מאירי על בבא בתרא מז

אף בנמצא בין שני שובכות שביארנו שהולכין אחר המרובה באכלוסין אע"פ שהוא קרוב לאחר דוקא בשהדבר ניכר שיצא ממנו או מן הקרוב ולא מן האחרים שבתוך אותו תחום כגון שהיה שביל של כרמים מזה לזה שאין דרך לדדות בו אלא אותם הסמוכים להם אבל אם היה דרך הדדה הרי כל השובכות שבתוך תחום זה מצטרפים לרוב וכלם זוכים בו ויש מפרשים בשביל של כרמים זה ענין אחר וזה עיקר:

משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה ועליה בנויה על גביהן ולול פתח מעליה לפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור אבל הפרוזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא או באין מן החדר או מן העליה דרך הלול מעתה נמצא בפרוזדור חזקתו טמא ואע"פ שהעליה קרובה לפרוזדור יותר מן המקור מ"מ רוב דמים יוצאין מן המקור והרי היא טמאה ודאית מן התורה לחייב על טומאתה בביאת מקדש ולשרוף את התרומה במגעה ולא סוף דבר בזו שיש בה רוב ומצוי ר"ל שרוב דמים מן המקור ושיציאת הדמים ממנו מצוי בה תמיד אלא אף ברוב לבד דנין בה כן הואיל ומצוי להיות כן כמו שמצוי להיות מן הקרוב אע"פ שאינו מצוי יותר:

כבר ידעת בתשע חנויות שכלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ולא ידע מאיזו לקח שספקו אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא נחשב ובבשר הנמצא בשוק הלך אחר הרוב שכל הפורש מן הרוב פורש ולא סוף דבר בשדלתות המדינה פתוחות ורוב סיעות טבחים שסביבותיה ישראלים שיש כאן שני צדדין של רוב להתיר רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף בשדלתות המדינה נעולות שהכל תלוי ברוב אחד ואין אנו צריכים לשנים ואע"פ שבנבעלה ולא ידעה למי נבעלה אמרו במסכת כתבות ט"ו א' שאינה כשרה לכהנה אלא כשרוב בני העיר אין פוסלין לכהנה בביאתן ושסיעות אחרות באו לשם ממקום אחר שאין ביאתן פוסלת לכהנה שנמצאו לה עכשו שני צדדין להתירה ברוב רוב פנימי ורוב חיצון אין דנין ממנה לדבר אחר מפני שמעלה עשו ביוחסין כמו שיתבאר במקומו:

חבית של יין שצפה בנהר ואין ידוע אם יין כשר אם יין נסך אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים כשרה אף בשתיה לדעתנו ויש חולקין בה כמו שכתבנו במסכת ע"ז ע' ב' בד"א כשהיו במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות ויש לנו לדון שאילו באה מן הסביבות אין הדבר מצוי שלא ליטבע מחמת עקלתונות אבל אם לא היו שם מכשולות ועקלתונות אסורה שכל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הואיל וביאתה מן הרוב מצויה כביאתה מן הקרוב וכן הדין להקל ר"ל בנמצאת כנגד עיר שרבה גוים ורוב סביבותיה ישראל ואין שם עקלקלות ומכשולות וכבר ביארנוה על ידי גלגול במסכת ע"ז:

ולפי דרכך למדת שכל שבמקום שאין ביאתו מן הרוב מצויה שם הולכין אחר הקרוב והוא שאמרו בשביעי של שקלים מעות שנמצאו בין חלין למעשר קרוב לחולין חולין קרוב למעשר מעשר:

חבית של יין שנמצא בכרם של ערלה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר ביין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח שממנה היו אחר הרוב הולכין הואיל ואין הדבר מצוי בהם לגנוב ממקום אחר ולהצניע בכאן:

נאדות של יין שנמצאו בדרכים אך בין הגפנים אם היו רוב חמרים העומדים לשפות יין להוליכו ממקום למקום ישראלים מותר אע"פ שקרוב לגוי ואם גוים אסור אע"פ שקרוב לישראלים ודוקא בגדולים אבל בקטנים חוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי ישראל הם כלם מותרין שהגדולים הם הם עיקר המשא והקטנים אין באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות ודברים אלו עם מה שצריך בביאורם כבר כתבנום על ידי גלגול במסכת ע"ז פרק אחרון:

זה שפסקנו בחבית שצפה בנהר במקום שיש שם עקלקלות שסומכין בה אחר הקרוב דוקא לענין איסור וכמו שאמרו הלכה כרב באיסורי אבל לענין דיני ממונות הואיל והלכה כשמואל בדיני הולכין בה אחר הרוב כשמואל ומעתה לענין מציאה אפילו יש בו סימן הרי היא של מוצאה הואיל ורוב סביבותיה עובדי האלילים שאין אנו מצווין בהחזרת אבדתם ואפילו בא ישראל ונתן סמניה אא"כ מטעם לפנים משורת הדין כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות בשמועת מצא ארנקי כאן ר"ל במקום שהרבים מצויים: