מאירי על בבא בתרא שמג

שטר שיש בו קנין מכיון שקנו מיד הלוה או המוכר נשתעבד וכל שאחרו כתיבת השטר אחר הקנין אם הם זוכרים יום שקנו ממנו כותבים מאותו היום ואע"פ שנתאחרה כתיבתם וכן אע"פ שאין כותבין שנתאחרה כתיבתם עד יום פלני ואם אינם זכורים יום הקנין כותבין מיום כתיבתם ואם זוכרים שבחדש שעבר היה אלא שאין זוכרין... כותבין מיהא חדש פלני ומ"מ אין כותבים יום פרטי אא"כ זוכרים בבריא אע"פ שזוכרים שמקודם לא היה משום דמיחזי כשקרא וכן כתבו גדולי המפרשים ואין בזו חלוק בין שטר לשטר אלא בין מתנה בין מכר בין הלואה אע"פ שבמכר והלואה יש בהם אחריות שמאחר שסתם קנין לכתיבה עומד ונשתעבד לו מאותו היום הרי הוא כמי שנכתב מאותה שעה וקצת חכמי הצרפתים כתבוה דוקא בשטר שאין בו אחריות כגון מתנה או מכר והלואה שנתפרש ענינם שלא באחריות אבל כל שיש בו אחריות לא והם הולכים אחר שטתם שבמקום אחר שפרשו בסתם קנין לכתיבה עומד שאין צריך להמלך בו הא מ"מ אם חזר בו אין יכולין לכתוב ומאחר שכן אין זה נדון כאלו נכתב ולדבריו שטרי אקנייתא לאו דוקא אלא הוא הדין בהקנאת חזקה או הקנאת שטר והדברים ברורים כדעת ראשון וכן מעשים בכל יום:

מי שנמסרה להם עדות במקום אחד בין בקנין בין שלא בקנין וכתבו השטר במקום אחר כשבאים לכתוב בזמן לפי המנין שהם מונין בו במקום פלני כותבין המקום ששם כותבין את השטר אע"פ שנמסר להם העדות במקום אחר ואין כאן מיחזי כשיקרא שהרי אין כותבין שבכאן נמסרה להם העדות אלא שהמנין כמנין שרגילים למנות כאן היכן שנמסר העדות והיכן שלא נמסר:

למדת לפי דרכך שאין אנו צריכים לידע מקום שנמסר להם העדות ואם לא כתבו מקום העדות לא הפסידו שלא נאמר כן אלא לעצה טובה שלא יבאו אחרים ויעידו עמנו הייתם אע"פ שאין הזמה אצלם בכך כמו שהתבאר בסנהדרין פרק בורר וכן כל שטר שאין בו שום מקום בעולם שהרי המוציא שטר על חברו וכתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל לא היה בשטר שום מקום מגבהו במקום שהוא מוציאו שם כמו שיתבאר במקומו וכן הדין בשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר כמו שכתבנו למעלה בענין שובר ואע"פ שכל שלא נודע המקום או הזמן אין העדות בא לידי הזמה אין מדקדקין בדברים אלו בדיני ממונות שאינם בדרישה וחקירה משום נעילת דלת כמו שיתבאר במקומו והיא הסבה להיות שטרי חוב המאוחרים כשרים אע"פ שפקעה הזמתם:

ולמדת שזה שאמרו כי קיימיתו בשילי וכו' פירושו בין בשטרי אקניאתא בין בשטרי דלאו אקניאתא ומ"מ יש מפרשים אותה דוקא בשטרי דלאו אקנייתא שנמצא השעבוד משעת הכתיבה אבל בשטרי אקנייתא הואיל והזמן נכתב מיום הקנין אף המקום נכתב אותו שקנו בו ואין הדברים נראין:

מי שיש לו על חברו שטר במנה ובא לסופר לעשות לו ממנה שנים בני חמשים חמשים אין שומעין מפני שזכות הוא ללוה להיות כלו בשטר אחד שאם יפרענו מקצת יהא שטרו פגום היו לו שנים בחמשים חמשים ובקש לעשותם אחד במאה אין שומעין לו זכות הוא ללוה להיותם שנים שלא יכופנו על הכל בפעם אחת היה לו שטר ובקש לעשותה אחת מחמשים ושהוא מוותר לו החמשים האחרים אין שומעין לו שמא נפרע מהכל וכתב לו שובר על שטר של מאה וחוזר ומוציא זו של חמשים שאינה בכלל השובר וכן בכל צד שהיא רוצה לשנות בשטרו או להוסיף או לגרוע מפשפשין בדבריו וכל שיש לחוש כלל הן מצד הלוה הן מצד קנוניא על לקוחות אין שומעין לו:

המשנה השמינית ואינה מכונת הפרק אלא שנכתבה כאן על ידי גלגול מה שאמר במשנה שלפניה לדעת ר' יהודה שאין כותבין שובר ולדעת ר' יוסי שכותבין ואמרו עליה שאם אבד שוברו יאכל הלה וחדי הזכירו בסמוך לה משנה זו הדומה לה שאם אין לעני עבדים או זיתים יאכל הלה וחדי ואמר על זה שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים ועשם בבית הבד אמר המאירי שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד ולא אמרו זה לזה גוד או איגוד אם עשאן לשכר משכירין והשכר לאמצע ואין יכולים לכוף זה את זה למכור ולא לחלוק לימים להשתמש בו כל אחד ביומו ואם עשאן לעצמו משתמשין בו כאחד ואם אין לעני במה להשתמש בהם הרי העשיר אומר לו קח לך עבדים וירחיצוך או זיתים ועשם בבית הבד ואין העני יכול להשכיר חלקו ולא לכופו לחלוק לימים ולעשות בו כרצונו ביומו שאף זה נהנה לרחוץ בכל יום ומ"מ דין גוד או איגוד לא נפקע מכאן ואם העני יכול לומר כן אומר בין שנעשו לשכר בין לעצמו וכן אם רצה למסור חלקו לאחר בין במכר בין במתנה בין בשאלה ושכירות רשאי ויש מפקפקים בזו ויש מוסיפין בה לומר שאף העני כופהו לחלוק לימים ולא בא אלא למעט שאין העני אומר לו ליתן לו שכר בתשמישו כאלו נחלק לימים וכן שאין יכול לומר לו גוד בלא איגוד וכבר כתבנוה בפרק ראשון:

זהו ביאור המשנה ועל הצד שכתבנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה התשיעית והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק הששי והוא שאמר שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם שני יוסף בן שמעון אינן יכולים להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים כיצד יעשו ישלשו ואם היו משלשין יכתוב סימן ואם היו מסומנין יכתוב כהן אמר המאירי שנים שהיו בעיר ושמותיהם שוים ר"ל ששם כל אחד מהם יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה מכיון שהשטר אומר יוסף בן שמעון ליוסף בן שמעון הרי זה אומר לחברו אתה הוא שהיית חייב לי ופרעתני ולא עוד אלא שמאחר שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין הלוה עמו הרי הוא הולך אצל עדים ומבקש מהם לכתוב לו שהוא לוה מחברו מנה ומקבלו מהם ליתנו למלוה וכשבא לידו הוא מעכבה וטוען שהוא המלוה וכן פירשוה בגמ' וכן אין אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב שהרי כשמוציאין אותו על זה הוא אומר שאינו אותו שהוא חייב לו וכן אם נמצא לאחד שוברו בכיסו או בפנקסו ששטר שהיה חייב ליוסף בן שמעון פרוע והיו שניהם מוציאים עליו חוב שניהם פרועים ודברים אלו כלם בשאין הדבר יכול להתברר על פי עדים אם עדי השטר אם עדים אחרים וכיצד יעשו אלו ששמותיהם שוים שלא יצטרכו לברר את הדבר בזולת השטר הן זה על זה הן אחרים עליהם ישלשו כלומר שזה שמו יוסף בן שמעון בן יהודה וזה יוסף בן שמעון בן ראובן ואם היו משלשים ר"ל ששמותיהם של אבות אבותיהם שוים יכתבו סמן כגון יוסף בן שמעון האדום יוסף בן שמעון השחור והדומה לזה ואם אין הבדל בסמן יכתבו שאר התארים כגון כהן לוי ודומיהם ואם היו שניהם כך יכתבו דורות כל כך עד שיהו מוצאין הבדל באחד משמותיהם של אבות או איזה סימן אחר:

זהו ביאור המשנה ועל צד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: