהוא היה סיבת ההיזק כשהעבירם כלם בפעם אחת ומנהגם לדחות קצתם לקצתם והיה ראוי לו להעבירם אחת לאחת כבר בארנו כשהעבירם כלם בפעם אחת ומנהגם בפרק השני היאך הוא הדין במה שאמר משלם מה שנהנית וענין השומא במה שהזיקה על זה הדרך והוא שנדע השיעור מן השדה נאמר כמה שוה זרע ששים אמה מזה השדה מאותן ירקות או מאותן פירות וכשנדע הדמים ההם אחר כן נאמר כמה ישוה זה החלק מן השדה שיש בו ששים אמה מזה הזרע וזאת האמה שאכלה צמחיה מכלל הששים אמה וידעו מה שבין השתי שומות וישלם המזיק וכמו כן אי זה שיעור שתאכל יושם בששים כמהו וזהו ענין מה שאמר באותה שדה כלומר אם אכלה סאה יושם בששים סאין מאותה השדה ורומז על זה מה שאמר ית' ובער בשדה אחר ולמדנו מפי הקבלה מלמד ששמין על גב שדה אחרת וזה הדין הוא כדי להמציע בין הניזק והמזיק כי אלו היינו אומרים כמה שוה זו האמה שאכלה צמחיה היה מחוייב בדמים הרבה ואלו אמרנו גם כן כמה ישוה זה השדה והוא זרע כך וכך סאה ונאמר אחר כן כמה ישוה שנאכל ממנו אמה אחת ונמצא שיהיה בין השתי שומות דבר מועט מאד לפי שאין שיעור אצל הלוקח לאמה אחת באלף כשיעורה בששים ואמנם שערו זה בששים כמו שרוב השעורים אצלנו בששים כמו שנבאר במסכת חולין ור' שמעון אומר כי דין זה הוא לפרי שצריך אל השדה עד גמר בשולו וזהו ששמין על גב השדה כמו שביארנו אבל פירות גמורים דינם כאלו הם תלושים ולא ישומו אותם אלא שיעור מה שאכלה בלבד והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפלה לגנה ונהנית ר"ל שנפלה באונס לגנת חברו והזיקה הן באכילתה הן בחבטתה הואיל ומ"מ באונס נפלה אינה משלמת אלא מה שנהנית ר"ל אם הזיקה באכילה דמי שעורים בזול כמו שהתבאר בפרק שני ואם הזיקה בחבטה כגון שנפלה על הירקות וקלקלתם משלמת מה שהוא רוצה ליתן בבהמתו הנופלת לשם שתפול על הירקות ולא על הקרקע ואם ירדה כדרכה והזיקה הואיל ושלא באונס נפלה משלמת מה שהזיקה:

כיצד משלמת מה שהזיקה שאם תאמר ששמין ערוגה בפני עצמה כמה היא שוה וישלם דמיה הרי זה הפסד גדול למזיק אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ופרשוה בגמרא בשלשה פנים ר' יוסי בר' חנינא אמר סאה בששים סאין ופירושו שאם אכלה ערוגה אחת שמין בית סאה מלא ערוגות כזו בתוך ששים סאין כמה קרקע זה של ששים סאין נמכר וחוזרין ומחשבין כמה עולה לבית סאה ואח"כ מחשבין ערך זה של בית סאה כמה נפחת בשביל ערוגה זו החסרה ממנו וא"ת ומה ריוח בחשבון זה והלא מ"מ אתה חוזר ומחשב בית סאה זו כמה נפחת מדמיו בדמי ערוגה זו ומה לך לחשוב סאה בששים תדע שקרקע בית סאה לבד נמכר ביוקר שהרבה יכולים לקנותו אבל קרקע של ששים סאין אינו נקח אלא לעשירים גדולים ודמיו קלים יותר משימכר סאה סאה ומתוך כך אתה מחשב היזק זה כמה שהוא בדרך זה שתשער בית סאה שנבלע בששים כמה ערך הסאה בין הששים ואח"כ תחשוב ההיזק לדמי הסאה אם חציה חציה ואם ערוגה לפי חשבון ערוגות שבסאה וכן בכלן אם פחות ואם יותר:

ור' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים וזהו כחשבון הראשון אלא שאינו משער הסאה אלא בשלשים סאין שהתרקב הוא חצי סאה מפני שקרקע של ששים סאין אינו נקח אלא למיעוט בני אדם ודמיו קלים לפי חשבון הקרקע ביותר אבל של שלשים סאין נמכר בשוויו ופי' המשנה לדעתם ששמין בית סאה מלא ערוגות כזו או כאלו שנאכלו ואחר כך מחשבין סאה זו המובלע בששים או בשלשים כל אחד לפי שטתו כמה עולים דמי הסאה ואח"כ מחשבין ההיזק לפי חשבון הסאה:

וחזקיה אמר אפילו קלח בששים קלחים כלומר שאין מבלבלין חשבון זה כל כך אלא שמין ההיזק על גב קרקע ששים ר"ל שאם אכלה סאה כלו חושבים קרקע של ששים סאין מלא ערוגות כמה נפחת לחסרון פירות שבסאה זו הנאכלת וכן אם אכלה ערוגה שמין שדה מחזיק ששים ערוגות כאלו כמה נפחת לחסרון פירות שבערוגה זו וכן בכלן אם מעט ואם הרבה אפילו קלח בששים קלחים וכן הלכה:

ויש מפרשים דבר זה בדרך אחרת והוא שהם מפרשים סאה בששים סאין כלומר סאה שהוא הפסד גדול הוא ששמין על גב קרקע ובששים הא פחות מכן שמין בפני עצמו וחזקיה אמר אפילו קלה שאין הפסדו מרובה אנו שמין בששים ומ"מ הלכה כחזקיה:

ר' שמעון אומר שלא נאמר שומא על גב קרקע אלא בפירות הצריכים לקרקע שלא נתבשלו עדין הא בפירות גמורים אע"פ שלא נתלשו שמין אותם על גב עצמן והלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: