מאירי על בבא בתרא פב

זה שהחזיר מחיצותיו לתוך תחום של חברו שכפר לחברו לומר שלא בתוך תחום שלו הכניס והביא הלה שני עדים שבתוך שלו הכניס אלא שנחלקו העדים ביניהם בשיעור שזה אומר לא נכנס אלא שתי שורות וזה אומר שלש מחייבין אותו להחזיר מחיצותיו לאחוריהן שתים שהרי מ"מ שניהם שוים בשתים ואין אומרים נחלקה עדותם ואין מצטרפין כלל וכן כל שהעידו בהלואה זה אומר מנה וזה אומר מאתים יש [בכלל] מאתים מנה ומחייבין אותו מיהא על המנה שהושוו שניהם בו ואין אומרים נחלקה עדותם ואין צריך לומר בשתי כתי עדים שאחת אומרת בהלואה זו שמאתים היתה ואחת אומרת שלא היתה אלא מנה שדנין אותו במנה ואע"פ שזה אומר מנה וזה מאתים אין מחייבין אותו אלא על המנה יש אומרים שנשבע הוא על המנה האחר ולא מתוך עדות זה שמעיד על המאתים ושתהא שבועת עד אחד שהרי על פיו אנו מחייבין אותו במנה שאלמלא לא הצטרף זה עם האחר לא היינו מחייבין אותו במנה ואין ממון ושבועה באין על פי עד אחד אלא שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים והרי עדותם מועלת מיהא למנה וישבע שבועת מודה מקצת על הדרך שבארנו בראשון של מציעא אלא שגדולי הדורות שלפנינו כתבו שאינו נשבע כלל הואיל ועד אחד מסייעו שאינו מעיד אלא על מנה:

מי שהחזיק בחצר חברו שלש שנים ובא המערער בעדי אבות והלה טוען מפלני לקחתיה בחזקת שהוא לקחה ממך אם הביא זה עדים שאותו פלני שמכרה לו דר בה יום אחד כאדם הדר בשלו טוענין ללוקח מה שהיה יכול לטעון זה שמכרה לו אלו החזיק בה כל כך וזכה בה הואיל והתחילה החזקה ביד זה שמכרה לו וגמרה הוא ועוד שלא פשע כשלקחה ממנו אחר שראהו דר שם כשלו ומ"מ דוקא שדר בה הוא שני חזקה שלמים חוץ מאותו יום או אותו זמן שדר בו האחר שאם לא כן היה אין מצטרפין אלא בשטר כמו שיתבאר למטה ואם לא הביא עדים על כך לא זכה ומוציאין ממנו שדה ופירות על הדרך שביארנו ביורש ואם טען בבריא שהוא יודע על אותו פלני שלקחה ממנו או שבפניו מכרה לו הרי זו טענה והחזיק כמו שביארנו למעלה טען שבפניו דר שם אבל אינו יודע אם לקחה ממנו יש אומרים שטענתו טענה מתוך שיכול לומר ממך לקחתיה וגדולי הראשונים שבקטאלוניאה כתבו שאין נאמן לא שאדי איניש זוזי בכדי ומ"מ אם נראה בו כאדם הרוצה ליקח אין זה כלום כמו שביארנו במשנה היה ביד זה שטר שהמערער מכרו לזה שמכרה לו אין צריך עדים שדר בו המוכר וכן אם הביא עדים שהעידו שהמערער מכרה לזו שמכרה לו:

שדה שהיתה ידועה לראובן ולאבותיו ובא שמעון וירד בתוכה והחזיק בה שנה ולאחר שנה מכרה שמעון זה ללוי בשטר והחזיק בה לוי זה שנה ואחר שנה מכרה לוי זה ליהודה בשטר והחזיק בה יהודה זה שנה ובא ראובן וערער על הקרקע ואומר שמעולם לא מכרה לשמעון והרי יהודה טוען הרי החזקנו בה שלש שנים בין שלשתנו ולא מחית ושמעון שלקחה ממך שאנו באים מכחו לא היה לו להזהר בשטרו יותר משלש שנים הרי הלקוחות מצטרפין וראובן הפסיד הואיל ולקחו זה מזה בשטר יש לדבר קול ואי אפשר שלא שמע ראובן והיה לו למחות ולדון בעצמו שהדבר כאלו אחד מחזיק בו כל אותם השנים הואיל ומכחו הם באין אבל אם היו מכירות אלו שלא בשטר אלא בעדים אינן מצטרפין שהרי יכול המערער לומר הואיל ולא ראיתי לאחד מהם משלים בה שני חזקה וכן שלא הייתי יודע שזה בא מכחו של זה הואיל ואין למכירות אלו קול טענתו טענה ואין חזקתם כלום ומ"מ בלוקח אחד שדר בה שלש שנים מחמת המוכר הואיל והמוכר דר שם יום אחד אין צריך שטר שהרי מ"מ היה לו למחות מצד עצמו וגדולי הדורות שלפנינו כתבו שאף בלוקח אחד ונמשכים בה למה שכתבבו בשמם למעלה בשמועת אנן אגרינן מיניה ודיירנא ביממא ובליליא ואין הדברים נראין:

המוכר שדהו בעדים בלא שטר וקנין וקבל עליו אחריות וטרפוהו ממנו גובה הלוקח מן המוכר אף מן המשועבדים ר"ל מאותם הנכסים שמכר המוכר אחר מכירה זו שקבל עליו אחריות וכגון שטרפוה לו מצד אפותיקי ואע"פ שביארנו שמכירה בעדים אין לה קול והיה לנו לומר שלא לטרוף מן הלקוחות שהרי לא ידעו בכך אין זה כלום שהלקוחות יש להם לדקדק ולחפש אף אחר מה שאין לו קול וכשלא דקדקו בדבר הפסידו ושמא תאמר א"כ אף מלוה על פה תהא גובה מן הלקוחות שהיה להם לדקדק והרי אמרו מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים אבל מלוה על פה אע"פ שגובה מן היורשים על הצדדין שיתבארו במסכתא זו מ"מ אינו גובה מן הלקוחות אף זו הדין נותן בה כן שהלוה לוה בצנעה שלא לזלזל בנכסיו ואי אפשר ללקוחות לדקדק אבל כל שבמכירה אע"פ שאינה אלא בעדים דרכו של מוכר למכור בפרהסיא כדי להרבות עליו קופצים וכן דרכו של לוקח ליקח בפרהסיא שמא יצא עליו ערער וכל שידוקדק בדבר נקל הוא להמצא יש מי שכתב שהנותן שדהו בעדים וקבל עליו אחריות אין זה גובה מנכסים משועבדים דרכו של אדם ליתן בצנעה ולא היה להם לדקדק ויש חולקים לומר הואיל ומתנה צריך אדם לומר בה כתבוה בשוקא חתמוה בפרהסיא אף זו יש לה קול והיה להם לדקדק ומ"מ אף במוכר דוקא בשקבל אחריות בפירוש אבל כל שלא קבלו בפירוש אין דנין בו אחריות טעות סופר הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים בפרק המוכר את הספינה: