מאירי על בבא בתרא מג

כלי עץ מקבלין טומאה אבל כלי גללים וכלי אבנים אין מקבלין טומאה סל שנטמא ובלעו פיל והקיאו דרך בית הרעי לא פקעה טומאתו הואיל והקיאה שלמה אינו כמעכל עד שתחשב כגללים כמו שהתבאר במסכת מנחות ס"ט א' אבל אם היתה טהורה הרי זה ספק אם תקבל טומאה מכאן ואילך אם לאו ויש אומרים שאף זו פשוטה שמקבלת טומאה ואין השאלה אלא בשבלע הוצין והקיאן שלמים ועשה מהם כלים אם הם ככלי גללים או ככלי עץ ונשאר הדבר בספק וכן יראה ממסכת מנחות:

המשנה החמישית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות אמר הר"ם פירוש משנה זו קשה הוא כמו שאומר לך וזה כשהיה לראובן כותל ובנה שמעון כותל אחר סמוך לו כמו בצורה זו [ראה הציור בפיה"מ הנדפס בגמ' וכן בכולם] ואחר כך רצה שמעון לבנות כותל אחר סמוך לכותל עצמו שיהיה כנגד כותל ראובן יכול ראובן למנעו מזה אלא אם כן הרחיק מנכחו ארבע אמות כגון צורה זאת וזהו כשיהיה בכותל ראובן ארבע אמות או יותר כמו שבארנו בשתי הצורות אבל אם יהיה קצה הכותל שסמך לו שמעון פחות מארבע אמות מותר לו לבנות נכחו מבלי הרחקה לפי שסוף הטעם שהוא מונעו כשהוא מבטל ממנו דושא דיתר מד' אמות לא ימנענו מזה ודושא היא דריסת הרגל וכן אמרו דשו בה רבים וענין זה שדריסת בני אדם בין שני הכותלים מעבה גוף הקרקע ומקשה אותו ויועיל לכותל וזה שאמרו דושא דהתם מעלה להכא ואלו הדינין בכותל גינה או כותל חצר בעיר חדשה אבל כותל חצר שבעיר ישנה סומך בלי הרחקה לפי שכבר נתקשה ונתחזק הקרקע ודיני החלונות על דרך זה שאומר והוא שיהיה בכותל חברו חלון חייב להרחיק ממנו היזק ראיה שעיקר הוא אצלנו הזק ראיה שמיה הזק לפיכך יש לו להרחיק בינו ובין החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו וימנע ממנו האור ואם היה החלון למטה בכותל [יאמר] למי שבנה הכותל כנגד כותלו הגבה כותלך ד' אמות שמא תתלה על ראש הכותל ותשקיף בביתי וזהו טעם מלמעלה ומלמטה ומכנגדן ארבע אמות וכשיבנה בצד החלון כותל מצד אחר ירחיק אותו מן החלון טפח בלבד והוא כשיגביהנו למעלה מהחלון ארבע אמות כדי שאם ישב עליו לא ישקיף מן החלון או ישפע כותלו כלומר שיהיה ראש הכותל משופע ודק שלא יוכל לישב עליו ולהציץ ואם בנה שני כותלים משני צדי החלון ישים ביניהם ארבע אמות והחלון יהיה באמצע כגון זאת הצורה:

אמר המאירי מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות מפני שהוא מונע עכשו הלוך בני אדם לשם שדישת רגליהם היתה מועלת לכותל ומשאיר עכשיו את הקרקע תיחוח ושאלו בגמרא היאך סמכה הוא לו מתחלה ופירשוה בשני פנים הראשונה הבא לסמוך לא יסמוך אלא ברחוק ארבע אמות שמאחר שנשאר שם רחב ארבע אמות בני אדם מהלכין לשם ודשין ואע"פ שהדין בודאי כך הוא הקשו מ"מ על לשון זה בגמרא שאין לשון המשנה מוכיח כן שהרי אמר מי שהיה כותלו סמוך לשל חברו ופירשוה בדרך אחרת והפירושים והנוסחאות מבולבלות בה והגירסא המדוייקת בספרים כגון שהיתה כותלו של זה סמוכה מן הצד לכותל חברו בתוך ארבע אמות ואף בזו הפירושים מבולבלים בה ולדעתי עיקר הדברים שרוחב כותל זה הנסמך רוחב שלו נסמך לארך כותל חברו ודבר זה אף שאר מפרשים כתבוה כן אבל מה שנראה לי בענין זה שלא בדרך פירושם הוא לדעתי רחב כותלו אינו סמוך לכותל חברו מכל וכל אלא שהיא סמוכה לו בתוך ארבע ואע"פ כן לא היה כח ביד הראשון לעכב שכל כיוצא בזה לא היה הלוך בני אדם דרך שם נמנע ולא מתמעט שמצד שדרך בני אדם רחבה לשם אע"פ שמעבר שכנגד רוחב הכותל צר אינם נמנעים מלילך אבל כשבא לסמוך כותל אחר כנגד אותו כותל שכבר סמך שיהא עובי רחבו גם כן סמוך בתוך ארבע אמות לכותל הנסמך מצד שני שלו עד שיעשה שם בית אינו יכול לסמוך אא"כ הרחיק ארבע אמות מכותל חברו שאם יסמוך תוך ארבע ותהא מדתה מכוונת כנגד הראשונה נמצא כשבונה כותל אמצעי כדי לעשות בית יהא הדרך צר על פני כלו ובני אדם קצים מלעבור שם אבל כשכלה רחבה אע"פ שעובי הכותל הראשון עדין בתוך ארבע אין נמנעין מלעבור וכן כשיעשה כותל זה השני רחוק מארבע ויבנה הכותל האמצעי יתחיל בה מנקדת ראש הכותל השני שהוא רחוק מארבע על פני כלו ויעשנה בקו ישר הולך לנוכח הכותל הראשון עד שימצא כל הכותל האמצעי רחוק מארבע על פני כלו וראש הכותל הראשון ישאר בתוך ארבע בולט מן הכותל האמצעי ולחוץ כלפי כותל חברו ואין בני אדם נמנעים מלעבור ומה שאמרו מאי טעמא והשיבו דוושא דהכא מעלי להתם פירושו על כלל הדין כלומר מאיזה טעם נעשה דין זה של דושא והלא מ"מ אין דריכה בגוף היסוד ותירץ דוושא דהכא מעלי להתם כלומר שדישת בני אדם סמוך לכותל כל שהיא בתוך ארבע אמות לכותל מועילה למקום הכותל עצמו לחזק ולהקשות יסודותיה וצורת כותלים אלו לפי מה שפירשתי כך היא :

וגאוני הראשונים פרשו שסמכה תחלה ארכה לארכה בתוך ארבע וכגון שראה חברו ושתק והחזיק ובני אדם עוברים עכשו סמוך לכותל זה הנסמך והניחו שביל שבין שני הכותלים מתוך צרותו ואמר שעדין דישת בני אדם הבאה סמוך לכותל הנסמך מועילה אף לכותל שסמכוה לה ומעתה אם בא לסמוך לה כותל אחר כנגדה בכוון צריך להרחיקה ארבע מאותה שסמך ראשונה כדי שלא יניחו אותו שביל שאם יניחוהו וילכו סמוך לכותל שנסמכה שניה יהא הלוכן רחוק מכותלו של זה והוא שהיה שם תחלה ולא תהא דישתן מועלת לה כלל וזו תהא צורתן ופירוש זה אינו נראה לא לענין פסק ולא לענין פירוש לא לענין פסק שאין הדברים נראין לומר שדישה רחוקה כל כך תהא מועלת והילכך מאחר שהחזיק בראשונה אינו נראה שיהא יכול לעכב בשניה וכן לענין פירוש שאם כן כששאל לו קמא היכי סמך היה לו להשיב בשהחזיק ומ"מ יראה לי שזהו בעצמו מה שהשיבו והם גורסין בסתם לפי פירושם אלא אמר רבא הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך וכו' כסתמא של משנה ולא בא לשנות גירסת המשנה אלא לפרשה ולומר שהיה כותלו סמוך שלא כדין ומתורת חזקה ומ"מ אע"פ שאין דעתנו מתישב על דבריהם מה שאמר דוושא דהכא מעלי להתם נוח לישבו לפירושם יותר מבפרושנו ואף גדולי חכמי הצרפתים פירשוה בדרך אחרת ומ"מ ענינים אלו אינן דברים המצויים אלא על צד רחוק ואין להאריך בהם ומ"מ עיקר הדברים בה לדעתי הוא מה שפירשתי:

וזה שאמרנו שאין הדברים מצויים אלא על צד רחוק הוא לשתי סבות הראשונה הוא מה שאמרו בגמרא שלא נאמרו דברים אלו אלא בכותלי גנות שהיה המנהג אצלם לדעתי שכל גנה וגנה היתה מופרשת מחברתה מכל צד ברשות הרבים באמצע ומתוך שאין ההלוך מצוי בפנים צריך לעשות להם מקום מבחוץ להלוך בני אדם לחזוק כותלי הטיט שהיו רגילים לעשותם ביסוד חלוש וכן נאמרו הדברים בכותלי חצר או בתים בעיר חדשה שלא נידושה עדין אבל כותלי בתים ובעיר ישנה אין בהן דין דוושא כלל והסבה השניה הוא דעת ראיתיו לחכמי הדור והנאני והוא שזה ממה שלא מצינו בשום מקום להיות קרקע משתעבד לדוושא ופירשו שאף בכותלי גנה או חצר ובתים שבעיר חדשה לא נאמר בקרקעות הסמוכים זה לזה שאין קרקעות משועבדים זה לזה לדוושא ואילו כן היה לו לשנות לא יעשה אדם כותל סמוך לקרקע חברו אא"כ הרחיק שתי אמות ושירחיק חברו שתי אמות ונמצאו ארבע בנתים אלא שלא נאמרו דברים אלו אלא בכפר הנעשה מחדש והמלך נותן רשות לירד בחורבות כל אחד כרצונו כדי ליישב את המקום ולהעלות לו מס מן הבתים או הגנות ואמר כשירד אחד בתחום מן התחומים זכה בארבע אמות סביב הכל כדי להרגיל רגל הבריות לשם ויראה לי סעד לדבריהם מה שאמר בעיר חדשה ולא אמר בכותל חדשה ויש גורסין מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו ונפל ופירשו ונפל כותל הראשון ואמר שאעפ"כ לא יסמוך לו כותל אלא ברחוק ארבע ממקום הכותל וכן יש שפרשו בה ענינים אחרים ולא נתנו ליכתב זהו ביאור המשנה ועל הצד שביארנוה הלכה היא:

ומה שאמר אחר זה החלונות בין מלמעלה בין מלמטה בין מכנגדן ארבע אמות אף היא הלכה היא וכבר ביארנו הענין בה בפרק ראשון בשני מקומות כראוי האחד בסוגית הלכה ראשונה והשני בסוגית ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כוי דחבריה ומה שנכנס תחת משניות אלו בגמרא ממה שלא ביארנו במשנה כך הוא: