מאירי על בבא בתרא צח

זה שביארנו בנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ענינו מתוך שאינה אלא מדברי סופרים וכמו שאמרו האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו ולפיכך אשה שאמרה איני נזונת ואיני עושה שומעין לה שהרי מזונות תחת מעשה ידיה והמזונות עיקר שהוא חייב לה בהם מן התורה ומדברי סופרים תקנו לו מעשי ידיה תחת מזונות ואם אינה רוצה בכך רשאה אבל אם אמר הבעל צאי מעשי ידיך למזונותיך אין שומעין לו ומ"מ גדולי המפרשים חולקים לומר שזו של נחלה אינה הלכה ופסקו שהירושה אינו מתנה עליה אף בעודה ארוסה הואיל ואינו זוכה בה בחייה כלל הוה ליה דבר שלא בא לעולם אבל פירות בעודה ארוסה אע"פ שאינו אוכל עדין מ"מ זכות יש לו עליהם שאם רצה כונסה ואוכלם ובהגהותיהם ראיתי מסכימים לדעת ראשון ודברים אלו עיקרן במסכת כתבות ושם יתרחבו הדברים בע"ה וגדולי המחברים סתמו הדברים בהתנה לאחר שנשאת שלא יהא לו דין ודברים בנכסיה ובפירות ופירי פירות בחייה ובמותה שאינו אוכל פירות אבל יורשה אם מתה וצריך לפרש את דבריהם בשקנו מידו:

ממה שאמרו במשנה אין לאיש חזקה בנכסי אשתו אתה למד שמ"מ ראיה יש לו בהם ר"ל שאם עשתה לו אשתו בהם שטר מכירה זוכה בהם שעל כרחך כך אתה מפרש בלשון זה חזקה הוא שאין לו בנכסים אבל ראיה יש לו בהם מ"מ דוקא בנכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל והם הרמוזים בסוגיא זו בשאר נכסים דידיה וכן שדה שכתב לה בכתבתה ר"ל שהכניסוהו לו בשומת נדונייתה כגון שכתב ודא נדוניא וכו' בין בכסף וכו' ועם אותו שדה פלני שהביאה וכו' סך שומת הכל וכו' או שכתבו לה דרך תוספת ר"ל והוסיף לו מדיליה שדה פלוני וכו' וכן שדה שייחד לה בכתבתה ר"ל שקבל עליו שומת כספים וייחד לאחריותן שדה פלוני בין באפותיקי סתם בין באפותיקי מפורש וכן שדה שהכניס לה שום משלו כלומר שכתב ששם כל מה שהביאה לו וסך שומת הכל כתב לה אותו שדה על אותה שומא בכל אלו כבר נאמר בהם שמאחר שאין לה בהם צד גובינא אלא אחר מיתה או גירושין אם מכרן הבעל והודת היא במכירתו אפילו קנו מידה אין הודאתה כלום וכל שהיא באה לידי גבוי טורפת מהם ולא שהמקח בטל לגמרי ומ"מ בתלמוד המערב אמרה רשב"ג ליבטל לאלתר ופירש הטעם שלא תהא חוזרת על בתי דינין וכן נראה דעת גדולי המחברים וגדולי המפרשים חולקין בה שהרי רבים נחלקו בה עם רשב"ג בתלמוד המערב בפרק אלמנה לכהן גדול ומ"מ על איזה שתפרש בטול המקח אתה מודה שמקחו בטל מפני שנחת רוח עשתה לבעלה ומיראת איבה שאם נמנעה מהודאה זו אף בעלה סבור בה עיניה נותנת בגרושין ובמיתה וכל שכן שאם מכרתן לבעלה אין זה כלום וודאי באלו אף ראיה אין בהם אפילו קנו מידה א"כ לא למדנו שאע"פ שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו ראיה יש לו בהן אלא בנכסי מלוג שאם מכרתן לבעלה מכרה קיים ואין בהן טענת נחת רוח: