מאירי על בבא בתרא מט

המשנה העשירית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי בעניני היזק הבא מאדם לחברו על ידי מעשה שהוא עושה בשלו אלא שאין אותו היזק מגיע ממנו לאלתר ואמר על זה מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ר' יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבורי הרחק דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי אמר הר"ם מה שאמר ר' יוסי מתיר בחרדל אין דעתו שיודה לחכמים שמרחיקין משרה וכרישין אבל ר' יוסי סבר שעל הניזק להרחיק את עצמו ולא ירחיק לא בעל המשרה ולא בעל הכרישין ולא בעל החרדל אלא משיגיע לו הנזק לדעת ר' יוסי עליו לעשות מחיצה בינו ובדין המזיק אם הוא יכול ובזה הלכה כר' יוסי ואם הנזק מגיע מן המזיק לניזק בלא אמצעי שר' יוסי שהמזיק בכגון זה חייב להרחיק היזקו וחכמים אומרים על המזיק לסלק את עצמו ולפיכך אמר מרחיקין את המשרה ואמר להם ר' יוסי אמנם חרדל ודבורים כל אחד משניהם מזיק לחברו כי כמו שמזיק החרדל לדבורים ומפסיד דבשו ועושה אותו חריף וחד כמו כן מפסידין הדבורים החרדל ואוכלין אותו ואפילו לדבריהם אין מרחיקין החרדל מן הדבורים ומשרה הוא מקום ששורין הפשתים ומפסיד הירקות כהפסד מימיה וכרישים הם החציר בלשון המקרא ובלשון תלמוד כרתי וכן הוא בלשון ערבי והוא גורע מחום הבצלים כשהוא קרוב להם:

אמר המאירי מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים מפני שמי המשרה מפסידין את הירק והכרישין מפיגין לטעם הבצלים וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבה להפסיד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלין את דובשנן ולא נתפרש בכאן שיעור הרחקה לכל אלו אלא שהכונה בהם להרחיק עד כדי שלא יזיק ור' יוסי מתיר בחרדל ודבורים ופירשו בגמ' הטעם מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק אתה דבוריי מחרדלי מפני שדבוריך באות ואוכלות לגלוגי חרדלי וכבר ביארנו עניני משנה זו למעלה בסוגיא שבתחלת הפרק ופסקנו שר' יוסי בכלם הוא מתיר שהרי אין היזק זה של משרה וכרישין מתחיל לבא לאלתר אלא אחר שפסקו מעשיו של מזיק ואין אלו בכלל היזק הנקרא גירי והוא ההיזק המתחיל לבא מיד ולא הזכיר היתר חרדל ודבורים אלא לדבריהם דרבנן כלומר לדידי על הניזק להרחיק את עצמו בכל היזק שאינו בכלל דין גירי ובכל אלו אינו צריך הרחקה ומ"מ אומר אני שאף לדבריכם שאתם אומרים על המזיק הרחיק את עצמו ראוי מיהא לומר אף לדבריכם שבחרדל ודבורים הואיל ושניהם מזיקים זה על זה שיהא על בעל הדבורים להרחיק את עצמו אם ירצה הואיל ואף הוא מזיק אע"פ שאין היזק שלו שוה להיזק חברו עד שהשיבו לו חכמים שאין בכאן היזק מבעל הדבורים לבעל החרדל שהגרגירין אינן מוצאות אותן ואם מצד העלים הרי חוזרות וצומחות ומ"מ הלכה כר' יוסי ואין צריך המזיק להרחיק בכל אלו אלא בשלשה טפחים כמו שביארנו למעלה ומ"מ אפשר לדקדק ממה שאמר ר' יוסי לחבריו ומה שהשיבוהו שאף בהיזק גירי כל שאף חברו מזיקו באותו ענין בעצמו אע"פ שאין ההיזק גדול כל כך כהזקו של אחר על המזיק להרחיק את עצמו וכבר בארנו זה למעלה:

זהו ביאור המשנה עם מה שהרחבנו את הדרך בה יותר למעלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר: