מאירי על בבא בתרא נח

שדה שהיו שנים מחזיקים בה בשתוף בדרך זה שהאחד אוכלה שנה ראשונה והשני שנה שניה והראשון חוזר ואוכלה שנה שלישית והשני שנה רביעית והראשון חוזר ואוכלה שנה חמישית והשני שנה שישית ונמצא ששניהם החזיקו בה שלש שנים ובא אחד וערער אין חזקתם חזקה כשם שלא החזיקו השותפין זה על זה ומפני כך אוכלים אותה זה אחר זה שלא יאכלנה אחד שלש שנים ויאמר לחברו שהחזיק כך לא החזיקו אצל המערער שאף הוא יכול לומר זה שלא מחיתי מפני שראיתי פלני שכבר הניחה וכן פלני אחריו וכשהוא מניחה הייתי קבור שלגמרי הניחה ולא על דעת שתחזור לו ואלו הייתי יודע שדעתו יחזור הייתי מוחה ודוקא בשלא עשו השותפין שטר על תנאי זה ר"ל להשתמש בו זה שנה וזה שנה אבל אם עשו שטר על תנאי זה כל מעשה שטר קולו הולך למרחוק ואי אפשר שלא הגיע שטר מחזיק באזני מערער והיה לו למחות ואחר שלא מיחה החזיקו בה אף משעברו שלש שמאחר ששותפין הם הרי הם כאיש אחד וכשנשתמש בה זה הרי הוא כמי שנשתמש בה זה ונמצאו שלש רצופים:

כשם שביארנו לענין דין זה בקרקע כך הדין בעבד ושפחה ומ"מ בעבד ושפחה אפילו החזיק בה אחד מן השתפין שלש שנים לא החזיק לענין הפקעת חברו שהשותפין במה שאין ראוי ליחלק לא החזיקו זה על זה ומ"מ דוקא כשהדבר נודע מתחלה שהוא משותף אבל אם לא נודע דיו ביום אחד מתוך שאם רצה אומר לא היה לך בה שתוף מעולם כשאומר שתוף היה לך בה ומכרתה לי נאמן מעתה צריך שתשאל שהרי מעשה הנזכר בכאן בשפחה היה ומה הוא שאמר אתון מאי טעמא עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזיקו אהדדי והרי אף אם לא היו עושים כן לא החזיקו זה על זה ואי אתה יכול לומר בשלא נודע שהיא משתפת שאם כן אף ביום אחד היה יכול להחזיק שלא נאמר הגודרות אין להם חזקה לאלתר אלא בשנודעו שהם של אחרים אפשר שמעשה שהיה כך היה ומתוך שלא היו סוברים כן היו מתנים ביניהם בדרך זה אבל לענין פסק אין מחזיקין זה על זה על הדרך שביארנו:

מחזיק שהביא עדים שאכלה חוץ מבית רובע לא קנה אלא כנגד מה שהחזיק ואפילו היה זה ששייר מקום סלע שאינו ראוי לזריעה צריך שיחזיק בו בדבר הראוי לו כגון שישטח שם פירותיו או ירעה שם בהמות וכיוצא בזה ואם לא עשה כן אע"פ שהוא תוך המצרים אינו נגרר אחר הקרקע להיות נקנה עמו ומ"מ בחזקת קנין קנה כל המסויים תוך המצרים בנעל וגדר שהוא מעשה המועיל לכל הקרקע ויש קניות שהחזיק אע"פ שאינו שוה לכל הקרקע כגון החרישה או החפירה כמו שיתבאר בשדה המסויימת במצריה שכיון שהכיש בה מכוש אחד קנה הסלע ושאר המקומות שאין ראויין לזריעה כלל לא החזיק בהם אא"כ בתשמיש הראוי להם כגון שטיחת הפירות וכיוצא בהם על הדרך שהזכרנו ואם נהנה בדבר שאין ראוי לאותו דבר לא החזיק וכן הדין בשאר הדברים:

זה שהוזכר בכאן באחד שערער על קרקע שהיה חברו מוחזק בו ואמר לו חברו ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה והוא השיבו אנא בשכוני גואי הואי ודנו בו זיל ברור אכילתך נתחבטו בו המפרשים ועיקר הדברים בה מה שפירשו בה גדולי הפוסקים והוא שהמערער יש לו עדים שהיא שלו והמחזיק יש לו עדי חזקה אלא שהוא טוענו ובאיזה זמן לקחתה ממני וזה טוען מהיום שלש שנים לקחתיה וחוזר זה וטוען והלא כל אותו הפרק שאתה אומר בו שלקחתה בארץ רחוקה הייתי והיאך מכרתיה לך ואמר שמצריכין לזה המחזיק להביא עדים שהמערער היה במדינה אפילו יום אחד באותו הפרק ואם לא הביא מסלקין אותו כרב נחמן שהלכה כמותו מ"מ אם לא הזכיר הוא זמן למקח אלא שאינו זוכר הזמן כלל וזה כמה שלקחה אין מצריכין אותו בכך וגדולי המפרשים מוסיפין על דברינו לפירוש זה שיש לו עדים על אותו הפרק שהיה במקומות הרחוקים וכשראה זה עדיו ממשמשין ובאים חזר בו ואמר באיזה מקום שהיית עשית לי שטר המכר ושלחתו לי ואבד וכגון זה דנו שעליו להביא ראיה שכך היה ונראין הדברים שאם לא כן אין לנו לדחות חזקתו בדבריו של זה ושכוני גואי פירוש מקומות הרחוקים והפנימיים עד שהם נעלמים מלב בני אדם ואין אומרים בזו הואיל וזה מוחזק נעשה חברו מוציא ועליו הראיה שהרי בירור חזקה הוא כבירור מעשה שבשטר שאומר לו קיים שטרך וכו' ויש שפירשו בשכוני גואי כלומר שטען המערער שאף הוא דר עמו בבית בחדרים הפנימיים שלא נודעו לעדי חזקתו והזקיקוהו להביא עדים שדר בה לבד ואין נראה כן שכל שהביא עדים שהוא דר בה כשלו מסתמא אין אחר דר עמו שאין אדם נכנס ויוצא ומתעלם מן העין ואין מזקיקין אותו לעדות זו אלא שהדברים נראין כמו שפירשנו ואי אתה יכול לפרש בארץ רחוקה הייתי ולא הייתי יכול למחות שהרי יכול למחות בפני עדים אף שלא בפניו וכן אין יכול לטעון בארץ רחוקה הייתי ולא נודעה לי חזקתך עד שאמחה שהרי אומר לו אי אפשר שלא הגיעה בשלש שנים שמועתו באזניך אא"כ היה שעת חירום ומ"מ אפשר לפרשה בדרך זה ובשעת חירום ר"ל שטוען בארץ רחוקה הייתי וחירום היה בינו לביני שמזקיקין אותו להביא עדים שכבר בא משם בתוך שלש אלא שדין זה מפורש בהדיא למטה כמו שיתבאר וגדולי המפרשים סוברים לפרשה אף שלא בשעת חירום וכגון שאמר שהיה במקום רחוק כל כך שלא היה לו אפשר לשמוע בתוך שלש שלא אמרו שלש אלא שילך באספמיא וכו' שהוא מהלך בינוני הא אם טען שיותר רחוק הייתי ולא הייתי יכול לשמוע טענתו טענה וזה צריך לברר אכילתו שהיה במקום שהיה אפשר לו לשמוע בתוך שלש וזהו לשון שכוני גואי ר"ל רחוקים ביותר ומ"מ לא יראה לי כן תקנת חכמים על מהלך בינוני נתקנה וכל שטוען שביותר רחוק היה אין משגיחין בו אא"כ בירר טענתו מ"מ כל שאין עדים למערער וטען המחזיק שלך היה ומכרתה לי אין ספק שהוא נאמן ואפילו לא דר בה שני חזקה וכמו שאמרו בכתבות פרק שני שלא סוף דבר באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן אלא אף באומר שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך נאמן ואפילו לא דר בה שני חזקה ויש בזה פירושים אחרים ואל תחוש להם כלל:

ומ"מ מעשה שהוזכר בסמוך לו במערער שאמר לו מחזיק מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה והשיבו אנא בשוקי בראי הואי והביא זה עדים שבכל שנה ושנה היה בא לכאן ומתעכב שלשים יום והוא משיב שכל אותם השלשים טריד היה למכור סחורתו ולקנות סחורה אחרת עיקר הדברים בו שיש למערער עדי אבות ולמחזיק עדי חזקה והמערער טוען שבארץ רחוקה היה ושעת חירום היה ולא היה יכול לבא ולמחות או שלא ידע וכשהביא זה עדים שבכאן היה טען שכן הוא שבא עם אחזת רעיו הסוחרים בתיור שלהם והיה טריד למכור סחורתו ולחזור ולקנות סחורה אחרת והוא טריד בענין זה כל זמן היארוד וכששלמו ימי הירוד הוא צריך לחזור עמהם בחפזה ולא היה לו פנאי למחות או שלא ידע ולא היה לו פנאי לחקור וכגון שהיו לו בתים אחרים בעיר שהיה מתארח בהם או שהיה מתארח אצל הסוחרים בפונדקאות ואמרו על זה שכל כיוצא בזה טענתו טענה ומחזירין לו ושלשים יום שהוזכרו יראה לי שכך היו ימי הירוד ולא שלשים יום עקר אלא זמן היארוד כמה שהוא ומ"מ במעשה הנזכר למעלה הואיל והוא טוען לא הייתי בכאן באותו הפרק והיאך מכרתיה אם היה הלה מברר שהיה המערער בכאן הואיל ובכאן היה אי אפשר לו לומר טרוד הייתי והיאך נתישבתי למכור ולכתוב שטר שמ"מ הואיל ובכאן היה הדבר מצוי לומר שעל כל פנים נתישב ומכר וכתב ויש בענין זה פירושים אחרים ואל תחוש להם: