מאירי על בבא בתרא פא

המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי בענין חזקה שאין עמה טענה ואמר על זה כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לו אדם דבר מעולם אינה חזקה שמכרת לי או שנתת לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה אמר הר"ם הבא משום ירושה הוא שירש אותו קרקע וכשנתברר שאכלו אביו שלש שנים או שאכלו הוא שלש שנים או שאכלו מקצת השלש והבן אכל תשלום השלש נתקיימה החזקה לבן:

אמר המאירי כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וביאר הענין במשנה עצמה כגון שבא המערער אצלו וקבל עליו ואמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אינו טוען שלקחה הימנו או שנתנה לו במתנה ודר בה שני חזקה אלא שאמר שדרתי בה שני חזקה ולא ערער אדם עלי מעולם אין זו חזקה כלל ומוציאין אותה מידו אפילו דר בה כמה וכן הלכה וכתבו גדולי המחברים שאע"פ שלא טען עליה אין מוציאין אותה מידו עד שיביא זה המערער עדים שהיא שלו הא כשיביא עדים תחזור לו היא ופירותיה ויש חולקין לומר שמאחר שזה בא בטענת אבות בבריא והלה מודה שלא היה שלו נותנין לו למערער ומביא ראיה ממה שאמרו בפרק הכותב פ"ה ב' ההוא דאפקיד שב מרגניתא בי ר' מיאשא שכיב ר' מיאשא ולא פקיד ואמרו שם חדא דר' מיאשא לא אמיד ועוד הא יהיב האי גברא סימנא ופירשו שלא הוצרכנו לשתי סבות אלו אלא מעשה שהיה כך היה וכל שזה תובע בבריא והלה לא אמיד נותנין לו ואף זו כיון שזה המחזיק מודה שאין קרקע שלו נותנין לאחר ואין זה נראה ושמועת ר' מיאשא פרשו גדולי המפרשים ששתי הסבות הוצרכו לשם ר"ל לא אמיד ויהיב סימנא ועוד שאם כן במציאה מה הוצרכנו לסמנין וא"ת מאחר שזה מכריז מציאתו קל הוא לכל אדם לומר שלי היא אף בזו אני אומר כן הואיל וזה רואה שדה זה ביד האחר ויודע בו שלא היה שלו אם זוכה בה בלא עדי אבות קל הוא אצלו לומר שלי היא אלא ודאי אין מוציאין ממנו עד שיברר זה שהיא שלו והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה ר"ל אבי לקחה ממך אלא כל שאומר שמאביו ירשה הואיל והוא דר שם שני חזקה מעמידין אותה בידו ומ"מ יתבאר בגמ' שצריך להביא ראיה שאביו דר שם או נשתמש שם כאדם המשתמש בשלו אפילו יום אחד ואין צריך לומר אם אביו דר שם שני חזקה שאם כן אין הוא צריך חזקה כמו שיתבאר הא אם לא הביא ראיה שאביו דר שם אפילו יום אחד אין דבריו כלום שהרי הוא לא טען עליה לא מצדו ולא מצד אבותיו וכן לא נודע קרקע זה לאבותיו וכן יתבאר למטה שאפילו נראה שם אביו לבקר ולסייר את תחומיה כאדם הרוצה ליקח אין זה כלום כמה פעמים אדם הולך לבקר ולסייר בקרקע שאינו לוקח:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שערערו עליו ולא טען טענת מקח אין פותחין לו כלומר שנחקרהו כלום היה לך שטר ואבד עד שמחמת שאתה חושש שאם תטעון לקחתיה יאמרו לך אחוי שטרך אינך רוצה לטעון טענת מקח אלא מניחין אותו בטענתו ודנין אותו על פיה להוציאו ולהחזירה למערער ומ"מ כתבו גדולי הדורות שלפנינו שהוא בעצמו שרצה לחזור ולטעון רשאי שהרי לא אמרו אלא שלא לפתוח לו בכך הא חזר הוא וטען ממך לקחתיה נאמן שהרי לא הכחיש דבורו הראשון וכן היא בפירושי חכמי צרפת:

מקצת חכמי צרפת הורו שאם בנה אדם חורבא של חברו והחזיק בה אחר הבנין שלש שנים ולאחר שלש בא בעל החורבה והזקיקו לדין עליו וזה לא טען טענת מקח אלא שזכה בבנינו הואיל ולא מיחה בו כל שלש שאע"פ שטענה זו אינה מועלת במקום חזקה בלא בנין שהרי חזקה שאין עמה טענה היא במקום בנין מיהא מועלת מאחר שהניחו לבנות והניחו אחר הבנין שלש שנים החזיק והוציאו להם דין זה ממה שהוזכר בכאן באחד מן החכמים שנכנס שטף מים בשדהו והפיל המחיצות שבין שדהו לשדה חבירו והוליכן וניטשטש מקום המחיצות עד שלא ניכר רשום מקומן והחזיר המחיצות בתחום שכנו וכשבא שכנו ותבעו לדין ובירר שבתוך שלו החזירן טען הוא והא אחזיקי לי והשיבו הדיין כמאן כר' יהודה וכר' ישמעאל דסבירא להו כל בפניו לאלתר הויא חזקה ר' יהודה כמו שהוזכר במשנה השניה ור' ישמעאל כמו שהזכירו בסוף הפרק באחד שפתח לחצר השתפין ובא לפני ר' ישמעאל ואמר לו החזקת לית הלכתא כותיהו ודקדקו חכמים אלו בהוראתם שזה שאמר והא אחזיקי לי פירושו חזקה בלא טענה ואעפ"כ טעמא דלאלתר ואין הלכה כר' יהודה הא לאחר שלש מיהא היינו דנין אותה בחזקה ויש מהם שלא הפריזו על המדות כל כך אלא שפירשו והא אחזיקי לי שעל פיו ובמצותו בניתיה והוה ליה כעין לך חזק וקני והיא דומה לחזקת טענה שהרי יש כאן טענת מתנה ונמצא שאף אלו מודים בהוראה זו ובלבד בשיטעון שעל פיו ובמצותו בנה והרבה חלקו אף בזו מצד שהרי בניר אמרו שאינה חזקה שאף הוא אומר כל שיבי דכרבא ליעול בה כמו שבארנו למעלה והבונה רשותו של חברו הרי דינו מפורש בבבא מציעא הן ביורד ברשות הן ביורד שלא ברשות ומ"מ הואיל ואין אצלך טענת מקח אין חזקת שלש שנים כלום אף בבנין ואע"פ שנכסי הגר נקנין בבנין נכסי הגר אין אנו צריכין בהם אלא לחזקת קניה ומ"מ אף אלו מפרשים והא אחזיקי לי בלא טענת מקח אלא שהם באים בה מצד שאין בנין זה דומה לבנין אחר הואיל ועירבו עם שדהו נתאלם כח קנינו בחזקת שלש וכמו שאמרו ב"ק ט' א' החזיק בה מאימת מכי דייש אמצרי ופירשו בה שערבו עם שדותיו ופרץ הגדר שבנתים ונמצא שאף הם מודים שבנין המערב הקרקע בשלו עם חזקת שלש מועיל אף בלא טענה ולדעתנו אף בזו כל שאין בה טענה אינו כלום וזה שאמרו בכאן והא אחזיקי לי דעתו היה על חזקת המחילה וכמו שביאר לבסוף אלא שהיה הדיין סובר בדבריו שהיה טוען טענת מקח והראיה שהרי לא מיחה בו ועל זה השיבו כמאן כר' יהודה ור' ישמעאל לית הלכתא כותיהו וחזר זה ובירר טענתו שלא בטענת מקח הוא בא אלא בטענת מחילה מצד שהוא סייע עמו במלאכה והוא השיבו שמחילה בטעות היתה שלא היה סבור עליו שיהא נכנס בשלו ומחילה בטעות אינה מחילה כמו שביארנו בפרק איזהו נשך ואע"פ שאמרו בעושה מחיצה בחצר חברו ומעמיד בה בהמתו שהיא חזקה דוקא בחצר השתפין שהשתפין מקפידין על המחיצה ומאחר שהניחו מחל אבל בחצר חברו לא החזיק כמו שיתבאר לק' נ"ז א':

אלא שמ"מ צריכין אנו ללמוד שהנראה מזה אף לפירושנו הוא שכל שהיה יודע שהוא שלו ואעפ"כ סייע עמו מחל ובתלמוד המערב אמרו הפותח חלון בחצר חברו אומרין לו יגעת ופתחת בשמאל יגע וסתום בימין הגע עצמך שהיה שם יכיל מימר בעינא דתילעי הגע עצמך שהיה הוא מושיט לו צרורות יכיל מימר מגחך הוינא בך כלומר על דרך הליצנות הייתי מסייעך ולמדנו שאף הסיוע אינה מחילה ומ"מ פירשוה גדולי המפרשים תוך שלשים ואף לדבריהם יש לדון דוקא בפתיחת חלון אבל גוף קרקע לעולם אינו נקנה במחילה וכן גדולי המפרשים הסכימו שכל שאין צד טענת מקח אין ראיה למחילה אף בסיועו ומעשה זה יראה להם שצד טענת מקח היתה שם שלא היתה הטענה אלא למקום רחב הכותל שכנסה בתוך של חברו והדברים נראין הואיל וסייע שמחל לו מצד הוצאת הבנין שכך הוא נהג העולם שכל שאין האחד נותן חלק בהוצאת הכתל מניח ריוח המקום לחברו ומתוך כך היה סיועו ראיה למחילה אלמלא שבטעות היתה וזהו עיקר הדברים ומה שאמר את אי הוה ידעת מי הוה עבדת פירושו מי הוה עבדת עד שתדע ממנו אם היה רוצה ליתן בהוצאה אם לאו ויש מפרשים שדברי תלמוד המערב הם בחלון וכיוצא בו שהמזיק עושה בתוך שלו והניזק אינו מקבל חסרון בשעת העשיה אבל דבר שהוא ניזק בשעת העשיה הרי הסיוע ראיה למחילה ואף בחלון כל שנתברר היזקו ולא מיחה מחל וכל שכן אם סייע אחר שנתברר הזקו והוא שכתבו גדולי המחברים במי שפתח חלון בחצר חברו שאם מחל לו בעל חצר או גלה דעתו במחילה כגון שסייע עמו או ידע ההזק ולא ערער החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו ולסתום ומה שכתבו במקום אחר באחד מן השתפין שבקש לפתוח חלון בחצר חברו שחברו מעכב עליו מצד היזק ראיה ואם פתח יסתום פירושו שפתח ולא נתגלה דעה האחר במחילה וזהו שאמרו שבקש לפתוח וראיתי מי שהבין בדבריהם חלוק בין חצר חברו לחצר השותפין ואין הדברים נראין שהרי דברי הירושלמי שנאמר בהם יגע וסתום נאמרו בחצר חברו ומ"מ אע"פ שלענין חלון נראין הדברים כן לענין חזקת קרקע בסיוע בנינו נראה שאינה חזקה אלא על צד שיש שם סבה שהדברים נראין מתוכה שמחל בסיועו כגון זה שלא היתה הטענה אלא על מקום הכותל והיו הדברים מראים הואיל וסייע שמחלו בהוצאתו ויש מפרשים על סיוע זה שלא היה סיוע מעשה ובידים אלא סיוע להוצאה אלא שלא היה נותן בכל חלקו וכל כיוצא בזה אלמלא שבטעות היה אין כאן גיחוך ואין הדברים נראין: