מאירי על בבא בתרא מ

ספר תורה שבלה ומונח באותו חלון אם גמר בדעתו להיות גניזתו לשם הרי זה חוצץ השלג והברד והכפור והגליד והם מיני קרח לבן והמים אין ממעטין שמתוך שהם נמסים אין יכולין לעמוד בפני עצמן וגדולי המחברים כתבו מפני שהם ראויים ומקבלין טומאה:

אע"פ שאמרו בחציצה שהמלח חוצץ על הדרכים שכתבנו המחיצה שאדם צריך בה לשיעור להשלמת מחיצה אין מחיצה במלח כלום וכן אין מחיצה ברבב שבשעת חמום ניתך הוא מאליו והרי הוא כמי שנעשה ומ"מ אם היה מלח שחתכותיו גסות כעין אבן מחיצתו מתרת שהמחיצה כשרה מכל דבר בין באוכלין בין בבעלי חיים ובלבד על צד שאין חשש שיתנדנדו כגון בעלי חיים שיהיו כפותים ומלח שתהא גסה או אף בדקה וכגון שיש דבר מכביד עליה מונעה שלא להתפזר והוא שאמרו מעמיד אדם שני צבורי מלח ומעמיד עליהם קורה כגון שהיה לו בית במבוי שלא הוכשר והוא סתום ורוצה להוציא מביתו לשם עושה צבור לצד צפון גבוה עשרה בראש המבוי וכן לדרום ומעמיד קורה עליהם ונדון כלחיים וקורה שהקורה מעמדת את המלח:

לענין שבת אמרו שבת ע"ה ב' שכל המוציא ברשות הרבים אינו חייב אלא אם כן הוציא כשעור המועיל כלום והתבאר שם שעורן המחייב לכל הדברים ובכלי חרש נאמר שם כדי ליתן בין פצים לחברו ר"ל כשאדם נותן פצים על פצים ואין השטחים שוים לגמרי ובמקום שהם מתחלקים נותנין חרס כדי להשוותן ולהעמידן יפה בלא נדנוד ואחר כן ממלאין חללן סיד ויש מפרשים ענין אחר ומ"מ יש שאין גורסין שמועה זו כאן ועל דרך האמת אינה מתישבת כאן יפה שאין שיעור שבת לגבי טומאה כלום ולא נאמר כאן דלית בה שיעורא אלא שאין בו שיעור בכדי ליסתם עד פחות מטפח אלא שברוב ספרים היא כתובה כאן ולענין פסק מ"מ אין הלכה כן אלא כדי לקבל בו רביעית כמו שיתבאר במקומו:

לפי מה שכתבנו למדת שכל שהונח שם על דעת חציצה מסתמא כבר בטלו וכל שבטלו ליום אחד שהוא בטול לשיעור זמנו מעתה אין להקשות ממה שאמרו בפרק בני העיר מגילה כ"ו ב' בבית הכנסת שהיה פתוח לבית שהמת בתוכו ואמרו להרים התיבה ולהניחה לשם כדי לחוץ שמאחר שהוא כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ ואע"פ שמ"מ אין דעתם בבטולו שהרי צריך להם שהרי מ"מ על דעת כן הניחוהו מתחלה ולאו דוקא שהניחוהו לדעת כן לאחר שהיה המת לשם אלא אפילו הניחוהו קודם מיתתו הואיל והניחוהו על דעת שאם תזדמן הטומאה יחוץ זה בפניה וכמו שאמרו במסכת שבת קנ"ז ב' שפקקו את המאור בטפיח ר"ל שסתמוהו בכלי חרס קטן שאינו מקבל טומאה מגבו וקודם מיתה היה כמו שהתבאר שם ואע"פ שלא בטלוה שהרי אלו בטלוה תוספת בנין הוא מ"מ הואיל ועל דעת כן הניחוה אינו צריך כלום זהו עיקר הדברים שבתירוץ קושיא זו וגדולי המפרשים נטו בה לדעת אחרת לומר שזו שבכאן בחלון של ארבעה על ארבעה אבל זו שבמסכת מגלה בטפח על טפח וכל שבטפח על טפח הואיל ואין המת יכול לצאת דרך שם אינו צריך בטול ואין הדברים נראים שהרי באותה של מגלה אמרו דהוה פתיח ליה פתחא בביתא דהוה ביה מיתא וכן אמרו שם שקילו תיבותא ואותבוה אבבא אלמא פתח גמור היה שם ומ"מ במקום אחר תירצו שזו שבכאן בממעט רוצה לומר שאין ממלא כל החלון אלא שמעמידו בפחות מטפח וכל שכיוצא בזה הואיל ואין ממעטו מכל וכל צריך בטול אבל זו שבמסכת מגלה הואיל והוא סותם את כלו אינו צריך בטול ואין הדברים ברורים שאין לנו לחלק בין סתמו כלו לפחות מכשיעורו ובין פותח טפח לרחבו ארבעה ויש מתרצים שכל שהיה המת עתיד לצאת דרך שם צריך בטול וכל שאין המת עתיד לצאת משם אינו צריך בטול ואין זה כלום:

כבר ביארנו במשנה שמרחיקין את הריחים מן הכותל שלשה טפחים מן העליונה שהם ארבעה מן התחתונה ודבר זה אף בריחים של חמור כן ר"ל שמרחיקין אותו מן הכותל שלשה מן האצטרובל שהם ארבעה מן הקלת וענין ריחים של חמור גאוני ספרד פרשו שהריחים עומדים על עצים כמין כסא והוא איצטרובל ואדם יושב במקום גבוה ורגליו למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ואין שם המייה כל כך שתנדנד ונקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאים אותה שנקראים חמור כמו העץ שסובל את המטה שנקראת חמור כמו שאמרו בסדר טהרות כלים פי"ח מ"ג נקליטי המטה והחמור טהור וקלת הוא האפרכסת ואין כאן נדנוד שמאחר שאינה קבועה בארץ אין הקרקע מתנדנד עד שיתנדנד הכותל עמו ואין כאן אלא קול בעלמא והוא קול סבוב הגלגל ויש מפרשים שהחמור היה מנהיגן ומתוך כך נקראו ריחים של חמור ומטעם הקול שהוא מבהיל בו את החמור והכל אחד אלא שהפירוש אינו נראה והיאך יעבור החמור בריוח שלשה טפחים בין הריחים ובין הכותל ומ"מ יש שפירשו בקבוע בארץ ואין נראה כן:

מאחר שביארנו במשנה שמרחיקין התנור מן הכותל שלשה מקרקעיתו שהם ארבעה משפתו למדנו שקרקעית התנור ראוי להיותו רחב על שפתו טפח ואם לקח ממנו תנור סתם חייב להעמיד לו תנור כיוצא בזה ר"ל שתהא קרקעיתו רחב על שפתו טפח:

המשנה השניה והיא גם כן מענין החלק הראשון ר"ל בהיזק הבא מצדו לחברו ולאלתר ואמר על זה לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק ר' שמעון אומר לא נאמרו כל השעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם אמר הר"ם כבר בארנו שהכירה בנין עשוי לבשל ששופתין בו שתי קדירות ואין הלכה לר' שמעון:

אמר המאירי לא יעמיד אדם תנור וכו' וענין זה הוא בבית לאחד ועליה לאחר זה דר בביתו וזה דר בעלייתו ואמר שלא יעמיד בעל הבית תנור לתוך הבית אא"כ יש לו גובה ארבע אמות עד פי התקרה אלא ישתמש בכירה שאין הסיקה גדול הא בשיעור ארבע אמות רשאי להעמיד תנור ואע"פ שיוצא ממנו עשן שאינו תדיר שאין העשן עובר בתחומו וכן לא יעמיד בעל העליה תנור בקרקע עלייתו עד שיהא תחת קרקע התנור מעזיבה בשלשה טפחים ובכירה טפח ובנחתום שהסיקו גדול פירשו בגמ' בתנור ארבעה טפחים ובכירה שלשה ואם הזיק משלם מה שהזיק ר"ל שאע"פ שהרחיק כשיעור שהזכרנו שנמצא עושה ברשות אעפ"כ אם הזיק משלם מה שהזיק ור' שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורין אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם ואין הלכה כר' שמעון אלא כרבנן ומ"מ מקצת מפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא באלו שהזיקן ניכר ונראה לעין ואין לו רשות במה שעינו רואה שהוא מזיק אבל נזקין האמורים במשניות שלפניה הואיל ואין היזקן ניכר מכיון שהרחיק ברשות פטור אפילו הזיק שאין כאן פשיעה וכל שעושה ברשות שלו ושלא בפשיעה אם הזיק פטור וכבר כתבנוה כן מצד אחר בפרק הבית והעליה והכל אחד ומ"מ בכלם אם עשה שלא ברשות והזיק חייב חוץ מן הגרמות כמו שיתבאר למטה:

המשנה השלישית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעים תחת אוצרו של חברו ולא רפת בקר באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר אמר הר"ם פירוש כשיהיה אוצר יין לחברו יכול לעשות תחתיו חנות של נחתומין ושל צבעים אבל לא רפת בקר לפי שהוא מבאיש ריח היין וזה היה בימי התנא ובמדינתו שלא היה החום מזיק ליין שלהם וכל מקום שיזיק החום הדין הוא כדין אוצר יין:

אמר המאירי לא יפתח אדם חנות של נחתומים ושל צבעים תחת אוצרו של חברו מפני שהם צריכים לאש תמיד ומזקת לפירות שבאוצר וכן לא יעשה לשם רפת בקר שאף הוא הבלא מתילדת ממנו ומזקת באמת ביין התירו ר"ל שאם היה אוצר זה של יין מותר בנחתומות וצבעות שאין חום האור מזיקו כל כך ופירשו בגמ' דוקא בארץ ישראל הא את של בבל אף חום מעט מזיקו ומ"מ ברפת בקר מיהא מעכב על ידו אף בארץ ישראל מפני שמסריחו והוא הדין לאספסתא וכיוצא בה מדברים המעלים הבל או ריח וזהו שאמרו בתלמוד המערב באמת ביין התירו מפני שהחמות משביחו שמעה רבא להא מתניתא יהב חמריה לאיגרא דבי בני וסרי אמר משנה הטעתני ולא כן ריחא דבי בני הטעתהו:

נסתפקו בגמ' אם בעל העליה הכין את עלייתו לעשות בה אוצר כגון שכבד ורבץ לשם אוצר או רבה בחלונות להיות האויר שולט בפירותיו או שבנה עליה אחרת על עליתו לפנות בה כלים שבעלייתו עד שתהא עלייתו מוכנת לעשות בה אוצר וכל שכיוצא באלו מדברים ושמראים שדעתו לעשות אוצר בעלייתו אלא שלא כינס לתוכו את פירותיו עדין ובא בעל הבית ועשה רפת לבקרו עד שלא הכניס חברו פירותיו לתוך עלייתו וכן אם התחיל לאצור שם פירות שאין החום מזיקן כגון תמרים ורמונים וערמונים וכיוצא בהם אם התחלתו התחלה לענין תבואה ויין ושמן אם לאו ונשאר הדבר בכלן בספק ומעתה אם לא עשה עדין אלא שמתחיל לעשות בעל העליה מעכב עליו ואם עשה אין בעל העליה כופהו לסלק ואם הזיק פטור שהרי הוא בספק קדם יש מפרשים ברבה בחלונות ובבנה עליה על גבי ביתו פירוש אחר והוא שבעל הבית רבה בחלונות כדי שיהא החום או ההבלא יוצאת דרך שם וכן שבעל הבית בנה עלייה על גבי ביתו ומפסקת בין תנורו או רפתו לקרקע העליה העליונה של בעל האוצר והוא טוען שאין מעשיו מזיקין לו מצד שהקדים רפואה למכתו ונסתפקו אם אח"כ יכול בעל העליה לעכב או לא ונשאר הדבר בספק והדין הולך לדעתם על הצד שביארנו ומ"מ לא יראה כן שלא נעלם לחכמים באלו אם הם מזיקים אם לאו ועוד שהרי בעל הבית אינו יכול לרבות בחלונות כמו שבארנו במקומו ב"מ קי"ז ב' ומ"מ הדבר מספק בידינו ודנין בו על הדרך שכתבנו ויש גורסין עוד בספקות אלו אכסדרא תחת אוצר מהו וענין הספק מפני שאין לה אלא שלש דפנות והאויר שולט בה הרבה ואין ההבל עולה למעלה:

המשנה הרביעית והיא גם כן מענין החלק הראשון ואמר על זה חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאים אבל עושה כלים ויוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות אמר הר"ם וטעם למחות שימנעהו מזה ולמה אינו מוחה עליו בהכנס התינוקות ואע"פ שהם נכנסים ויוצאים להרבות התורה בישראל ולפיכך אין הדין הזה נוהג אלא במלמדי התינוקות תורה אבל אם היה מלמד חשבון או תשבורת יש לו רשות למנעו ויאמר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין:

אמר המאירי חנות שבחצר יכול הוא למחות וכו' כלומר אחד מבני החצר שרצה לעשות בביתו חנות למכור את כליו או סחורותיו לשם יכולים השכנים או אחד מהם לעכב עליו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים ר"ל הבאים ליקח שפעמים שיש להם תרעומת זה על זה וצווחים אבל עושה הוא כלי אומנתו לשם ויוצא ומוכר לשוק ואין רשאין לומר עשה כליך במקום אחד שאין יכולין לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים שאדם עשוי לעשות אומנות שלו בתוך ביתו ואינו נמנע מפני היזק שינה אבל המכירה אדם עשוי יותר למכור בשוק וכן אינו נמנע מלהביא תינוקות ופירשו בגמרא תינוקות של בית רבן ללמדם ואין יכולין למחות אע"פ שבשאר נכנסין ויוצאין יכול למחות שמתקנת תלמוד תורה התירו:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אלו שביארנו שבני החצר מעכבין על אחד מבני חבריהם שלא לעשות חנות בתוך ביתו דוקא בני אותה חצר אבל בני חצר אחרת אע"פ שהם בתוך מבוי אחד אין מעכבין בידו כלל הואיל ובני חצרו מוחלין לו: