מאירי על בבא בתרא צב

כל שכתבנו בלא ראה שהאומן פטור מ"מ נשבע הוא שבועת היסת וכן בכלם ואע"פ שזה תובע טלית וידענו בבירור שטלית בידו רשאי הוא לומר אינו אותו שהוא תובע ואין מזקיקין אותו להוציאו ולהראותו שהרי ראה תניא ומ"מ אם הוציאו מאליו או שכנגדו רמהו בדברים עד שהראהו ובירר זה שהוא שלו הרי הדין כמו שכתבנו:

זהו עיקר הדברים שנראה לנו בעניני שמועה זו לענין פסק וכבר רמזתי לך פירוש השמועה זה ויש חולקין בקצת דברינו ואיני צריך להעירך על המקומות שהחולקים מביאין ראיה מהם שכלם בפירושי סוגיא זו הם דורשים ובאים וכבר תמצא טופס עניניהם בהלכות גדולי הפוסקים ובפירושי חשובי תלמידיהם וכשתתבונן בפירושיהם וראיותיהם פעם אחר פעם תבור לך לפי דעתי פסק הדברים על הדרך שכתבנו:

כל שבאנו בשמועה זו בדין מתוך שיכול לומר החזרתי יש שואלין מפני מה לא באו בה בטענת מתוך שיכול לומר נאנסו ואינה שאלה שטענת נאנסו היא בשבועת (המשנה) בנקיטת חפץ אבל לקוח הוא בידי והחזרתי אינו אלא בשבועת הסת:

כבר ביארנו במשנה על האריס שאין לו חזקה ופירשנוה באריסי בתי אבות צריך שתדע שאף אריס זה אם הוריד אריסין תחתיו כבעל הבית הנותן קרקעותיו באריסות ואינו עושה עמהם והתעסקו אריסין אלו במקומו שלש שנים יש לו חזקה אין אדם עשוי להיות אריסים נכריים מתעסקין בשדותיו ואין אריס שלו עושה עמהם ושותק ומ"מ אם לא הורידם מכל וכל אלא שחילק להם כאדם שאינו יכול לסבול עבודת כל מה שנמסר לו באומנותו ושוכר אחרים לסייעו הואיל והוא עושה עמהם אין לו חזקה:

ראובן שמסר שדהו לאריס ובא שמעון וערער על שדה זו אם יש פירות בקרקע אין אריס זה מעיד (לשמעון) שהרי זה נוגע בדבר שאין הבעלים מתחייבין לו בדבר קצוב אלא לחלוק עמהם מה שיבא לידם ממנו וכל שבעל הבית מפסיד נעשה האריס שותף בהפסדו ואם אין בה פירות מעיד ואם מפני עמל הוצאתו מ"מ הנגזל מחזיר לו ההוצאה כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ואם מפני השבח ודאי אין יתרון השבח נכר כל כך על ההוצאה שיהא נוגע בעדות על כך ומ"מ גדולי הרבנים פירשו במה שאמרו אם אין בה פירות מעיד בשלא טרח האריס שם בשנה זו נראה דעתם שאע"פ שהאריס נוטל הוצאה מן הנגזל עדין הוא נוגע בעדות מצד השבח ונראין דבריהם ולמדנו משמועה זו שכל אריס שהפסידו הבעלים את הפירות מחמת שהשדה אינו שלהם או מחמת איזו סבה הואיל ולא דבר ידוע היה להם מן הבעלים אין הבעלים חייבים להם בכלום אלא נידונין כיורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ומ"מ כל שנוטלין דבר ידוע בין עבדא בין לא עבדא יפסידו הבעלים והם אינן חוששין וכן למדנו שכל שנעשה אריס בה כמה שנים ובשנה זו יצא ערער על אותו שדה הואיל ואין בה עכשו פירות מעיד עליה או שאין בה עכשו פירות ולא טרח בהוצאה לדעת גדולי הרבנים מעתה יראה מכאן שאין האריס חייב להחזיר פירות שאכל בדמי הוצאתו אע"פ שהבעלים חייבים להחזיר פירות שאכלו ואע"פ שבשכירות כתבנו למעלה שכל שהמערער מוציא הקרקע מיד הבעלים חייב השכיר ליתן שכר כל מה שנשתמש בה למערער אע"פ שברשות ירד וכל שנתן השכירות לבעל הקרקע אינו מעיד באריסות אינו כן הואיל ומצטרף עם הירידה ברשות שהנאתו דרך טרח והוצאה כך יראה לי ומ"מ ראיתי לקצת מפרשים שפירשוה שזה שאמרו שכשאין שם פירות מעיד פירושו שלא היו שם פירות משעת אריסותו אבל אם היו שם פירות משעת אריסותו ואילך אינו מעיד מפני שהוא חייב להחזירן כדין האמור בשוכר:

ראובן שלוה משמעון ולוי נכנס לו ערב ובא יהודה וערער על ראובן זה להוציא שדה מתחת ידו אם יש לראובן זה שדות אחרים בכדי חובו הרי שמעון המלוה או לוי הערב מעידין לו ואין אומרים רוצים הם בכך כדי שתעמוד השדה ביד ראובן מפני שיהא לו בכדי פרעון חובו שהרי יש לו קרקעות אחרים ואין חוששין שמא הם יודעים על זה שחייב חובות אחרים קדומים מהם שמלוה בשטר קול יש לה ושמא תאמר שמא מ"מ הם חוששין בכך משום חששא אין מכניסין עצמם לעדות שקר ואם אין לו קרקע אחר אין מעידין לו וכן אם יש לו קרקע אחר ונודע לנו שהוא חייב מצד אחר ובקדימה וכן המלוה מעיד לערב בשיש לו קרקע אחר לפי מה שכתבנו אין המלוה מעיד ללוה במקום שאין לו עוד קרקע אע"פ שיש לו ערב שמ"מ נוח לו לאדם ליפרע מן הלוה ומ"מ יש אומרים שמאחר שיש לו ערב אינו נוגע בדבר ומלוה מעיד ללוה שהצרכנו בה להיות לו קרקע אחר פירושו מלוה ללוה שאין לו ערב ממנו:

ראובן שמכר שדה לשמעון ואח"כ מכר קרקע אחר ללוי ובא יהודה וערער על לוקח שני להוציא השדה מידו והיה על ראובן חוב מצד אחר אם יש לראובן קרקע עדין בכדי החוב הרי לוקח ראשון מעיד בו ואם אין לו קרקע אינו מעיד שהרי רוצה הוא להעמיד קרקע זה ביד לוקח שני כדי שיחזור בעל חוב של ראובן על לוקח שני ואלו קרקע מסתלק מלוקח שני הרי בעל חוב של ראובן חוזר על זה שלקח ראשון שהרי נתגלה הדבר שלא הניח לו מקום ויש אומרים שאפילו לא נודע החוב חוששין ואע"פ שלא חששנו בראשונה אלא בחוב ידוע מ"מ לחוב אחד חוששין בכל אדם בא המערער לערער על לוקח ראשון אם לקח זה הראשון שלא באחריות לוקח שני מעיד עליו אפילו לא היה קרקע למוכר שהרי אין שני נוגע בדבר כלל ואם יוציאנה המערער מיד לוקח ראשון אינו חוזר עליו שהרי שלא באחריות לקח ואם משום בעל חוב סוף סוף עליו הוא חוזר ולא על הראשון הא אם לקח באחריות אין שני מעיד עליו שהרי אחריותו עליו ומ"מ אם יש קרקע למוכר ואין עליו חוב ידוע בכדי שווי קרקעו מעיד עליו וכן כל כיוצא בו: